education - חינוך חוזרי מנכ''ל
 
   
 
 
 
 
 
 

9. תכניות לימודים

9.4 חינוך לערכים

9.4-6  בעלי חיים במוסד החינוכי

 
1. מבוא

1.1
תמצית

חוזר זה בוטל.

נושא היחס לבעלי חיים והשימוש בהם כאמצעי חינוכי וטיפולי הולך ומתרחב במערכת החינוך, ולכן המשרד רואה לנכון להביא לעובדי ההוראה כללים מחייבים לטיפול בבעלי החיים ולהתייחסות אליהם.

אנשי מערכת החינוך העוסקים בתחום של בעלי חיים כאמצעי חינוכי וטיפולי מתמקדים בעיקר בשני היבטים:

  • ההיבט הראשון עוסק ביחס של חמלה ורגישות לבעלי חיים ובהקניית התפיסה ההומנית כי בעל החיים הוא בעל זכויות בסיסיות לכבוד וליחס הוגן. מחובת בני האדם, שחדרו לביתם הטבעי של בעלי החיים ובייתו אותם, לספק להם הגנה ותנאים הולמים תוך הכרת אורחות חייהם וצורכיהם.
  • ההיבט השני עוסק בקשר המיוחד בין ילדים לבעלי חיים. הניסיון והמחקר מצביעים על התועלת הרבה שאפשר להפיק מקשר זה ועל האפשרות להקנות ערכים וכישורי חיים בעזרת בעלי חיים.

כתוצאה מריבוי תכניות בנושא בעלי חיים נוצר הצורך בחוזר מיוחד שיסדיר את דרכי העבודה עם בעלי חיים.

 
1.2
מטרת הפרסום

א. התוקף החל מ: 01 בנובמבר 2005

ב. התחולה:  גני הילדים, בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בבתי הספר הממ' והממ"ד, במגזר היהודי והערבי.

ג. הסטטוס: חדש

ד.  חוזרים קודמים בנושא
- סעיף 5.1-34 בחוזר הוראות הקבע סב/9(א), "כללי אחזקה של בעלי חיים וטיפול בהם במוסדות החינוך" - בתוקף
- סעיף 5.1-30 בחוזר הוראות הקבע סב/6(ב), "הבטחת הבטיחות בשיעורי חקלאות במשק החקלאי, בפינות חי ובפנימיות" - בתוקף
- סעיף 2.2-4 בחוזר הוראות הקבע נט/2(א), "הנחיות לאחזקת בעלי חיים" - מבוטל
- סעיף 300 בחוזר נו/8, "אחזקת בעלי חיים במוסדות החינוך" - מבוטל.

ה. חוזרים קודמים בנושאים קשורים
- סעיף 2.1-3 בחוזר הוראות הקבע סא/4(ג), "יצירת אקלים בטוח וצמצום האלימות במוסדות החינוך", בעיקר ס"ק 2.11, "אלימות כלפי בעלי חיים" - בתוקף
- סעיף 9.4-1 בחוזר סא/1(א), "יישום החוק לפיקוח על ניסויים בבעלי חיים" - בתוקף.
 
1.3
המשנה החינוכית
טיפוח היחס החיובי לבעלי חיים משמש גורם מקדם לטיפוח ערכים, כישורי חיים ומיומנויות אצל התלמידים.
 
1.4
התפוצה
גננות, מורים ביסודי ובחטיבת הביניים ויועצים חינוכיים באותן שכבות.
 
1.5
יישום ומעקב
 
1.6
הגורם האחראי

א.  שם היחידה/ אגף/ מינהל:  שפ"י

ב. בעל התפקיד:  הגב' ריקי בצרי, יועצת בכירה בשפ"י

ג. מספר הטלפון:  03-6990282

ד. כתובת הדוא"ל:  rbassry@yahoo.com
 
1.7
נספחים
א. נספח 1: המדריך "הקמה, אחזקה וטיפול בבעלי חיים בפינות חי וסביבת לימוד במוסדות החינוך"
  ב. נספח 2: "תכנון פרויקטים עם בעלי חיים בבתי ספר" - סיכום הרצאה
  ג. נספח 3: חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994
  ד. נספח 4: החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955
  ה. נספח 5: תכניות בנושא בעלי חיים
  ו. נספח 6: רשימת המדריכים לתכניות חינוכיות בנושא בעלי חיים.
 

2. רקע

2.1 התופעה המופלאה והמרתקת שבקשר הבלתי אמצעי בין האדם לבעלי החיים הביאה בשנים האחרונות למודעות את יכולתנו להיעזר בבעלי חיים למטרות חינוכיות וטיפוליות. פינות חי רבות הוקמו לאחרונה בבתי הספר, ותופעת ההיעזרות בבעלי חיים במוסדות החינוך מתרחבת מדי שנה. במקביל אנו מדווחים על מקרים של פגיעה בבעלי חיים ועל התאכזרות אליהם, על הזנחתם או על חוסר כבוד וחוסר התחשבות בהם ובצורכיהם. תופעות אלה מתרחשות לפעמים מתוך חוסר ידע ואי הבנה ולפעמים מתוך אכזריות לשמה. אפשר להבחין בכמה סיבות שבגללן ילדים פוגעים בבעלי חיים:
  א. חוסר ידע: לפעמים ילדים מחבקים בעלי חיים בחזקה, מטלטלים אותם שלא לצורך, מלטפים בעלי חיים שאינם אוהבים זאת, מאכילים אותם במזון לא מתאים, מחזיקים אותם בצורה לא נכונה, קושרים אותם חזק מדיי וכו'. לא פעם ילדים סבורים כי בעל החיים אינו חש כאב.
  ב. חוסר הבחנה של ילדים ומבוגרים בין שובבות להתאכזרות: לעתים מבוגרים וילדים מתייחסים להתעללות בבעלי חיים כאל מעשה שובבות המעורר חיוך או התעלמות, עובדה המעודדת את המשך התופעה.
  ג. סיבות רגשיות-נפשיות: תלמיד הסובל מהפרעות התנהגות, או תלמיד מוכה או חשוף לסביבה אלימה - תלמיד כזה עלול להתעלל בבעלי חיים.
חשוב לציין כי קיימת נורמה רווחת של אי-דיווח על אלימות ועל התעללות בבעלי חיים. אירועי התעללות הופכים לתופעה שחוזרת על עצמה גם בגלל חשש של ילדים לדווח על חבריהם. (ראה ב-13 להלן).
2.2 מוסדות חינוך רבים מחזיקים בעלי חיים במטרה לחנך לאהבה, לאחריות ולחמלה ובמחשבה שאחזקת בעלי חיים תתרום להתפתחותם הרגשית של תלמידיהם. קיימים מוסדות חינוך המשמשים דוגמה חיובית באופן הטיפול בבעלי החיים ובדרך החזקתם, המאפשרת למידה והפנמת ערכים. אולם לעתים אנו נתקלים בפינות חי שתנאי ההחזקה בהם ירודים ואופן הטיפול בבעלי החיים משמש מודל שלילי לתלמידים, המנוגד לערכים שמוסדות החינוך מטפחים.
2.3 בחוזר זה מושם דגש על הנקודות האלה:
  א. החובה לשמור על רווחת בעלי החיים ולהקפיד על מתן יחס הוגן להם
  ב. האפשרויות ללמוד לכבד את צורכי בעלי החיים גם ללא פינת חי
  ג. שילוב נכון ובטוח של תלמידים בפעילויות עם בעלי חיים
  ד. מניעת אלימות ופיתוח חמלה ורגישות כלפי בעלי חיים
  ה. התנאים המחייבים את המעוניינים להחזיק בעלי חיים במוסדות החינוך.

