education - חינוך

עדכוני rss

 
   
 
 
 
 
 
מוצא הבדואים
 

המילה הבדואים בערבית פירושה המדברים ("בדואי", גזור מ"באדיה" שפירושה מדבר). שם כולל לשבטים הנודדים במדברות ערב, סוריה, עירק, ארץ-ישראל,חצי האי סיני, מצרים, לוב, ערי פוליטיטניה, אלג'יר ומרוקו. התואר "בדוי" אינו שגור, בדרך כלל, בפני המדבר עצמם. הללו קוראים לעצמם "אעראב", או "עורבאן".

הגדרה שנייה: המזדהים עם שבט ולא עם מקום. אהל-בדוי – תושבי הערבה, או אהל אל בית – תושבי האהלים, כן מכנים את עצמם הבדואים, וכך נקרא חלק גדול וחשוב מהאומה הערבית. שבטי הבדואים הם צאצאי בני ערב הצפונית, שמגילת היחס שלהם מגיעה עד ישמעאל.

הבדואים בעיקרם הם מגדלי מקנה, בתור שכאלה הם מתחלקים לפי סוג המקנה שאותו הם מגדלים, כמו: ה"רחאלה" מגדלים בעיקר גמלים ומכאן שמם האוזר "אלג'-מאלה" (אנשי הגמלים ואלה הם הבדאים הטחורים".

ה"מעאזה" הם בעיקר בעלי עדרי עזים, גרים בספר המדבר במקומות שבהם מוצאים מרעה, בהתחשב בתנאי הנדידה המוגבלים של העז. ובהשפעת תנאי הארצות בהן הם מתגוררים, ארצות שרוב שטחיהן הם אדמות מרעה, עוסקים הבדואים במרעה צאן ובקר.

הקיץ הממושך בארצות אלה הופך חלק גדול מהשטחים לבתי ראויים למרעה, ועל כן חיים הבדאים חיי נודדים בתורם אחר מים ומרעה לצאנם.

סיבות אלה משמשות גם מקור למריבות החדירות בין שבט לשבט על מעיינות מים או אדמת מרעה, והן מעמידות לעיתים קרובות אם שבטי הבדואים במצב של חוסר כל ומביאות אותם לידי שוד, והתנפלויות על נוסעים ושיירות, היה לרוב לשם שוד הבקר, לפעמים התעוררנה גם מריבות פרטיות.

 

 

 
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  06/03/2005