education - חינוך 'שלום כיתה א
   
 
 
 
 
 
 
 
 
הורה בדרך לבית-הספר
 

באדיבות: צפורה שוורץ ובנימינה שילה.
פסיכולוגיות חינוכיות והתפתחותיות, השירות הפסיכולוגי החינוכי, ת"א.

התקופה המקדימה את הכניסה לביה"ס מעלה פעמים רבות בקרב ההורים שאלות, תהיות היסוסים, משאלות, ציפיות חששות - האם ילדי מוכן לביה"ס? האם יהיה מסוגל לעמוד בדרישות שיופנו אליו? האם יממש את הציפיות שלי ממנו? מה מקומי בתהליך זה? ועוד.

הכניסה לביה"ס נתפסת כשלב משמעותי בתהליך בניית עתידו של הילד. שלב זה כולל מעבר למסגרת חדשה השיייכת למערכת החברתית הרחבה שמחוץ למשפחה - מסגרת פורמלית, עם כללים ברורים, מערכת שעות, חובת נוכחות, מערכת מעריכה , נותנת ציונים. הילד עומד בפני מעבר למסגרת בה הוא נדרש להתאים את עצמו ולהסתגל לתנאים מוכתבים, להגיע להישגים מדודים עם השוואה לאחרים, להוכיח את יכולתו בתחומים שונים.

המעבר לכיתה א' אינו עובר על הילד בלבד. מדובר בתהליך משותף בו גם ההורים צריכים להסתגל למצב חדש, לעובדה, שלפעמים קשה ומעציבה אותם, שהילד מתחיל "לצאת לעולם" שמחוץ לבית, אינו תלוי בהם כבעבר, שאינו "שייך" עוד כל כולו להם בלבד. זהו למעשה תהליך טבעי - כל ילד אמור לעשות בשלב זה את הצעדים לקראת יתר-אוטונומיה, כשבסוף התהליך יהיה אדם העומד ברשות עצמו. בגיל זה של הילד תפקידו של ההורה בעל משקל רב במיוחד, זאת בשל התלות הגדולה יחסית של הילד בו ויכולת ההורה להשפיע רבות על קשריו ועל כישוריו החברתיים והרגשיים.

ככל שמשתנים צרכיהם של הילדים בגיל הגן ויכולותיהם, כן משתנות גם המטלות ההתפתחותיות העומדות לפניהם ועם שינויים אלה חלים שינויים הקשורים במטלות של ההורים (סרוף, 1996).

(1968) Cnesual סיכם מערכות אלה של מטלות:

מטלות לילדים בגיל הגן ולהוריהם:

מטלות ההורים

מטלות הילדים

טיפוח.
הדרכה ותיעול של מרכיבים פיזיים.
הוראת מיומנויות ותרגולן.
הכוונת הילד למשפחה ולבני קבוצת השווים.
קידום מיומנויות בין-אישיות ושליטה ברגשות.
הדרכה בעיצוב יעדים, תוכניות ושאיפות.
הנחלת ערכים תרבותיים.

קבלת טיפוח ופיתוח אמון.
ציות ושליטה עצמית.
למידה.
פיתוח הבנה כללית של העולם החברתי.
נטילת תפקידים.
השגת ויסות עצמי.
פיתוח תחושה של טוב ורע.



בשנים האחרונות חל שינוי במקום המשמעותי של ההורה בסיוע לילד.
המומחיות אינה כבר נחלת המדען ואיש המקצוע. למומחים יכולות גם להיות דעות שונות. מכאן חשוב שההורה, המכיר את ילדו לאורך זמן ובהקשרים שונים, יהיה שותף פעיל ומודע לתהליכי ההתפתחות של ילדו. המעבר לביה"ס הוא אחד מהם.

ההורה הוא למעשה "עתידן" המשפיע על עתיד ילדו. ההורה הופך להיות צרכן של ידע פסיכולוגי וחשיבה פסיכולוגית, וזאת כדי להבין ולהיות שותף פעיל בתהליכי השינוי

העוברים על ילדו.
אנו יודעים שמוטיבציה הורית והבנה הורית הן הכוחות המניעים בחינוך ובשינוי.
עם זאת, חשוב לזכור כי המפגש העתידי עם ביה"ס מעמיד את ההורה בדיאלוגים חדשים. דיאלוג, פנימי עם זכרונות מהצלחות, כישלונות, ציפיות שלו מעצמו ומאחרים שהופנו כלפיו וכו', ודיאלוג עם גורמי חוץ, מערכת החינוך הפורמלית על כל מרכיביה השונים. כל אלה משפיעים על האינטראקציה עם הילד.
ובהקשר זה, כמובן שאין דומה הורה "ההולך לכיתה א' לראשונה לכזה שיש לו ניסיון קודם ב"הליכה, לכיתה א'."

ההורה השולח את ילדו לכתה א' אמור להיות מוכן עתה ל"שותפות" עם מערכת החינוך בקביעת עתיד ילדו. השותפות עם ביה"ס תאפשר להורה רצף רגשי, ערכי וחברתי, תפחית קונפליקטים בין המערכת המשפחתית לבין המערכת הבית-ספרית, ותאפשר בסיס לצמיחת עצמי בריאה יותר של הילד.

על מנת שנוכל לעמוד על הדרכים בהן יכולים ההורים לתרום לקידום ילדיהם, נסקור בקצרה את המצב ההתפתחותי הנורמטיבי המאפיין ילדים בגילאי 5 - 6 שנים:

תחום פיזיולוגי

  • גדילה פיזית, התפתחות שרירים.
  • קואורדינציה גסה (שחייה, אופניים).
  • תפיסה: ראיה, קליטה והעברה למוח, פירוש נכון לנראה.
  • מוטוריקה עדינה (החזקת עיפרון, שרוכים).
  • תיאום בין כל התחומים האלה.