3. פינת החי ותפקידי האחראי

3.1 הגדרת פינת חי

בחוזר זה פינת חי היא כל מקום או כל מתקן שמוחזקים בהם בעלי חיים. גם בעל חיים אחד במוסד החינוכי מחייב את קיום הנהלים המפורטים בחוזר זה.
3.2 תפקידי האחראי לפינת החי והכשרתו
  א. בכל מוסד חינוכי שיש בו פינת חי ימונה מרכז מצוות המורים שיהיה אחראי על פינת החי.
  ב. האחראי לפינת החי ידאג לאחזקת בעלי החיים ולטיפול הנאות בהם גם בחופשות.
  ג. האחראי לפינת החי יהיה בעל ידע וכלים לגידול מיני בעלי החיים שבאחריותו.
  ד. לאחראי לפינת החי ימונה ממלא מקום מבוגר, שידאג לפינת החי בעת העדרו.
  ה. האחראי לפינת החי או ממלא מקומו יערכו ביקורת בפינת החי לפחות פעם אחת בכל יום לימודים.
  ו. הכשרת האחראי לפינת החי תיעשה באמצעות השתלמות באחת מהמכללות המוכרות על ידי משרד החינוך. ההכשרה תכלול השתלמות בנושא הוראות בטיחות, חוקים ותקנות (סעיף זה ייכנס לתוקפו שנה מיום הוצאת חוזר זה במטרה לאפשר את השלמת ההכשרה).

4. תהליך התכנון וההקמה של פינת החי

4.1 מחויבות לעמוד בהוראות ובכללים
  א. הקמת פינת חי במוסדות חינוך מחייבת חשיבה ושיקול דעת מעמיקים. מדובר באחריות לטווח ארוך ובפעילות שאינה נפסקת גם בשבתות ובחופשות. הזנחה וחוסר מתן תשומת לב עלולים לגרום סבל לבעלי החיים ולהעביר מסרים מנוגדים לערכים שמערכת החינוך מתכוונת להנחיל לתלמידים, כמו כבוד, רגישות, חמלה וכד' (ראה נספח 2).
  ב. אין לבנות פינת חי ואין להחזיק במוסד החינוכי בעלי חיים ללא היכולת לעמוד בהוראות ובכללים המפורטים בחוזר זה. מוסד חינוכי השוקל להקים פינת חי חייב, בשלב קבלת ההחלטות, להיוועץ ביחידה לייעוץ ולהדרכה בנושא בעלי חיים במערכת החינוך (משרד החינוך, בית הספר החקלאי מקווה ישראל, מר בנצי דבש, טל' 054-5637854).
4.2 הקמת ועדת היגוי

מוסד חינוכי השוקל להקים פינת חי חייב להקים ועדת היגוי שתלווה את ההקמה ואת התפעול של פינת החי. בוועדת ההיגוי רצוי שישתתפו מנהל בית הספר או סגנו, היועץ החינוכי, נציג ועד ההורים, נציג מועצת התלמידים, נציג רווחה מטעם הרשות המקומית, פסיכולוג חינוכי ומורים המעוניינים להיות חלק פעיל מפינת החי.
4.3 פעילות חינוכית מקדימה

המוסד החינוכי חייב לדאוג לפעילות חינוכית מקדימה המשלבת היכרות עם בעלי החיים המועמדים לאכלס את פינת החי, רקע תיאורטי, היכרות עם חוק צער בעלי חיים (ראה בנספח 3) וכד'.
4.4 תהליך הקמתה של פינת החי

תהליך הקמתה של פינת החי יכלול שלושה שלבים:

שלב א'

ועדת ההיגוי תנסח את ה"אני מאמין" של פינת החי תוך התייחסות לנושאים האלה:
  - מטרת הקמתה של פינת החי
  - הפעילות המתוכננת בפינת החי
  - אופייה וגודלה של פינת החי והתאמתה לאוכלוסיית התלמידים, לצוות בית הספר ולמטרות שהציבה הוועדה
  - מקורות המימון להקמת פינת החי (בכפיפות לעמידה בהוראות חוזר המנכ"ל בנושא "תשלומי הורים")
  - מקורות המימון לאחזקה שוטפת של פינת החי, ובכלל זה תגמול האחראי לפינת החי.

שלב ב'

משהוחלט על הקמת פינת חי יש לפעול כדלקמן:
  - יש להגדיר את גודל פינת החי.
  - יש למנות את צוות התכנון של פינת החי.
  - יש למנות את צוות התפעול של פינת החי, הכולל את האחראי לפינת החי ואת ומחליפו.

שלב ג'

בשלב ג', תכנון פינת החי, יש לפעול כדלקמן:
  - יש לגייס לצוות התכנון אנשי מקצוע: זואולוג, אדריכל ווטרינר.
  - יש להכין תכניות ביצוע.
  - יש לדאוג לאישורים לבנייה מהרשות המקומית בכל מקרה של הקמת פינת חי מחוץ למבנה של המוסד החינוכי ובכל מקרה שבו בונים כלוב עם גג.
  - יש להחליט על מיני בעלי החיים שיוחזקו בפינת החי ולבנות את הכלובים בהתאם.
הנחיות מפורטות וקריטריונים לתכנון ולבנייה המותאמים לצורכי בעלי החיים נמצאים במדריך להקמה, לאחזקה ולטיפול בבעלי חיים בפינות חי במוסדות החינוך (ראה בנספח 1).

