education - חינוך
 
   
 
 
 
 
 
<<  אתר מחשבת ישראל ממ"ד
 
 
 
מקורות ושאלות לדיון
 

 

 

 

 

 

 

 

שמות פרק כ"ג פסוקים י-יב

י וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  יא וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.  יב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת--לְמַעַן יָנוּחַ, שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, וְיִנָּפֵשׁ בֶּן-אֲמָתְךָ, וְהַגֵּר. 

 

 

  1. מה על האדם לעשות במשך שש השנים?

  2. מהי שמיטה? מה משמעותה?

  3. מה הקשר בין שמיטה ליום השבת?

  4. לאור האמור לעיל, מה ההיבט הרעיוני של שמיטה? מדוע מפסיקים לעבד את  האדמה במשך שנה תמימה?

 

ויקרא פרק כ"ה פסוקים א-כד

 

הציווי בנושא השמיטה

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.  ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם--וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה.  ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ--שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.  ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ.  ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה--לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ.  ז וְלִבְהֶמְתְּךָ--וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ:  תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל.

 

הציווי בנושא היובל

ח וְסָפַרְתָּ לְךָ, שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים--שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהָיוּ לְךָ, יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים, שָׁנָה.  ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם, הַכִּפֻּרִים, תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל-אַרְצְכֶם.  י וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.  יא יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה--תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ--וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ.  יב כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם; מִן-הַשָּׂדֶה--תֹּאכְלוּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ.  יג בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ.  יד וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו.  טו בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ.  טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ:  כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ.  יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם.  יח וַעֲשִׂיתֶם, אֶת-חֻקֹּתַי, וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם--וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח.  יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע; וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח, עָלֶיהָ. 

 

שאלה ותשובה

כ וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת:  הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ.  כא וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים.  כב וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ--תֹּאכְלוּ, יָשָׁן.  כג וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת--כִּי-לִי, הָאָרֶץ:  כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי.  כד וּבְכֹל, אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה, תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.

 

 

  1. מה תוכנו של הציווי בנושא שמיטה? מה הטעם לציווי על שנת השמיטה?

  2. מה תוכנו של הציווי בנושא היובל? מה מייחד את שנת היובל לעומת שנת השמיטה?

  3. על פי המקור, מהי השאלה העתידה להישאל על ידי האנשים? האם היא לגיטימית (=ראויה)? מהי התשובה?

  4. מהם העקרונות הרעיוניים והאמוניים העולים מן הציווי בעניין השמיטה והיובל?

 

 

 

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין

שאל ההוא תלמידא את ר' אבהו מאי טעמא דשביעיתא (מהו טעם של השביעית, של שנת שמיטה?) אמר לו... אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ לי היא, והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו...".

רש"י ד"ה כדי שתדעו: "ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם ותשכחו עול מלכות".

 

(תלמוד בבלי מסכת סנהדרין, דף ל"ט ע"א)

 

 

  1. מדוע ראוי לשמור על שנת השמיטה ,לפי דברי חז"ל?

  2. מדוע ראוי לשמור על שמיטה, לפי פרשנותו של רש"י?

  3. על פי דברי חז"ל ורש"י, מדוע ראוי לעבוד בשאר השנים שאינן שנות שמיטה?

 

 

 

ספר החינוך מצוה פד

 

מצות שמיטת קרקעות

להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית, שהיא נקראת מפני המעשה הזה שנתחייבנו בה שנת השמיטה, ויזכה בפירותיה כל הרוצה לזכות, שנאמר [שמות כ"ג, י"א] והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך. ולשון מכילתא [דרשב"י כאן], והלא הכרם והזית בכלל היה, כלומר שראש הפסוק שאמר תשמטנה ונטשתה יכלול כל מה שיצמח בארץ, בין פירות אילן או פירות אדמה, ולמה פרטן הכתוב שני אלה, להקיש לכרם שאר מיני אילן, ללמד שכמו שיש בכרם עשה ולא תעשה, שהרי בפירוש נכתב עליו [ויקרא כ"ה, ה'] ואת ענבי נזירך לא תבצור, כמו כן כל שאר האילן יש בהן עשה ולא תעשה, ולפיכך פרט כרם וזית ללמד על ענין זה, כי כוונת הכתוב דלאו דוקא זית לבד אלא הוא הדין לכל שאר פירות האילן, אלא שהזכיר אחד מהם והוא מלמד לכולן, שזה מן המדות שהתורה נדרשת בהן.