תחום חברתי

  • יכולת לשחק עם בן-זוג.
  • ראשית היווצרות קשרים נמשכים והעדפת חבר אחד.
  • הבנה וקבלה של חוקי המשחק.
  • יכולת גבוהה למילוי הוראות מורכבות.

תחום שכלי

  • יכולת הביטוי המילולי משתפרת.
  • ניצני חשיבה מופשטת.
  • סקרנות ויכולת קליטה עצומה של מידע.
  • עלייה בטווח הריכוז.
  • יכולת גבוהה למילוי הוראות מורכבות.

תחום רגשי

  • הגברת העצמאות.
  • קבלת אחריות אישית.
  • יכולת למלא תפקיד לא רק בעבור פרס מוחשי אלא גם בעבור פרס חברתי.
  • יכולת גוברת לדחיית סיפוקים
  • עלייה ביכולת ההתמדה.
  • נכונות לקבל חוקים והוראות.
  • שינוי בקשר עם ההורים.


במסגרת מכלול התפקידיהם ההוריים, יש להורים תפקיד חשוב בקידום ילדיהם בתחומים אלה, כשאחד מהמרכזיים ביניהם הוא לסייע לילדם לבנות דימוי עצמי חיובי ותחושה עצמית טובה.

מספר עקרונות מנחים יכולים לסייע להורים במילוי תפקידם זה: חשוב לזכור שעידוד איננו לחץ. עידוד משמעו לתמוך ברגעי כישלון, הצלחה חלקית, ולאו דווקא במקרי הצלחה וניצחון.
התחשבות בקצב של הילד וערכיו היא קו מנחה נוסף - דחיקה, האצה והעמדת ציפיות לא ריאליות עלולות לשבש, לקלקל ובוודאי לא להשיג את המטרה.
עקרון נוסף מתייחס לנושא מתן משוב לילד. הפגנת התפעלות מלאכותית במקום שהתפקוד אינו מצדיק זאת - אינו תורם ומקדם. משוב חיובי ניתן לייחס למאמץ, יוזמה, השקעה, התקדמות ולאו דווקא להישגים.
חיי יום-יום מספקים הזדמנויות רבות ללמידה ולהעשרה. איזון נכון בין הצורך להיות עם הילד כמטרה בפני עצמה, והצורך לקדם ולטפח, מאפשר יצירת אווירה מקדמת צמיחה אצל הילד.

 

בתחום הפזיולוגי - ניתן לספק לילד הזדמנויות להתנסות במוטוריקה גסה. בגן המשחקים - טיפוס, זחילה, הליכה בשיווי משקל, רכיבה ע לאופניים. ותחום המוטוריקה העדינה אפשר לעזור ולקדם ע"י מתן הזדמנויות לעידוד לעבודות צבע, כיור וציור, גזירה, הדבקה,

פלסטלינה ועוד.

בתחום החברתי - רצוי לספק לילד הזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים - להזמין חברים לצאת למקומות מפגש ילדים מחוץ לבית. לאשר לילד הזדמנויות משחק עם גילאים שונים ולא להסתפק ב"נוחיות" שהילד יושב בשקט מול הטלוויזיה ואינו מטריד את מנוחת ההורים.

בתחום השכלי - רצוי לעזור ולקדם פיתוח השפה על-ידי שההורה ירבה לשוחח עם הילד בשפה ברורה, מובנת ותקינה: יקריא לילד סיפורים וישוחח עמו על הנקרא, יישחק משחקי מילים (הפכים, דמיון, שוני) וישתמש במושגים. יעודד את הילד לספר חוויות, יפתח ויעודד סקרנות ויענה בסבלנות על כל שאלה של הילד ברמה המתאימה לגילו. בלימת סקרנות מונעת מהילד להמשיך ולשאול, מצמצמת את התעניינותו. סודות הם בולם קלאסי של סקרנות.

בתחום הרגשי - אפשר לעזור בתחום של פיתוח עצמאות: העברה הדרגתית של תפקידים שהילד מסוגל לבצעם ועמידה על ביצועם, הצבת גבולות ודרישות המתאימות לגיל, הימנעות ממתן "שוחד".

הקניית ערכים - של רצון לדעת, ללמוד ביחד, ערכים של פעילות משותפת ולא של פאסיביות. ערכים שחשובים ומכוונים את המשפחה יכוונו גם את הילד.

על מנת להגיע למימוש המטרות שצוינו לעיל, חשובה השותפות, שהוזכרה, בין הבית לבין הגן. הרצף וההמשכיות ישמשו בסיס ויסייעו בהתפתחוות של הילד.

ואם וכאשר מתעוררות אצל ההורים ו/או הגננת שאלות, תהיות, ספקות לגבי תפקודו של הילד, חשוב לברר את הדברים כל אחד לעצמו - על-ידי בחינת הדברים בפרספקטיבה של זמן, בהזדמנויות ובהקשרים שונים, וחשוב לעשות זאת גם ביחד. ביחד ניתן ליצור תמונה שלמה ורחבה יותר על תפקוד הילד. ביחד ניתן יהיה גם להעמיק את הברור במקום שנדרש, ולחשוב על דרכים לעודד, לסייע, לקדם - במקום שנחוץ. התעלמות אינה מסייעת.

אנשי מקצוע - פסיכולוג הגן ומומחים בתחום הרפואי והפארה-רפואי, יכולים אף הם לסייע בהבהרה, הבנה של מצב הילד והציע דרכי התערבות מתאימות - בהתאם לצורך.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  11/08/2012    

עדכוני rss