5. תפעול פינת החי

5.1 בתי ספר שיש בהם פינת חי, חדשה או ישנה, חייבים לבדוק אם הם עומדים בהנחיות ובכללים המופיעים בחוזר זה ולהיערך בהתאם. מומלץ להזמין את היחידה לייעוץ ולהדרכה לסיוע בעמידה בכללים (אפשר לפנות אל מר בנצי דבש, טל' 054-5637854).
5.2 הכלובים בפינת החי חייבים להיבנות לפי המינימום הנדרש לפחות על פי הפירוט הקיים במדריך להקמה, לאחזקה ולטיפול בבעלי חיים בפינות חי במוסדות החינוך (ראה נספח 1).
5.3 הכלובים יותאמו לצורכי המטפל והתלמידים, ויאפשרו גישה לתצפית נוחה, בלי להפריע לבעלי החיים הנצפים.
5.4 פינת החי חייבת להיות בפיקוח וטרינרי. אפשר להסתייע בשירות הווטרינרי הרשותי.
5.5 נוסף להוראות ולכללים בחוזר זה על מנהל המוסד החינוכי לדאוג לקיום חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994, והחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (ראה נספחים 3 ו-4 להלן).
5.6 אחזקת חיות בר בפינת החי מחייבת קבלת היתר בכתב מראש מרשות הטבע והגנים. על כל בית ספר לפנות באופן עצמאי לקבלת ההיתר.
5.7 תפעול פינת החי יהיה באחריותו של הממונה על פינת החי, בהתאם להוראות בחוזר זה ובשיתוף צוות המורים והתלמידים, וילווה בתהליך לימודי-חינוכי.

6. סוגי בעלי החיים המותרים והאסורים לאחזקה במוסדות החינוך

6.1 בעלי החיים המותרים לגידול בתוך מבנה בית הספר
  א. יונקים
- מכרסמים: אוגר זהוב, אוגר סיבירי , חולדה, עכבר מצוי וגרביל
- קבייתיים וארנביים: קבייה וארנבון (מומלצים מינים ננסיים כמו פני-אריה ושמוטי אוזניים)
- צ'ינצ'לתיים: צ'ינצילה צמרית ודגו
- טורפים: חמוס
- חתוליים: חתול בית.
הערה: להדרכה בנושא הכנסת חתולי בית לבית הספר יש לפנות אל מר ארנון פרימוב, מנהל היחידה לחינוך, אגודת S.O.S חיות, טל' 03-7441349.
  ב. עופות
- ציפורי שיר: פינקים וכנרים
- תוכיים: תוכון גמדי, קוקטיל, תוכי אהבה, דררה, קניור, קוואקר, רוסלות ולורי
- יונאיים: תורים ממינים שונים (תור טבעת, תור יהלום וכו').
  ג. זוחלים
- נחשים: בירית , נחש מלך, כרכן ובול סנק
- לטאות: חרדונים, שממיות וחומטים המותרים בסחר (לדוגמה: לטאת צלחת סודנית, חומט כחול לשון, שממית נמרית, חרדון מזוקן ואיגואנה).
  ד. דו-חיים

סלמנדרה, טריטון , צפרדע רפואית, תולען, קרפדת שור ועוד.
  ה. דגים

דגים משריצים ודגים מטילי ביצים מלבד אלו המופיעים ברשימת בעלי החיים האסורים לגידול.
  ו. רכיכות
- חילזון אפריקאי ענק
- מינים מזדמנים מהטבע, כמו שבלול השדה, קדמום, דר חול ועוד.
  ז. חרקים
- טוואי המשי, ארבה המדבר, מקלונים, חיפושיות קמח וצרצרים
- חרקים חברתיים כמו דבורים ונמלים (יש להקפיד שלכוורת תהיה יציאה רחוקה ממקום הילדים).
6.2 בעלי חיים המותרים לגידול מחוץ למבנה בית הספר
  א. כל בעלי החיים המותרים לגידול בתוך המבנה, בתנאי שאפשר לספק להם את התנאים הדרושים לגידולם.
  ב. בנוסף אליהם:
- יונקים: כבשים ועזים
- עופות מים: ברכיות, ברברים, מנדרינים, קרולינים, נטה ועוד
- תרנגולאיים: תרנגולים ממינים שונים, פניניות, פסיונים ושלווים
- יונאיים: יונים מזנים שונים (דואר, מסולסלות, טווסיות וכו').
6.3 בעלי חיים האסורים לגידול
  א. טורפים שמשקלם בבגרותם מעל 5 ק"ג
  ב. בעלי חיים ארסיים
  ג. קופים מכל סוג שהוא
  ד. עופות גדולים כמו יען, אמו וקזואר
  ה. זוחלים שמשקלם בבגרותם מעל 5 ק"ג
  ו. דגים טורפים שמשקלם בבגרותם עולה על ק"ג אחד
  ז. דגי פרינאה.
6.4 בעלי חיים האסורים לגידול בתוך מבנה בית הספר ומותרים לגידול מחוץ למבנה
  - טורפים שמשקלם בבגרותם מעל 2 ק"ג
  - פרסתניים כגון צבאים, יעלים, עזים, כבשים, סוסים וחמורים
  - אווז הבית ואווז סיני.
הערה

מוסד חינוכי המעוניין להחזיק בעל חיים החורג מהמוזכר בחוזר זה חייב לקבל אישור בכתב מהיחידה לייעוץ ולהדרכה בנושא בעלי חיים במשרד החינוך (ממר בנצי דבש, טל' 054-5637854).