ומצוה זו שהיא להפקיר כל פירותיה, והמצוה האחרת שציונו האל לשבות בה, כמו שכתוב בכי תשא [שמות ל"ד, כ"א] בחריש ובקציר תשבות, קשר אחד להן.

 

משרשי המצוה (= היינו טעמי המצווה), לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חדוש העולם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ [שמות כ', י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו.

ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר הקדמות אשר יאמינו הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פנותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם.

 

ועוד יש תועלת נמצא בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון.

 

 

 

  1. מהי המשמעות ההלכתית של מצוות השמיטה?

  2. על אילו גידולי קרקע חלה מצוות השמיטה?

  3. אלו שתי מצוות יש בשנת השמיטה?

  4. מה המשמעות הרעיונית והאמונית בקיומה של שנת השמיטה?

  5. מהי התועלת המעשית והאמונית שבשמירה על השמיטה? "כי אין נדיב כנותן מבלי תקווה אל הגמול" בארו.

  6. יש הטוענים שהאמונה היא אימון של המידות, מהו אימון המידות המוזכר בספר החינוך?

 

לימוד תורה בישיבה של מעלה

בכל שמיטה ושמיטה יוצא כרוז בגן עדן "התאספו גברים ונשים, וכל אלו בני האמונה, ועלו". אז כולם...זכרים ונשים... עולים אל הישיבה של הרקיע (ישיבת מטטרון), ושמחים בשמחה על ההתעלות שלהם, ושם שמחה על שמחה. ואותו נער (מטטרון), שמפתחות אדוניו בידו, קם ואומר להם כמה דברים חדשים וישנים, וכולם רואים שמחה, שאין שמחה כאותה השמחה.

אחר כך עולים כולם לפנים. כמה פרוכיות וכמה היכלות גנוזים שמה, שהם מאירים בנעם ה', בתוך היכלי האהבה של הקב"ה. וזהו שנאמר: "לחזות בנועם ה' ולבקרו בהיכלו".

 

(זהר, חלק ג, דף קעא, ב התרגום על פי פירוש הסולם)

 

 

  1. תארו את ההתרחשות השמימית בשנת השמיטה.

  2. מדוע התרחשות זו היא ייחודית לשנת השמיטה?  

 

 

רבי משה בן מימון (הרמב"ם)

ואמנם כל המצוות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל מהם לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שאמר:
"ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל" (שמות כג, יא) ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעומדה שמוטה.

 

(רבי משה בן מימון, מורה נבוכים, חלק ג פרק לט)

 

 

  1. מהם שלושת הטעמים למצוות שמיטה לפי הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים"?

  2. מה היסוד הרעיוני בכל אחד משלושת הטעמים?

 

 הארץ מעידה - דון יצחק אברבנאל

 רצה הקב"ה, שכמו האומה בכללה תעשה זכר בשביתת היום השביעי, אל הפינה הקדושה מבריאת העולם וחידושו, ככה הארץ הנבחרת תעיד עליה בשמיטתה השנה השביעית; ולזה נתן הסבר במצוות השמיטה: "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'". רוצה לומר, ששמיטת הארץ תהיה כמו השבת המקודש אשר לישראל ושענין השביתה ההיא לרמוז ולהעיד על שבת בראשית - שבת לה', כי בו שבת מכל מלאכתו, וכאילו הארץ ההיא למעלת קדושתה, עם היותה בלתי מדברת, תעיד בפינה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם, ותהיה עדות הארץ בזמן היותר ניכר בה והוא השנה, מענין התבואה המתחדש בה. 

 

(דון יצחק אברבנאל, נחלת אבות, פ"ה,יא)

 

 

  1. מה משמעותה של שנת השמיטה, על פי ר' יצחק אברבנאל?

  2. מה הקשר בין יום השבת לשנת השמיטה?

