בבסיס ההוויה הפילוסופית-ערכית של מערך החינוך המיוחד בישראל מצויה התפיסה ההומניסטית המושתתת על ערכים של כבוד האדם, חירותו וחופש הביטוי שלו, תוך קיום יחסי הידברות בין-אישיים המבוססים על יושר ועל אמון הדדי.
הצדק הטבעי, ההוגנות, תום הלב, הסבירות, היעדר שרירות, היעדר חריגה מסמכות ופעולה חוקית בתוך תקציב קיים - כל אלו נמצאים ביסוד ההחלטות של הוועדות מעצם היותן החלטות מינהליות הכפופות לכל כללי המשפט המינהלי.
האגף לחינוך מיוחד שם לו מטרה לפתח מערך שירותים ותמיכות אשר יאפשר ליחיד ולמשפחתו לקיים אורח חיים המבוסס על יעדים משמעותיים החותרים לחיים של איכות. תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בחקיקה שנעשתה בתחום החינוך המיוחד וביישומה בצמתים שונים בקבלת החלטות לגבי המענה החינוכי-הטיפולי הניתן לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים.
ועדות השילוב, ההשמה והערר אשר נקבעו מתוקף חוק החינוך המיוחד הן צומת משמעותי בתהליך מתמשך של תמיכה וטיפול בתלמיד בעל הצרכים המיוחדים בדרכו החינוכית. יש לראות בדיונים בוועדות אלה חלון הזדמנויות לחשיבה הוליסטית אודות התלמיד וצרכיו כפי שהם באים לידי ביטוי בתחומים הקוגניטיביים, החברתיים, הרגשיים וההתנהגותיים של תפקודו, תוך בחינת סוג התמיכה המתאימה ההולמת את צרכיו החינוכיים. המענה החינוכי שייקבע לתלמיד יינתן על פי אפיון החריגות המורכב מהאבחנה שנקבעה על סמך המסמכים הקבילים ועל בסיס התיאור התפקודי של התלמיד ועוצמת התמיכות הדרושות לו.
על פי תפיסה הומניסטית זו להשתתפות התלמיד ומשפחתו בוועדות יש משקל רב במעמד של קבלת החלטות משמעותיות להמשך הדרך, ומכאן החשיבות המכרעת שיש למרכיב של שמיעת התלמיד והוריו במעמד הוועדות - רצונותיהם, מחשבותיהם וציפיותיהם מעצמם ומהמערכת החינוכית ויכולתם האישית. תוך כדי השיח מתאפשרת להורים ולתלמיד ההזדמנות להציג את עמדותיהם ולאנשי המקצוע לקבל תמונה מקיפה אודות התלמיד, דבר התורם לקבלת החלטה מיטבית, מקצועית ואחראית בעניינו.
נקודת המוצא לעיקרון של שיתוף התלמיד בדיוני הוועדות באה לידי ביטוי באמנת זכויות הילד הקובעת את זכות הילד להישמע בכל הליך הנוגע לו ואת החובה לתת להעדפותיו משקל ראוי. עוד קובעת האמנה כי בכל הפעולות הנוגעות בילדים תהיה טובת הילד השיקול הראשון במעלה. ברוח זו הדגיש תיקון סעיף 9(ב) לחוק החינוך המיוחד מתאריך 24 בינואר 2005 את החובה להזמין גם את התלמיד, נוסף להוריו, לדיוני ועדות ההשמה והערר ואת הזכות של ההורים להפעיל שיקול דעת באשר לנוכחותו, וגם זאת מתוך שיקולים הנוגעים לטובת ילדם, ולהשמיע את עמדתם ביחס לאופן השימוע של ילדם תוך התייחסות לגילו, לרמת התפתחותו ולהבנתו.
מדיניות משרד החינוך הנגזרת מחוק החינוך המיוחד בכל הקשור לטיפול בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים היא להעניק זכות קדימה ככל האפשר להשמתו של תלמיד במסגרת החינוך הרגיל, תוך מתן מענה לצרכיו במסגרת הרגילה. רק לאחר מיצוי כל אפשרויות ההתערבות במסגרת הרגילה יש לשקול במידת הצורך את הפניית התלמיד לדיון בוועדת השמה.
ההשמה במוסד לחינוך מיוחד ללא דיון בוועדת השמה מתאפשרת במקרים שיפורטו בחוזר זה מכוח סעיף 7.א, פרק ג', לחוק החינוך המיוחד, אשר פורט בתקנות "רישום ילדים בעלי צרכים מיוחדים במוסד לחינוך מיוחד ללא ועדת השמה, התשס"ה-2005".