7. עקרונות הטיפול השוטף בפינת החי

7.1 תזונה
  א. האחראי לפינת החי ידאג להזנה קבועה של בעלי החיים.
  ב. המזון יותאם על פי צורכי בעל החיים ובהתאם להנחיות האחראי. הזנת בעלי החיים תיעשה בשיתוף עם התלמידים.
  ג. המזון לבעלי-החיים יוחזק באגף נפרד, בכלים סגורים, מוגן מפני השמש והלחות ומפני עובש, מזיקים ומזהמים.
  ד. על כלי המזון יירשם תוכנו ותאריך תפוגתו של המזון.
  ה. המזון יירכש באופן מסודר ומרוכז, ממקורות בדוקים, ויאושר על ידי הווטרינר.
  ו. אסור להאכיל בעלי-חיים בבשר ובדגים ממקור לא ידוע שלא בפיקוח וטרינרי.
  ז. אסור להאכיל בעלי חיים טורפים בבעל חיים חי.
  ח. אין לאפשר לתלמידי המוסד החינוכי להשתתף או לצפות בהאכלה בבעל חיים שלם (גם אם הוא מת). יש להאכיל את בעל החיים הזה לאחר שהתלמידים יעזבו את בית הספר.
7.2 ניקיון והיגיינה
  א. האחראי לפינת החי ידאג לתנאים ההיגיינים הבסיסיים, הנדרשים לגידול בעלי חיים.
  ב. יש לנקות את בעלי החיים רק על פי הנחיות ברורות של הווטרינר ובאופן שלא יסכן את חייהם ואת בריאותם.
  ג. חובה לשמור על ניקיון סביבתו של בעל החיים כדי למנוע חולי, תמותה וזיהום הסביבה.
  ד. מומלץ כי השמירה על הניקיון ועל ההיגיינה של בעלי החיים תיעשה בשיתוף עם התלמידים.
  ה. חייב להיות בפינת החי ברז לנטילת ידיים. התלמידים ישטפו ידיים לאחר כל פעילות עם בעלי חיים.
  ו. חייבים להיות בפינת החי חומרי ניקוי וחיטוי שיוחזקו בארון סגור ובאריזות מקוריות, מסומנות היטב.
7.3 טיפול וטרינרי

בעלי החיים בפינת החי חייבים להיות בפיקוח וטרינרי שוטף.
7.4 הטיפול בבעל-חיים חולה
  א. יש לבחון את התנהגות בעלי החיים ובמידת האפשר לבדקם בדיקה פיזית תקופתית במטרה להבחין בשינויים חריגים העלולים להצביע על חולי.
  ב. בכל מקרה של חשד למחלה או לפגיעה בבעל-חיים ידאג האחראי לפינת החי לבדיקת בעל-החיים על ידי רופא וטרינר ולטיפול בו תוך פרק זמן סביר (רצוי באותו היום).
  ג. בעלי-חיים חולים, או חשודים כחולים, יופרדו משאר בעלי-החיים בכלוב או יוחזקו בתא נפרד המיועד לכך.
  ד. הטיפול בבעלי-חיים אלו ייעשה אך ורק על ידי האחראי לפינת החי או על ידי ממונה מבוגר מטעמו, ובשום פנים ואופן לא על ידי הילדים.
  ה. יש למנוע סבל מבעלי החיים. מתן טיפול רפואי מיידי ישמש מודל התנהגות נכון לחיקוי וללמידה.
7.5 בריחת בעלי-חיים
  א. יש להודיע מיד לאחראי לפינת החי על בריחת בעל חיים ובמקביל לחסום במידת האפשר את דרכי המילוט שלו.
  ב. יש להימנע מהפחדת בעל-החיים הבורח, דבר העלול לגרום לו להתנהג באופן אגרסיבי ולפגוע בעצמו או באחרים.
  ג. במקרה של בריחת בעל-חיים העלול לפגוע פיזית בבני-אדם או בבעלי-חיים אחרים (טורפים, פרסתנים וכו') חובה ליידע מיד את השירות הווטרינרי העירוני ואת המשטרה.

8. פיקוח על הרבייה

8.1 יש לדאוג לבקרה ולפיקוח על התרבות בעלי החיים כדי להימנע מצפיפות ומתנאי אחזקה לא נאותים.
8.2 יש לדאוג לפתרון עבור הצאצאים לפני תחילת הרבייה ולהכין מקום מתאים בפינת החי עצמה או מקום מתאים שהצאצאים יועברו אליו.
8.3 אם לא נמצא פתרון ראוי עבור הצאצאים, חובה לנקוט אמצעים למניעת רבייה:
  א. עיקור או סירוס: ניתוח הנעשה על ידי וטרינר ומתאים למרבית היונקים המוחזקים בפינות החי. לטיפול זה יתרון, בנוסף למניעת הרבייה: בעלי החיים הופכים נוחים יותר לאחזקה הן מבחינת מערכות היחסים בין הפרטים בקבוצה והן מבחינת תוקפנותם כלפי בני האדם הבאים אתם במגע. לגבי בעלי חיים מיוחדים (אקזוטיים) יש ליצור קשר עם רופא וטרינר המתמצא במין הרלוונטי. היתרון המרכזי בעיקור ובסירוס הוא שהטיפול חד-פעמי ואינו מצריך מעקב וטיפולים עתידיים.
  ב. הפרדת זכרים ונקבות: שיטה המתאימה ליונקים קטנים (מכרסמים, ארנבונים וכד') ולעופות. יש להקפיד שבעת הוצאת בעלי חיים מהקבוצה יהיו כל האנשים הפועלים בפינת החי מודעים להפרדה וידעו להימנע מ"ערבוב" בין קבוצות. היתרון המרכזי בשיטת ההפרדה הוא שהיא הפיכה ומאפשרת ריבוי מבוקר בתקופות שונות.

אסור להפריד נקבות חמוסים לצורך מניעת ריבוי. אם אין מחזיקים קבוצת רבייה, חובה לעקר את הנקבות. נקבות לא מעוקרות עלולות למות מאנמיה כתוצאה מאיבוד דם.

אסור לבצע הפרדה בין הורים לצאצאים בזמן הטיפול בהם.
8.4 אסור לאפשר רביית בעלי חיים המועמדים לפיזור בבתי התלמידים כמה חודשים לפני תחילת חופשה, כדי למנוע המלטה בבית התלמידים (מספר החודשים תלוי במשך תקופת ההיריון של כל אחד מבעלי החיים).

9. קליטת בעל חיים חדש בפינת החי

9.1 האחראי לפינת החי יקלוט רק בעלי חיים המתאימים לאופי המוסד ולתנאים הפיזיים הקיימים במקום. יש לוודא שבחירתם תהיה ממקור מהימן, הדואג לבריאותן של החיות ולטיפול בהן.
9.2 יש לקנות בעל-חיים רק ממקומות מוכרים, הנמצאים בפיקוח וטרינרי. בעל-חיים בריא ניכר בכסות גופו המסודרת והמבריקה, בהתנהגותו, במידת העירנות שלו ובסדירות האכילה.
9.3 אחזקת חיות בר מהארץ ומהעולם מחייבת קבלת היתר בכתב מרשות הטבע והגנים.
9.4 יש לדאוג לבדיקה וטרינרית של כל בעל חיים חדש לפני הכנסתו לפינת החי.
9.5 יש לבודד בעל-חיים חדש למשך עשרה ימים לפחות, במקום שקט, מרווח ותחת פיקוח שוטף.
9.6 אחרי תקופת הבידוד אפשר לצרף את בעל-החיים לקבוצה באופן הדרגתי, במטרה להגן עליו ועל הקבוצה (אפשר למשל להציב רשת המאפשרת לחיה המבודדת לצפות בבני מינה).
9.7 רצוי לבדוק את בעל-החיים בדיקה פיזית לפני תקופת הבידוד ואחריה.
9.8 יש לבחון את התנהגותו של בעל-החיים על פי ההתנהגות האופיינית לאותו מין.
9.9 אין לאפשר לתלמידים לגעת בבעל-החיים בתקופת הבידוד.
9.10 בכל מקרה שבו מתעורר חשד למצבו הבריאותי של בעל החיים יש לפנות לווטרינר.

