הודעות הדוברות education - חינוך
 
 
 
 
 
 
 
 
ארכיון
 
ירושלים, י"ח אדר א התשס"ג
20/02/2003
 
פרס ישראל לשנת התשס"ג בתחום הציור
שרת החינוך לימור לבנת:זוכה פרס ישראל בתחום הציור לשנת התשס"ג הוא לאמן משה גרשוני
 

שרת החינוך, לימור לבנת, הודיעה היום כי הזוכה בפרס ישראל לשנת התשס"ג בתחום הציור הוא האמן משה גרשוני. השרה לבנת ברכה את הזוכה בפרס על הישגיו ותרומתו הגדולה בתחום הציור

 

הענקת פרס ישראל מהווה אות הוקרה והערכה לאמן הראשון שהחזיר את העיסוק בגוף, בתפילה, במימד היהודי, אל הזרם המרכזי של האמנות הישראלית. מר גרשוני היה מעורב כמורה משפיע וכאמן בולט משכמו ומעלה בצמתים חשובים של האמנות הישראלית.

בועדה חברים : פרופ' מרדכי עומר, יו"ר – מוזיאון תל-אביב

גב' לאה ניקל, חברה – כלת פרס ישראל בעבר

מר יגאל צלמונה, חבר – מוזיאון ישראל, ירושלים

נימוקי הועדה: מר משה גרשוני החל לבלוט בסצינת האמנות הישראלית תוך ביטוי כשרון, מקוריות והעזה כבר בשנות השישים. בשנות ה-70 נמנה מר גרשוני עם המקוריים שבאמנים המושגיים בארץ. הוא הציע גרסה מרתקת של האמנות הפוליטית הרדיקלית והמעורבת. בראשית שנות ה-80 הוביל מר גרשוני מהלך אמנותי מרתק כשהחל לצייר את ציוריו החופשיים, הפראיים, עזי הצבע, המבוססים על שילוב בין ביטוי מיידי של הלכי נפש לבין עיסוק ב"מיתולוגיות" ישראליות ובנושאים בעלי זיקה לעולם הרוחני היהודי.

מר גרשוני היה הראשון שהחזיר את העיסוק בגוף, בתפילה, במימד היהודי, אל הזרם המרכזי של האמנות הישראלית. מר גרשוני היה מעורב כמורה משפיע וכאמן בולט משכמו ומעלה בצמתים חשובים של האמנות הישראלית.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את האמן מר משה גרשוני ראוי לקבל את פרס ישראל לשנת התשס"ג בתחום הציור.

 

משה גרשוני (Moshe Gershuni) - קורות חיים

 

משה גרשוני נולד בתל-אביב בשנת 1936. הוריו עלו כמה שנים קודם לכן מפולין, מתוך מניעים ציוניים. אביו, צבי קוטנר, נסע תחילה ללמוד חקלאות בבלגיה ובצרפת, והגיע לפלסטינה בשנת 1929. אמו, יונה לבית סניור, (שם המשפחה מרמז כנראה על מוצאה ממגורשי ספרד) הגיעה עוד בשנת 1924, והיא כבת עשרים ושלוש. השניים הכירו היכרות שטחית עוד בפולין, אך הפכו לזוג רק משנפגשו שוב בארץ, ובמהרה נישאו. צבי עברת את שם המשפחה מקוטנר לגרשוני, על שם אביו, ששמו הפרטי היה גרשון, אך שם המשפחה מבוטא כשה-וו מנוקדת בשורוק, כפי שהוא מופיע בתנ"ך, כאחת המשפחות המרכיבות את שבט לוי (הקהתי, המררי, והגרשוני).

בארץ עבד צבי גרשוני כאגרונום, ונהל מטעים ופרדסים בבעלות משקיעים אמריקאיים, בהרצליה. הוא היה מהראשונים שניסו לגדל פירות סוב-טרופיים בארץ, ונטע פרדסים של פרי הדר ומטעי אבוקדו ובננות. יונה, שהיתה בפולין שחקנית וחברה בלהקת תיאטרון, עבדה בארץ בייצור כובעים. השניים התגוררו בתל-אביב, תחילה ברחוב החשמל, ואחר-כך ברחוב מזא"ה 4, (בבניין ששכן אז מול חדר המתים של ביה"ח "הדסה"), שם נולד בכורם משה. אחותו מירה נולדה בשנת 1938, והאח הצעיר אבשלום בשנת 1943.

במאמצים גדולים הצליחו צבי ויונה להעלות לארץ חלק גדול מקרוביהם שנשארו מאחור בפולין: הוריו של צבי, גרשון וחנה ואחיו היחיד, נפתלי, עם אשתו; ואביה של יונה, אליהו עם אמה החורגת ושתיים מאחיותיה. אחות נוספת של יונה, ואחיה הצעיר אבשלום, שעל שמו קראה לבנה הצעיר, נשארו בפולין ונספו בשואה.

המשפחה הייתה חילונית באופייה, אך סבו של משה, גרשון, שהיה אדוק בדתו, רצה שהבן הבכור יקבל חינוך דתי, ולכן הלך גרשוני הצעיר לבית-הספר "ביל"ו", מזרם המזרחי, וקבל חינוך דתי מלא, שהמשיך גם בתיכון (עירוני-דתי ג'). חינוך דתי זה הותיר את חותמו, ויצירתו הבשלה של גרשוני משופעת בתכנים רליגיוזיים ויהודיים.

