education - חינוך תכנית חפציב''ה

עדכוני rss

 
   
 
 
 
 
 
 
על "באבי- יאר" / קטע מתוך הרומן של אנטולי קוזניצוב: "באבי- יאר"
 

אנאטולי קוזניצוב כתב רומן תעודה ( דוקומנטציה)  היסטורי על "באבי יאר" אשר בקייב, אוקראינה .
קטע אחד מן הספר שלו, הוא הסיפור שקוזניצוב שמע מאישה שניצלה מבאבי יאר(1)  ונשארה בחיים.

 

"בחודש ספטמבר 1941 קיבלו  כל היהודים בקייב פקודה שהם צריכים לקחת את התעודות  שלהם , כסף ובגדים חמים , וללכת ביום שני 29 בספטמבר בשעה 08:00 בבוקר לבית הקברות של העיר קייב.


לבית הקברות הגיעו באותו יום 70.000 יהודים. כולם חשבו, שמכאן הם ייסעו למקום אחר. אבל לא כך היה. הכניסו את כל ה"ז'ידים" (יהודים) לתוך עמק קטן שקוראים לו "באבי -יאר" ורצחו (הרגו) אותם באכזריות.


רק אישה אחת, דינה פְּרוֹנִיצֶ'בָה, הצליחה לברוח מן המקום הנורא הזה, והיא סיפרה כל מה שהיא ראתה שם באותו היום.


"הבעל שלי, היה איש רוסי, איבן פרוניצ'בה.  אני נראיתי כמו רוסייה. אבל לא נשארתי בבית, כי  החלטתי ללוות (ללכת עם) את אבא שלי ואת אימא שלי, ואחר כך לחזור הביתה.  הם היו אנשים זקנים ורציתי לעזור להם להגיע לבית הקברות.
כאשר היגענו לבית הקברות ראינו הרבה מאד שוטרים אוקראינים וגרמנים, לשלקחו מן הז'ידים את הבגדים החמים,אחר כך (אפשר גם קישור אחר) הם שלחו  את האנשים לעמק צר -  לבאבי-יאר. כל היהודים חשבו שהם הולכים לתחנת רכבת. אני המשכתי ללכת עם ההורים שלי. כאשר הגענו לבאבי יאר, נכנסו הרבה מאד חיילים אוקראינים עם כלבים והתחילו להכות את היהודים. אי אפשר היה לברוח לשום מקום. כולם התחילו לצעוק, כולם בכו, במיוחד ילדים ונשים.
 

השוטרים צעקו:"להתפשט! מהר! מהר!" ומי שלא התפשט, פשוט קרעו את הבגדים.
פתאום שמעתי  את הצעקות של אימא שלי:  "דינה, דינה שלי, את לא דומה ליהודייה. תלכי  מכאן".


אמרתי לשוטר שאני באתי עם שני אנשים זקנים ואינני יהודייה, והשוטר אמר לי לשבת על אבן ולחכות עד שיתנו לי רשות לחזור הביתה.  כך ישבתי על אחד האבנים וראיתי איך שהורגים את כל היהודים... איך שהורגים את ההורים שלי... איך שהורגים ילדים קטנים...


אחר כך הגיע מפקד גרמני ונתן פקודה, שצריך להרוג  את כולם, בלי הבדל  .


מיד הכניסו אותי לבאבי יאר. בצד שמאל היה קיר ובצד ימין היה בור.  הגרמני התחיל לירות והאנשים נפלו לתוך הבור  כמו זבובים. נפלתי לתוך הבור. שכבתי על הגופות של האנשים המתים ולא זזתי. אחרי מספר דקות התחילו לכסות את הבור עם אדמה, גם עלי  זרקו אדמה.


רק בערב, הצלחתי להוריד את האדמה שכיסתה את הגוף שלי, לצאת מן הבור של באבי- יאר ולברוח אל היער. באמצע הלילה הגעתי  אל הבית של האח שלי.  אשתו הפולנייה טיפלה בי  ורחצה את הפצעים שלי....

 

(1) באבי יאר – עמק גדול על יד העיר קייב בו הרגו יהודים .

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  11/04/2006