 


10. מוות של בעל-חיים

10.1 מוות של בעל חיים במוסד החינוכי

בעל-החיים בפינת החי עלול למות גם אם הוא קיבל טיפול טוב והולם (מוות טבעי או ממחלה או מכל סיבה אחרת). יש לנהוג לפי ההנחיות האלה:
  א. הטיפול בגופת בעלי-החיים ייעשה על פי הנחיות הווטרינר ובאחריות האחראי לפינת החי.
  ב. אסור לאפשר לתלמידים לטפל בגופת בעל החיים. יש להשאיר את הטיפול בגווייה לווטרינר או לאחראי לפינת החי.
  ג. יש להחליט עם הווטרינר המטפל או עם הווטרינר הרשותי אם להעביר את גופת בעל החיים לבדיקה פתולוגית.
  ד. בכל אירוע של מוות חריג ובכל מקרה שבו מת יותר מבעל חיים אחד באותו בית גידול או בסמיכות זמנים יש להעביר את אחת הגופות לבדיקה פתולוגית, להתייעץ עם הווטרינר המטפל ולבחון הפקת לקחים למניעת הישנות האירוע במידת האפשר.
  ה. במקרה של גסיסה של בעל-חיים יש להזמין מיד וטרינר. אין לאפשר לתלמידים לשהות במקום.
  ו. יש לשוחח עם התלמידים על אירוע המוות ולענות בכנות על שאלותיהם. מרבית התלמידים יקבלו את מות בעל החיים כעובדה מוגמרת וכתופעה טבעית ובלתי הפיכה.
  ז. אם המורה מתרשם שמות בעל-החיים משפיע באופן קשה על התלמיד והוא מביע את תחושותיו בהתרגשות רבה מהרגיל, יש לפעול להרגעתו ולדווח ליועץ או לפסיכולוג החינוכי של המוסד החינוכי.
10.2 מוות של בעל חיים מחוץ לבית הספר
  א. ילדים חווים לעתים מוות של בעל חיים אהוב, שלהם או בסביבתם, כאירוע קשה, ויש להתייחס אליו בהבנה ובכובד ראש. אין לנסות לבטל את החוויה ולהפחית מעוצמתה.
  ב. מומלץ לשוחח עם התלמיד או להפנותו אל יועץ בית הספר לפגישה שבה יוכל לבטא את רגשותיו.
  ג. יש לאפשר לילד להתאבל על מות חיית מחמד שאליה היה קשור שהוא ולסייע לו בתהליך הפרדה.
  ד. יועץ בית הספר יכול להתייחס למות בעל החיים כאל אירוע מזמן לשיחה עם התלמידים בנושא המוות.

11. כללי ההתנהגות של תלמידים עם בעלי חיים

11.1 כללי
  א. בעלי חיים אינם יכולים להתלונן. חובתנו להגן עליהם, למנוע מהם סבל ולשמור על רווחתם הגופנית והנפשית. אחת הדרכים להגנתם היא קביעת כללי התנהגות.
  ב. מומלץ לעבוד על גיבוש כללי התנהגות בשיתוף עם התלמידים ועם הצוות כדי להשיג שיתוף פעולה ומעורבות גדולה יותר של התלמידים והוריהם.
  ג. על התלמידים ללמוד מה הם צורכי בעלי החיים ולהכיר את התנהגותם לפני שמאפשרים להם להיכנס לפינת החי.
  ד. יש להדגיש כי הכניסה לפינת החי היא כניסה לעולם שמתקיימים בו כללים שיש לכבדם. הכללים נקבעים לא רק כדי להבהיר לתלמידים מה מותר ומה אסור אלא גם כדי להעביר מסר שאין לזלזל בחיי בעלי החיים ובצורכיהם וכדי למנוע את הטרדתם ואת הפגיעה בהם.
11.2 כללי ההתנהגות
  א. מותר לגעת בבעלי החיים רק בנוכחות מבוגר או באישורו ורק על פי הנחיות שנקבעו מראש.
  ב. בעת יצירת מגע ראשוני עם בעל חיים יש לאפשר לו לגשת לתלמיד מיזמתו.
  ג. יש להתקרב אל בעל החיים בהדרגה ובעדינות.
  ד. יש להימנע מביצוע תנועות מוגזמות, העלולות להפחיד את בעל החיים.
  ה. יש לשמור על שקט ולהימנע מקולניות בקרבת בעלי החיים.
  ו. אסור להטריד בעלי חיים, ובמיוחד את אלה המטפלים בגורים, בגוזלים וכד'.
  ז. יש לאפשר לבעל החיים להיכנס למקום מסתור (הממוקם בכלוב) על פי רצונו.
  ח. יש להקפיד על סגירת כלובים ושערים במטרה למנוע את בריחת בעל החיים המסכנת את קיומו.
  ט. אסור לקשור בעל חיים או להגביל את תנועתו באופן שייגרם לו סבל.
  י. אסור להכות בעל חיים או לפגוע בגופו.
  יא. חובה לדווח לאחראי לפינת החי או לכל איש צוות על תלמיד או על מבוגר הפוגע בבעל חיים או מציק לו.
  יב. חובה לדווח מיד לווטרינר על בעל חיים חולה, פצוע או סובל.
11.3 הפעולות להטמעת כללי ההתנהגות
  א. כללי ההתנהגות ייכתבו על כרזה וייתלו במקום בולט בכניסה לפינת החי. כללי התנהגות ייחודיים לסוג בעל החיים ייתלו בחזית הכלוב ובכניסה אליו.
  ב. האחראי לפינת החי יקרא בקול רם וידגים לכל תלמיד או קבוצת תלמידים את הכללים לפני כניסתם לפעילות בפינת החי או בכלוב.
  ג. האחראי יוודא את ידיעותיהם של התלמידים בכל הקשור לכללי ההתנהגות. רצוי לנהל דיון עם התלמידים על הסיבות לקביעת הכללים ועל החשיבות של אכיפתם.
  ד. תלמיד שלא יעמוד בכללים לא יורשה להשתתף בפעילויות עם בעלי חיים.
  ה. הפעילות בנושא קביעת כללי ההתנהגות בפינת החי מזמנת הזדמנות לשוחח עם התלמידים על התייחסותם אל בעלי חיים בסביבתם הקרובה ומאפשרת היכרות עם בעלי החיים, התבוננות ממוקדת בהם וזיהוי צורכיהם. כמו כן היא מחדדת את הרגישות ואת האכפתיות ומעודדת יזמה, כמו למשל הגשת מים ומזון לבעל חיים ברחוב, מציאת מחסה לבעל החיים בקור ועוד.