 

 

רבי יצחק עראמה

חשב שהיה ממנו יתברך הערה לנפשותינו, לפקוח עיניים עיוורות השקועות בענייני העולם, כזביו והבליו. לעבוד את האדמה הגופיית תמיד, מבלי תת שביתה לנפשם, ולכן מאיר עיניהם ה', במה שציווה למנות וכן למנות שש ששת ימים ולשבות אחד, שנים ובשנה השביעית שבתון. כי הנה באותה שביתה נתעורר לצאת מאפלת מחשבותינו ומעבודת גופנו בשבועות ימי האדם, ובשנת השמיטה לא נתכוין לעבודת האדמה, רק לתת צורך אוכל נפש בלבד; והוא דמוי והמשל לקנין שלמותנו והנהגת חיינו. 

 

(רבי יצחק עראמה, עקדת יצחק, ויקרא, שער סט)

 

 

  1. כיצד "מאיר ה' את עיניהם" של עובדי האדמה באמצעות שנת השמיטה?

  2. "ובשנת השמיטה לא נתכוין לעבודת האדמה, רק לתת צורך אוכל נפש בלבד; והוא דמוי והמשל לקנין שלמותנו והנהגת חיינו", בארו דברים אלה.

 

 

דון יצחק אברבנאל

האנשים השלמים ראוי שיחוסו על אבדן זמנם יותר מאבדת כל הנכסים והממונות שהיו להם. שימי שנות האדם וחייו הוא הדרך אשר ילך בו האדם להשיג שלמותו ומפני זה נכתב בתורה שברא היוצר יתברך אל עולמו במספר שבעת ימים כדי שהחי יתן אל לבו שימי שנותיו הם ע' שנה, ושלא יוציא אותם לריק אלא במעשים נבחרים כמעשה בוראם ואז ביום השביעי ינוח וישבות בעולם הנשמות.

הנה מפני זה עצמו צוה יתברך במצות השמיטה ובמצות היובל לרמוז ולהעיר שאין כל ימי אדם ושנותיו שווים בעבודת אדמה ומלאכתה. כי הנה בימי הילדות לא יוכל האדם לעבוד עבודה ולא גם בימי השישיות, אבל ימי העמל והעבודה הם על הרוב חמישים שנה, ובהגיע האדם בסוף ששים שנה מימיו ראוי שיעזוב אדם הדברים הגשמיים והתאוות החמריות ויקדש עצמו ויתנהג בקדושה וטהרה ויכין צידה לדרכו.

 

(דון יצחק אברבנאל, פירושו לתורה, פרשת בהר, פרק כה, פסוק א, עמ' קנז)

 

 

  1. מדוע גדול אבדן הזמן הוא מאבדן הנכסים?

  2. ימות השבוע הם כמשל לחיי האדם – בארו.

  3. מתי ראוי שהאדם יעזוב את "הדברים הגשמיים", ומדוע?

  4. האם ניתן למצוא מקבילה לשנת היובל בחוקי העבודה של מדינת ישראל? נמקו.

 

 

שמיטת כספים בחוקה - ד"ר אברהם יעקובוס

 

רקע: המקור בתורה

ספר דברים פרק ט"ו פסוקים א'-ב'

 א מִקֵּץ שֶׁבַע-שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה.  ב וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה--שָׁמוֹט כָּל-בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ:  לֹא-יִגֹּשׂ אֶת-רֵעֵהוּ וְאֶת-אָחִיו, כִּי-קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. 

 

ד"ר אברהם יעקובוס

הקלה ללא שיעור תובא למשק העולמי, אם, בהתאם לחוק השמיטה, יוכרז בכל שנה שביעית על "שמיטת כספים", היינו על ארכה לחובות של יחידים בכל ארץ וארץ ואף לחובות הארצות בינן לבין עצמן. על מנת לעצור לאחר מלחמת העולם הראשונה בעד משבר כספי, הכריז הובר, נשיא ארצות הברית, בשנת ‏1931 על "שנת שמיטת חובות". זו הפעם הראשונה נעשה ניסיון להגשים אחד מרעיונות השמיטה בתוקף חוק בין- לאומי. רוב מדינות העולם קידמו בברכה את "תכנית הובר" , שהספיקה להפיג בזמנו מתיחות בין-לאומית קשה.

בשנת השמיטה תרפה מלחמת-הקיום. ... יתר על כן: שנת השמיטה תלבש מאליה צורה של "שנת שלום עולמי".

 

(אברהם יעקובוס, חוקת התורה , עמ' ‏66)