education - חינוך 'שלום כיתה א
   
 
 
 
 
 
 
 
 
המעבר מהגן לבית הספר
 

כתבה: מלכה וידיסלבסקי, האגף לחינוך יסודי.

 

מבוא

המעבר לכיתה א' מלווה בתכונה רבה ובהתרגשות של הילדים, של בני משפחתם (בעיקר ההורים), של הגננות שלימדו אותם בגן החובה ושל צוות בית הספר שבו הם עתידים ללמוד (ובמיוחד מחנכות כיתות א'). המעבר מגן החובה לכיתה א' מציין התחלה חדשה וגם פרידה. הילד נפרד מגן החובה שאותו הוא למד להכיר במשך כשנתיים,  והוא עתיד להתחיל את לימודיו במסגרת חדשה, גדולה יותר ובלתי-מוכרת, בית הספר.

 

בתקופה זו מציפים רגשות סותרים את המעורבים בכניסת הילד לכיתה א': מצד אחד יש ציפיות, עניין וסקרנות ומהצד שני יש שאלות ותהיות. הציפיות הן שהילד ישתלב במסגרת החדשה, ילמד, יתפתח, ויחוש תחושות של הצלחה, השתייכות ומימוש עצמי. השאלות והתהיות הן בנוגע להצלחת תהליך המעבר והגשמת הציפיות.

 

השינוי שהמפגש הראשון של התלמידים עם בית הספר עשוי להיות בעל פוטנציאל של לחץ: חוסר הוודאות, תחושת אי-הביטחון במרחב פיזי ובמרחב החברתי חדשים עשויים ליצור מתח ולחץ.

ההיקלטות במערכת החדשה – בית הספר – מאופיינת במעבר למערכת השונה מן הקודמת, גן הילדים, בהיקף, במידת האינטימיות המקובלת בה, באתגרים ובקשיים שהיא מציבה בפני הילדים.

חלק מהתפקידים הנדרשים מהתלמידים בבית הספר אינם חדשים להם לגמרי. גם בגן הילדים הם נדרשו להתאים את עצמם לדרישות לימוד ולנורמות התנהגות, שתבעו מהם כושר לדחות סיפוק מיידי ויכולת לבטל במידה מסוימת את רצונם האישי מפני רצון הקבוצה, אך הכניסה לבית הספר מעמידה בפניהם דרישות אלה ברמה גבוהה יותר ואינטנסיבית יותר.

לחוויות המעבר, הכרוכות בהסתגלות לשינוי, יש השפעה על התמודדויות במעברים נוספים שיעברו התלמידים בהמשך חייהם (מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים, מהחטיבה לבית הספר העל יסודי וממנו לצבא).  

 

מאפייני טווח הגילים חמש עד שבע או שמונה וצרכיו

השלב שבטווח הגילים חמש עד שבע או שמונה, המכונה בספרות החינוכית

" The age of reason", הינו ייחודי ורגיש מבחינה התפתחותית.

בתקופה זו מבשילים בילד כישורים המאפשרים לו להשלים את שליטתו במיומנויות היסוד ולהסתגל פיסית, רגשית וחברתית לבית הספר. בגיל זה מתפתחות אצל הילד יכולות חשיבה מרובות. שינויים נוירו-ביולוגיים מגדילים את יכולת הזיכרון שלו. הוא מסוגל להבין הוראות ולזכור אותן. אוצר המלים שלו מתרחב הרחבה ניכרת. טווח הריכוז שלו גדל. החשיבה החד-ממדית שלו מסתעפת לחשיבה רב-ממדית ומתחיל המעבר לחשיבה הלוגית קונקרטית אצל הילד. יכולת  ההתמודדות עם פתרון בעיות גדלה, וההבנה העצמית של הילד את התנהגותו מתרחבת. הוא מסוגל לדחות סיפוקים, להתחשב בזולת, לקבל אחריות, לציית לכללים של ארגון ומשמעת ולתקשר עם סביבתו. כמו כן מבשילה אצל הילד השליטה בשרירים העדינים והגסים ויכולת ההתמצאות במרחב.