12. טיפול בבעלי-חיים בתקופת החופשה מלימודים

12.1 מומלץ לא להעביר את בעלי החיים בתקופת החופשה לבתי התלמידים. המוסד החינוכי ידאג לטיפול בבעלי החיים בזמן חופשות, אם באמצעות תלמידים תורנים בליווי מבוגר שיגיעו לבית הספר ואם באמצעות עובד מיומן שימונה על ידי האחראי לפינת החי.
12.2 במקרה שלא נמצא פתרון נאות לטיפול בבעל החיים בתוך המוסד החינוכי והוחלט להעבירו לטיפול בבית התלמידים יש לנהוג כמפורט להלן:
  א. חובה לקבל אישור בכתב מהורי התלמיד. האחראי לפינת החי יוודא שהורי התלמיד מוכנים לטפל בבעל החיים ומודעים לאחריות הכרוכה בכך, ואף ידריך אותם באופן הטיפול בבעל החיים.
  ב. בעלי-חיים שיועברו לטיפול בבית התלמיד יימסרו בכלובים מתאימים לגידול ולשהייה ממושכת, בצירוף הנחיות ברורות לטיפול, בכתב.
  ג. חובה לתת לתלמיד המטפל בביתו בבעל-החיים את מספרי הטלפון של האחראי לפינת החי במוסד החינוכי ושל הווטרינר המפקח למקרה של חשד למחלה ולפציעה ולמקרה של פגיעה בבעל החיים או ממנו.
  ד. אסור לתת לילדים בעלי-חיים טורפים לטיפול בבית, למעט חמוסים.
  ה. בכל מקרה, כל בעלי החיים של פינת החי חייבים להיות בפיקוח יום-יומי של אדם מבוגר גם בזמן החופשות.

13. שילוב תלמידים בפינת החי

13.1 שילוב תלמידים בפינת החי ייעשה בכל השלבים: בתכנון, בהקמה, בתחזוקה ובניהול פינת החי. התלמידים יעסקו בלמידה ובמעקב מתמשכים. שילוב התלמידים בפינת החי ייעשה תוך הנחלה והפנמה של האחריות לשלומם ולרווחתם של בעלי החיים. יש לדאוג להפיכת פינת החי למוקד לימודי רב-תחומי, המשלב הוראת עמיתים ומרכז סביבו מגוון רחב של פעילויות בית ספריות.
13.2 אסור שתלמיד ישהה בפינת החי לבדו, ללא מבוגר או בפיקוחו.
13.3 אין לאפשר לתלמידים לטפל בבעלי חיים חולים ללא האחראי לפינת החי.
13.4 אסור לתלמידים לטפל בחיות גוססות ובגופות בעלי חיים.

14. אלימות והתעללות בבעלי חיים

14.1 מרבית הילדים אוהבים בעלי חיים ורוצים ברווחתם , אולם יש מקרים שבהם תלמידים מתאכזרים לבעלי חיים ופוגעים בהם.

יש להתמודד עם פגיעה בבעלי חיים בשלושה מישורים: מוסרי-הומני, פסיכולוגי וחוקי, כמפורט להלן:
  א. מבחינה מוסרית-הומאנית יש להדגיש שמדובר ביצור חי , בעל רגישות לכאב, הראוי להגנה ולחמלה.
  ב. מבחינה פסיכולוגית-חינוכית יש להתייחס לעובדה שפגיעה בבעלי חיים מסירה את העכבות הטבעיות מפני פגיעה בגוף חי ובכך עלולה לזרז פגיעה בבני אדם. מחקרים מצביעים כי התעללות בבעלי חיים היא אות מקדים להתנהגות אלימה כלפי בני אדם ועל כן היא חייבת להדליק נורות אדומות לגבי מצבו הנפשי של הפוגע. לעתים התנהגות פוגעת בבעלי חיים מטרימה התנהגות פוגעת אחרת בהמשך (מינית או פיזית). לא אחת מתברר כי ילד הפוגע בבעלי חיים הוא קרבן להתעללות בביתו או בבית הספר.
  ג. מבחינה חוקית יש להדגיש שהתעללות ופגיעה בבעלי חיים היא עברה פלילית, שהעונש עליה יכול להגיע לשלוש שנות מאסר.
14.2 הפעולות שיש לנקוט במקרה של פגיעה בבעל חיים