כשהיה גרשוני הנער בן שש-עשרה, עברה המשפחה להתגורר בהרצליה, בסמוך לאדמות אותן רכש אביו ונטע עליהן מטעים ופרדסים, בשכונה הקרויה "גן רש"ל". האב בנה בית למשפחה, הניצב עד היום. הבית עומד בראש גבעה, שהייתה אז מוקפת שדות וחורשות, והיה מבודד למדי. גרשוני זוכר עדיין את יללות התנים שהיו קרבים אל הבית משירדה החשיכה.

בהרצליה המשיך גרשוני את לימודיו בתיכון חילוני. הוא אינו זוכר גילויים מיוחדים של נטיות אמנותיות מאותה תקופה, ולפני תחילת שירותו הצבאי התלבט אם ללכת בדרכו של אביו וללמוד חקלאות, ואף הצטרף לגרעין נח"ל, אך עזב לאחר זמן-מה. בסופו של דבר הוכרעו לבטיו באופן טרגי, כשאביו נפטר כתוצאה מתאונת דרכים, וגרשוני שוחרר מהצבא על מנת שיוכל לקבל עליו את עול פרנסת המשפחה, שכבן הבכור נפל עתה על כתפיו. הוא החל לעבוד ולנהל את המטעים המשפחתיים, אך הדחף האמנותי החל להתחזק אצלו, והוא החל לגשש את דרכו היצירתית בעזרת מורים מקומיים בהרצליה: הצייר ליאון פוטוריאן, והפסל אורי שושני (ג'וקי).

בשנת 1960 נרשם ל"מכון אבני" בתל-אביב והחל ללמוד שם פיסול אצל דב פייגין ומשה שטרנשוס. בין מוריו במכון היו יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי. במשך שלוש שנותיו ב"אבני" עבד גרשוני במטעים במשך היום ולמד במכון בערב.

ב"בני" הכיר גרשוני את אשתו ואם ילדיו, ביאנקה אשל-גרשוני, שלמדה שם פיסול וציור, ונעשתה אחר-כך לאמנית מוכרת ומוערכת בעצמה. ב-1964 התחתנו, ועברו לגור ברעננה, אז עדיין מושבה. בתה של ביאנקה מנישואיה הראשונים, עתר אשל, שאביה הטייס נהרג במבצע סיני כשהייתה בת שנתיים, הייתה אז בת עשר. ב-1967 נולד בנם הראשון של משה וביאנקה, ארם, וב-1970 נולד אורי, בנם השני. (שני הבנים אף הם עוסקים כיום באמנות).

ב-1969 הציג גרשוני את תערוכת היחיד הראשונה שלו, במוזיאון ישראל. האוצר היה יונה פישר. גרשוני החל לבלוט על רקע נוף האמנות המקומי, וב-1971 הוזמן ללמד ב"בצלאל".

במשך שנות השבעים עסק גרשוני באמנות קונספטואלית ובמיצגים, והיה מעורב מאד בפעילות פוליטית וחברתית, ביחד עם אביטל גבע ומיכה אולמן. שנותיו כמורה ב"בצלאל" היו סוערות, ובשיאן היה שותף להנהגת מרד של מרצים וסטודנטים כנגד הנהלת המוסד, ואולץ בסופו של דבר לעזוב את "בצלאל". מ-1978 עד 1986 לימד ב"מדרשה למורים לאמנות". הן ב"בצלאל" והן ב"מדרשה" היה גרשוני מורה כריזמטי ומשפיע, ובין תלמידיו נמנים כמה מהאמנים הישראלים הבולטים הפועלים כיום.

ב-1980 ייצג גרשוני את ישראל בביאנלה לאמנות בונציה, ביחד עם חברו הטוב מיכה אולמן. עבודתו שם היוותה למעשה את שיאה, וסופה, של פעילותו בתחומי המיצג והמיצב. בתחילת שנות השמונים חווה גרשוני משבר אישי עמוק, שבעקבותיו נפרד מאשתו ועבר להתגורר בתל-אביב. אז גם חזר לציור. הוא שכר סטודיו במרתף ברחוב ג'ורג' אליוט, ושם החל לפתח את טכניקות הציור המיוחדות לו, כשהוא כורע על הרצפה ומצייר בעזרת אצבעותיו.

בנוסף לציור, החל גרשוני באותן שנים את פעילותו האינטנסיבית בתחום ההדפס האמנותי, וכן יצר בקרמיקה, תוך שיתוף פעולה עם קרמיקאים מקצועיים. גם בשני תחומים אלה, כמו בציוריו, נכר היטב רישומם של קורות חייו והרקע שמתוכו צמח: הרגש הדתי והזיקה ליהדות, הטראומה של השואה, עבודת האדמה, האהבה העזה למסורת הציור המערבי, לשירה, ולמוזיקה הקלאסית. משנות השמונים ואילך החל גרשוני לצבור מוניטין רב גם מחוץ לישראל, והוזמן להציג בתערוכות חשובות רבות באירופה, ארה"ב ויפן. עבודותיו מצויות באוספים ציבוריים ופרטיים רבים, בארץ ובחו"ל.

כיום גרשוני מתגורר בתל-אביב. הוא סבא לשני נכדים ומרבה לבלות עם משפחתו. בין חבריו הקרובים נמנים משוררים, סופרים, ואמנים ידועים רבים. הוא מציג בקביעות בגלריה המייצגת אותו מזה שנים רבות, גלריה "גבעון", ועובד בסטודיו רחב-ידיים בדרום העיר.

 
 

 
 

 
 
   
 

 
 

 
 
   
 

 
 

 
 
   
 


 
 
מספר הפלאפון שמצוין מיועד לשימוש של אנשי תקשורת בלבד.
לפניות אישיות יש לפנות למרכז המידע של המשרד בטלפון 1-800-250025
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/02/2015    

עדכוני rss