 

בשלב זה פגיע הילד לחסכים, אך יחד עם זאת הוא רגיש להתערבות מבחוץ. אם ההתערבות החינוכית (תהליכי הוראה/למידה) תהיה מתאימה לצרכיו - היא תהיה משמעותית, בונה ובעלת תוצאות מקדמות. בתקופה זו זקוק הילד לפעילות גומלין חיובית עם מבוגרים משמעותיים (כמו הורים ומורים) ועם עמיתים כדי לפתח את ההערכה העצמית, את כוחות ה"אני", את העקביות האישית ואת תחושת השליטה שלו.  

 

קשיים הקשורים במעבר מגן החובה לכיתה א' 

הכניסה לכיתה א' כרוכה במעבר למסגרת שונה במבנה הפיסי והאנושי ובדרישות הלימודיות, ההתנהגותיות והחברתיות. המעבר מגן החובה לכיתה א' כרוך בשינויים אלה:

מעבר מסביבה אנושית ופיסית מוכרת אל סביבה זרה.

מעבר ממסגרת קטנה יחסית למסגרת גדולה יותר.

מעבר ממבנה בעל הרכב חברתי חד-גילי או דו-גילי  למסגרת שבה לומדים תלמידים בטווח גילים של כשש שנים.

מעבר ממבנה מצב של "לעשות מה שבא לי" למבנה מצב של "מילוי משימה".

המעבר מגן החובה לכיתה א' מושפע גם מההתרגשות שיוצרים המבוגרים סביב האירוע.

 

על רקע זה הכניסה לכיתה א' נתפסת בעיני חלק מהילדים כמצב מאיים הגורם לחרדה, מכיוון שהמעבר בין מסגרות חינוכיות מאלץ את התלמידים להעריך מחדש את יכולתם. תהליך ההערכה מחדש יוצר חרדה מפני שעל התלמידים להתמודד בחוסר הוודאות ביחס לתפקודם בקרב חברים ומורים חדשים, וביחס לרכישת מנהגים חדשים. תהליך זה נושא תוצאות מתישות ביחס לתפקודו של התלמיד ומשפיע  על רמת ההישגים של הילד. ככל שעולה רמת החרדה המצבית של הילד כן יקשה עליו לתפקד במצבים שבם נדרש ממנו מאמץ לימודי. 

 

כיצד נרכך את המעבר מגן החובה לכיתה א' ונאפשר הסתגלות קלה יותר לתלמידים? 

לאור הידע המצטבר בספרות המחקר והעבודה בשדה, כדי לרכך את המעבר מגן החובה לכיתה א' ולאפשר הסתגלות קלה יותר לתלמידים, יש לפעול לפי עקרונות אלה:

  • להבטיח רצף והמשכיות בין המערכת הגנית למערכת הבית ספרית בארגון הסביבה הלימודית ובדרכי ההוראה-למידה
  • להפעיל דרכי הוראה-למידה מותאמים למאפייני טווח הגיל והעונים לצרכי הילדים (כגון: למידה תוך התנסות פעילה בחומרים וקיום יחסי גומלין עם חברים ומבוגרים, הפעלת הרכיבים השונים של האינטליגנציה ופיתוחם, משחק ובעיקר המשחק הסוציו-דרמתי ותנועה)
  • לזהות את הידע שעמו מגיע הילד כנקודת מוצא לתכנון הלמידה שלו בהמשך
    ולהתאמת ההוראה
  • ליצור אווירה של רוגע, ביטחון ואמון בילד וביכולתו להתמודד עם השינויים
  • לעודד ולתמוך בילד ולהיות קשובים לתחושותיו 
  • לטפח סביבה המעודדת את ניסיונות השליטה של הילד, כמו היכרות מדורגת עם המסגרת החדשה וזימון מצבי בחירה והתנסות פעילה
  • לזמן חוויות הצלחה לימודית וחברתית 
  • ליצור מצב של מקובלות חברתית ותחושת שייכות.  דימוי עצמי חברתי גבוה חשוב לתהליך התפתחותו של הילד, מכיוון שהוא משפר את ההסתגלות החברתית-רגשית של התלמיד לסביבה הבית ספרית. התלמידים התופסים את עצמם כמקובלים יותר על עמיתיהם נוטים גם לתפוס עצמם כאינטליגנטים וכטובים בעבודת בית הספר ולהגיע להישגים, ללא קשר לרמת האינטליגנציה שלהם.

 

למאמרו של גדעון לוין בנושא המעבר מגן הילדים לבית הספר.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  11/08/2012    

עדכוני rss