התעלמות מפגיעה בבעל חיים מונעת טיפול בתלמיד ועלולה לגרום להישנות התופעה, לעידוד אלימות גם כלפי בני אדם ולפגיעה ברגשות התלמידים והצוות. לכן יש לנקוט את הפעולות האלה:
  א. יש לשקול דיווח לפקיד סעד או למשטרה.
  ב. חובה ליידע את הורי התלמיד הפוגע ולהתריע בפניהם בדבר ההשלכות האישיות, החברתיות והפליליות של הפגיעה.
  ג. חובה ליידע את הגורמים הטיפוליים בבית הספר על הפגיעה. מומלץ לשתף פקיד סעד כדי שיתערב במידת הצורך, על פי חוק הנוער - טיפול והשגחה.
  ד. על הצוות להפעיל עונש על התלמיד ולהרחיקו מיד מבעל החיים כדי למנוע הישנות מקרים של התעללות בבעלי חיים. יחד עם זאת חשוב ללמוד ולהבין את גורמי ההתנהגות השלילית של התלמיד ולפעול בהתאם.
  ה. יש לבנות תכנית התערבות טיפולית לתלמיד בשיתוף עם היועץ החינוכי ועם הפסיכולוג החינוכי.
  ו. יש ליזום פעילות חינוכית, לשוחח עם כלל התלמידים על נסיבות המקרה ולדון בתוצאות ובהשלכות של הפגיעה בבעל חיים.
  ז. על מקרה של התעללות בבעל חיים שבו זהות התוקף אינה ידועה יש לדווח מיד למשטרה, ובהמשך יש לקיים שיחות עם התלמידים.
הדיווח של מנהל בית הספר ייעשה על פי כללי הדיווח על אלימות (ראה את חוזר הוראות הקבע סא/4(ג), "יצירת אקלים בטוח וצמצום האלימות במוסדות החינוך" סעיף קטן 2.3, "נהלים לטיפול באירועי אלימות המתרחשים בבית הספר").
14.3 מניעת התאכזרות לבעלי חיים
  א. יש להבהיר לתלמידים שגם בעלי חיים מרגישים, נהנים או סובלים כתוצאה מההתנהגויות שלנו.
  ב. יש ללמוד על בעל החיים, על אורח חייו, על העדפותיו ועל האופן שבו עלינו להתייחס אליו.
  ג. יש להבחין בין שובבות להתאכזרות ולהתייחס בחומרה לתופעת ההתעללות. אין לראות בהתעללות מעשה קונדס, הן בשל השלכותיה על בעל החיים והן בשל היותה מרמזת על קיומם של קשיים ומצוקות אצל הפוגע.
  ד. יש להכיר את חוק צער בעלי חיים, התשנ"ד-1994, ולדעת שבעלי חיים מוגנים גם על פי החוק.
  ה. יש ללמד את ההבדל בין חובת-דיווח להלשנה ולהציג לתלמידים דרכים שתאפשרנה להם לדווח על מקרי התעללות ללא חשש.
  ו. יש לקיים שיעורים בנושא של היבטים הומאניים בהתייחסות אל בעלי חיים. מומלץ לעסוק בפיתוח רגישות, אחריות, מחויבות וחמלה (ראה נספח 5).

15. ניסויים בבעלי חיים

15.1 אסור בהחלט לנתח ולהרוג בעלי חיים או לערוך בהם ניסויים שיש בהם התערבות פולשנית מכל סוג שהוא.
15.2 אסור לבצע ניסויים שבהם נגרם לבעל החיים סבל מכל סוג שהוא, כגון הרעבתם, האכלתם במזון שאינו מיועד להם, בדיקת הישרדותם במצבים קשים, שינויים במבנה החברתי שלהם הגורמים לתוקפנות וכד'.


16. בעלי חיים שאינם חלק מפינת החי במוסד החינוכי - סיורים ופעילויות

16.1 מנהל המוסד החינוכי אחראי לוודא שהסביבה שבה פועלים ומבקרים תלמידיו במסגרת פעילות בית הספר הקשורה לבעלי חיים, אם בתוך כותלי המוסד החינוכי ואם מחוצה לו, עומדת בהוראות של חוזר זה.
16.2 חברות מסחריות ואחרות וגופים מארגנים המעוניינים לפעול במוסד החינוכי עם בעלי חיים חייבים לעמוד בכללים ובהנחיות בחוזר זה ולהציג למנהל בית הספר את האישורים האלה:
  א. אישור על פיקוח וטרינרי
  ב. אישור ניוד מרשות הטבע והגנים, במקרה שהחברה מציגה גם חיות בר על פי הגדרת החוק
  ג. "היתר מופע" מטעם משרד החקלאות, השירותים הווטרינריים.
16.3 כלבים, או בעלי חיים אחרים, המגיעים למוסד החינוכי מבתי התלמידים או מעמותות לפעילות אחת או יותר, חייבים להיות מחוסנים.

17. יום בעלי החיים

17.1 אנו ממליצים על קיום יום שייצג את חשיבות בעלי החיים כחלק בלתי נפרד מחיינו ומסביבתנו ואת חובתנו לכבדם ולדאוג לרווחתם. יום זה יוקדש לקשר וליחסי הגומלין בין בני האדם לבעלי החיים. מומלץ לתכנן פעילות ולמידה מקדימות בנושא (ראה בנספח 4). יום י"א באייר נקבע כיום בעלי החיים בבתי הספר.
17.2 רעיונות והצעות לפעילות בבתי הספר ב"יום בעלי החיים בישראל"

אירועים אפשריים: טקס בית ספרי, אירוע קהילתי, יום פעילות ויצירה.

פעילויות: ארגון ימי אימוץ, גיוס מתנדבים לפעילות למען בעלי החיים, פעילות רב-גילאית המשלבת תלמידים מבתי ספר שונים, בוגרים והורים, הפעלות יצירה, משחקים, חידונים ושעשועונים בנושא בעלי חיים.

הצעות לאירוח: אירוח של נציגי אגודות למען בעלי חיים, החברה להגנת הטבע, המשרד לאיכות הסביבה ונציגי רשות עירונית.

יזמות תלמידים: עצומות שתלמידים ייזמו למען בעלי חיים, חלוקת חומר הסברה לקהילה, שמירה על ניקיון היישוב מהצרכים של בעלי החיים.

הצעה לתצוגות: תוצרים שתלמידים הכינו, כרזות מידע על בעלי חיים בסכנת הכחדה, תצלומים ומידע על בעלי חיים בארצנו ועל בעלי חיים ביצירות אמנות.

אפשר לפנות אל המדריכים בנושא בעלי חיים באמצעות מר אריה רוקח, טל' 054-4538385, או הגב' ריקי בצרי, טל' 03-7441349, או מר ארנון פרימוב, טל' 050-6535248.

18. הוראות בטיחות (בנוסף להוראות הבטיחות בחוזר הוראות הקבע סב/6(ב), סעיף 5.1-30, ס"ק 3)

