education - חינוך הפיקוח על עבודות הגמר
 
 
 
 
 
 
 
 
מבנה העבודה
 

מוצג כאן מבנה רצוי של עבודה עיונית בהיסטוריה לפי הצורך וסגנונות שונים.

 

לפניכם דגם מקובל לכתיבת עבודת גמר בהיסטוריה:

הקדמה

ההקדמה היא אישית. במסגרתה מסביר התלמיד מדוע בחר בנושא העבודה, מפרט את העניין שיש לו בנושא, מודה למי שסייעו לו בהכנת העבודה וכיו"ב.

מבוא

במבוא יציג התלמיד את השאלה המרכזית הנחקרת בעבודה ויסביר אותה בקצרה. אחר כך יציג את הדרך שבה התמודד עם השאלה שהוצגה, וזאת על-ידי תיאור פרקי העבודה והנושא המרכזי שבכל אחד מהם. בתיאור הפרקים חשוב להדגיש את הרצף הפנימי שלהם ואת האופן שבו מתפתח העיון במרכיבים ובהיבטים של הנושא בפרקים השונים. בסיום המבוא יוצגו בקצרה המסקנות הצפויות מן העבודה.

גוף העבודה

חלק זה כולל את רצף הפרקים המנתחים את נושא העבודה. כל פרק צריך לעמוד בפני עצמו. כלומר, בכל פרק ייבחן נושא אחד מתוך אלה הנכללים בעבודה. רצוי לחלק את הפרקים לפרקי משנה לפי תוכנם. חלוקה זו מסייעת מאוד למיקוד הדיון ולביסוסו. על העובדה להתמקד בנושא שלה; יש להימנע ממבואות ארוכים ומפריסה רחבה של נושאי רקע, שכן אלה גורעים מטיב העבודה. המבואות ההיסטוריים צריכים להתייחס ישירות אל הנושא המרכזי של העבודה.

פרק הסיכום

בפרק זה יוצגו ויידונו מסקנות העבודה ותינתן תשובה על השאלה שהוצגה במבוא. בפרק זה ניתן להביא גם סיכום אישי ולא מחייב מבחינה היסטורית, כפי שנעשה בהקדמה לעבודה. אולם סיכום זה אינו יכול לבוא במקום הסיכום הענייני.

נספחים

נספחים יכולים להיות ריאיונות, מפות, צילומים, תמונות, קטעי מקור מצולמים, קטעי עיתונות וכו'. על הנספחים להיות ממוספרים. אין לכלול נספחים שלא קיימת התייחסות ישירה אליהם במהלך העבודה. במידת הצורך יש ללוות נספחים בהסבר.

 

ביבליוגרפיה

מטרת הביבליוגרפיה היא להציג את כל החומרים שעליהם מתבססת העבודה. לכן יש לכלול בה כל ספר, מאמר או מקור אחר ששימש את הכותב בהכנת עבודתו.

 

אין לכלול בביבליוגרפיה פריטים הקשורים לנושא העבודה, אך לא היתה כל הסתמכות עליהם או התייחסות אליהם בגוף העבודה: פריטים המופיעים בביבליוגרפיה יהיו רק כאלה שהתלמיד קרא אותם.

 

רישום הביבליוגרפיה ייעשה לפי אחת מהשיטות המקובלות בחיבור מדעי. מומלץ לחלק את הביבליוגרפיה לסוגים לפי העניין: ספרים ומאמרים, עיתונות, ראיונות וכו', הכל על-פי סוג החומרים ששימשו את הכותב בהכנת עבודתו. כמו כן, מומלץ מאוד להפריד בין ביבליוגרפיה בעברית לזו שבשפות אחרות.

 

הערה: כותב עבודה שהשתמש בחומר ביבליוגרפי המצוי רק בלועזית ואשר נעזר בתרגום שסייע לו, יציין עובדה זו בסמוך לרישום הפריט הביבליוגרפי המסוים.

מראי מקום והערות

מלבד רשימה של כל המקורות הביבליוגרפיים, שעליהם מסתמכת העבודה, יש לכלול בעבודה מראי מקום בכל פעם שהובא ציטוט ישיר ממקור כלשהו, בכל הפנייה לפריט ביבליוגרפי, ובכל הפנייה למקום אחר בעבודת הגמר עצמה.

 

קיימות שלוש שיטות מומלצות לעריכת הערות אלה:

 

  1. הצגתן בתחתית העמוד.

  2. הצגתן בסוף העבודה כשהן מסודרות לפי פרקי העבודה.

  3. הצגתן בסוף כל פרק. לכל שיטה יתרונות וחסרונות. בשנים האחרונות מקובל להביא את ההערות בסיום העבודה, כשהן מחולקות לפי פרקים. ההערות חייבות להיות ממוספרות בסדר רץ התואם את סדר הופעתן בעבודה. לעתים מעוניין הכותב להעיר משהו שאינו מראה מקום קלאסי, כמו למשל ביאור של מושג לועזי המופיע בעבודתו. לצורך כך, ניתן להשתמש בכוכבית * ולרשום ההערה בתחתית העמוד ולא ברצף ההערות הממוספרות. יש והכותב מבקש להרחיב עניין העולה בכתיבתו, אך אינו שייך ישירות לנושא המסוים של הפרק או הסעיף. גם הערה כזו יכולה להופיע בתחתית העמוד או בסיום הפרק באמצעות כוכבית. אם ההערה ארוכה מאוד, מן הראוי להעבירה כנספח לסוף הפרק.

דוגמה: התלמיד הכותב עוסק בתנועת נוער כלשהי בגטו ורשה, ובמהלך כתיבתו מנתח אירוע שדומה לו התרחש גם בגטו וילנה. אפשר לאזכר את האירוע באמצעות הערת כוכבית קצרה, ואפשר להביאו באריכות כנספח.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  20/04/2009    

עדכוני rss