18.1 השגחה
  א. כל פעילות של תלמידים בסביבת בעלי-חיים תיעשה בנוכחות מבוגר/בוגר או בפיקוחו.
  ב. חובה לאכסן חומרי חיטוי במקום נעול ומאוורר.
  ג. חובה לרשום על-גבי האריזות של חומרי החיטוי את כללי השימוש בהם ולציין במקום בולט את המילה ר ע ל, בהתאם להנחיית מכון התקנים.
  ד. אסור לאכסן חומרי חיטוי באריזות מזון.
  ה. חובה לאחסן תרופות של בעלי-חיים במתקן סגור ונעול (בארון).
  ו. חובה להפריד בין תרופות לבעלי-חיים ובין מזון ותרופות לבני-אדם.
  ח. אסור ללכת יחף בסביבת בית גידול לבעלי-חיים (פינת חי, ספארי, חדר-חקר).
  ט. חובה להחזיק ערכת לכידה, הכוללת רשת לכידה לעופות וליונקים קטנים, מוט ללכידת נחשים, כפפות עבות וכלוב ריק.
  י. חובה לדאוג לתאורה של לפחות 500 לוקס לטיפול בבעלי-חיים בלילה/בשעות החושך.
18.2 מיקום בית הגידול וסביבתו
  א. בית גידול בתוך מבנה (חדר, לובי, פטיו-חצר פנימית וכו')
1) בית הגידול יוצב במקום נוח לטיפול, שלא יחייב אמצעים מיוחדים כדי להגיע אליו (כמו סולם וכו').
2) יש להציב את בית הגידול על מעמד יציב, בולט ונוח לצפייה.
3) בית הגידול יוצב במקום שלא יפריע למעבר חופשי.
4) אסור להציב בית גידול הבולט מהמעמד שלו. בית הגידול יוצב באופן שלא יבלטו פינות חדות ואבזרים חדים כלפי מעבר הולכי הרגל.
5) אסור להציב כלובים עם בעלי-חיים במסדרון ובמעברים.
6) אסור לבנות אקווריום/טרריום מזכוכית שהיא בעובי של פחות מ-6 מ"מ.
7) אסור לשכן דגים בצנצנות עגולות לנוי. שהייה בצנצנות גורמת לדגים לעיוות המציאות ואינה מאפשרת זרימת חמצן תקינה.
8) מומלץ לבנות כלובים מחומר פולימרי.
9) באקווריום/טרריום הבנויים מזכוכית יש לוודא שהפינות ושפת הזכוכית תהיינה מלוטשות לכל אורכן ומעוגלות.
10) כל סדק בזכוכית האקווריום פוסל את השימוש בו.
11) אסור לבנות כלוב מרשת גמישה ללא מסגרת קשיחה.
12) בכלוב הבנוי מרשת יש לוודא שקצות הרשת מוגנים על ידי פס הגנה.
13) אסור לבנות כלובים מחומר שבעלי-חיים מסוגלים לכרסמו.
14) מכסה/גג בבתי גידול שרוחבם עולה על מטר אחד חייב להיות מעוגן לדפנות הכלוב או לקיר המבנה.
  ב. בית גידול מחוץ למבנה
1) פינת החי חייבת להיות סגורה ומוקפת בגדר רשת בצפיפות שלא תעלה על 10 ס"מ בין מרכיביה, ובכל מקרה הגדר תותאם לסוג בעלי-החיים בפינת החי.
2) הגדר תהיה בגובה של 200 ס"מ לפחות, ובחלק העליון תהיה תוספת גדר ברוחב של 50 ס"מ בשיפוע כלפי חוץ, בזווית של 45o, כדי למנוע כניסת אנשים ובעלי-חיים מבחוץ.
3) בפינת חי שיש בה בעלי-החיים המסוגלים לטפס/לקפוץ על גדרות יש לבנות גדר היקפית גם עם שיפוע עליון המוטה כלפי פנים בזווית של 45o. בפינת חי שבה בעלי החיים מסתובבים בחופשיות בשטח המגודר ופועלים בה תלמידים חובה לדאוג לכניסה כפולה.
4) חייבים להיות שני פתחי יציאה בפינת החי, ברוחב של 120 ס"מ לפחות. פתחי היציאה מפינת החי צריכים להיות נעולים. האמצעים לפתיחת הנעילה (מפתח, כלי פריצה וכו') חייבים להיות סמוך לפתחים. בזמן פעילות יהיו הפתחים סגורים.
5) הכניסה לפינת החי תהיה דרך מעבר הכולל שתי כניסות: שער חיצוני שייפתח כלפי חוץ ושער פנימי שייפתח כלפי פנים. על השערים יש לציין מהו כיוון פתיחתם.
6) סביב ברכה בחצר חייבת להיות גדר בגובה של לא פחות מ-110 ס"מ. הגדר תהיה בנויה באופן שתמנע מעבר חופשי לילדים, על פי תקן 1142 העדכני ליום ביצוע העבודה.
7) אסור שמפלס המים בברכה יעלה על 40 ס"מ.
8) ניקוז הברכה יהיה ישירות למערכת הביוב או למערכת טיהור מים מורשית, באישור הגורמים האחראים על מערכת הביוב.
9) בפינת החי חייבת להיות פינה לחיטוי ולנטילת ידיים.
10) בפינת החי חייבת להיות פינה קבועה, סגורה ומסודרת לאחסון כלי עבודה (מגרפה, מעדר וכו').
11) חייב להיות אישור, על פי התקנים ובאישור מהנדס ובפיקוחו, לכל שבילי התנועה, הגשרים והמתקנים בפינת החי.
  ג. אבזרים ומערכות עזר לבטיחות
1) חייבות להיות עמדות כיבוי אש תקניות ונגישות בפינת החי, בחצר ובמבנים, בהתאם להנחיות של שירותי הכבאות.
2) חובה לאשר על ידי חשמלאי מוסמך את מערכת החשמל המותקנת בפינת החי, בגן החקר, בבתי הגידול, בחצר ובמבנים ולקבל אישור על כך בכתב.
3) אסור לחמם כלוב בגוף חימום גלוי ובלהבה גלויה.
4) אסור להשאיר חוטי חשמל גלויים שאינם מושחלים בתוך צינורות ותעלות תקניים ועמידים בפני כרסום.
  ד. עזרה ראשונה
1) חייבת להיות ערכת עזרה ראשונה של "מגיש עזרה ראשונה" נגישה בכל בית גידול בחצר/במבנה.
2) חובה לפנות לגורמים רפואיים מוסמכים כדי לטפל בכל פגיעה על ידי בעל-חיים - נשיכה, שריטה או התנהגות לא שגרתית של בעל-החיים.
 

19. נספחים

נספח 1   החוברת "הקמה, אחזקה וטיפול בבעלי-חיים בפינות חי וסביבת לימוד במוסדות חינוך"

נספח 2   תכנון פרויקטים עם בעלי חיים בבתי ספר

נספח 3   חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994

נספח 4   החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955

נספח 5   תכניות בנושא בעלי חיים

נספח 6   רשימת המדריכים לתכניות חינוכיות בנושא בעלי חיים

עדכוני rss

 

חוזר מנכ''ל תשסו/3(ג), כ'ט בתשרי התשס'ו, 01 בנובמבר 2005

 
   תאריך עדכון אחרון:  13/07/2014