הבחירות לכנסת ה-17 מהוות גורם מזמן מיוחד ללימוד מושגי הדמוקרטיה והערכים עליהם מושתתת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

  המטה ליישום דוחות שנהר וקרמניצר ושותפיו לתהליך הפיקו חוברת של "פנים לכאן ולכאן שכל עיקרה - הבחירות לכנסת.

 העתון "פנים לכאן ולכאן" מס' 89                           העתון "פנים לכאן ולכאן" מס' 90                                                          

הבחירות בישראל/ אדר כהן                     להורדת הקובץ 

בחירות – כללי

אחת ההגדרות של הדמוקרטיה היא צורת משטר שבה שותפים האזרחים בקביעת השלטון. שותפות זו נעשית קודם כל בפעולת הבחירות. הבחירות קובעות מי ניצח בתחרות על הרעיונות והתוכניות שהמדינה הדמוקרטית תנהג לפיהם, ומי יהיו בהנהגת המדינה.

עצם הרעיון לקיים בחירות נובע מן התפיסה כי בני האדם אחראים לגורלם, וכי בני האדם הם הנמצאים במרכז התפיסה הדמוקרטית (רעיון זה נובע מהשקפת העולם ההומניסטית). המדינה הדמוקרטית נתפסת כביטוי של רעיון האמנה החברתית: בני האדם מסכימים להתארגן בחברה ולקבל על עצמם כללים, חוקים ופיקוח. המדינה אחראית, בתמורה, על הביטחון הקיומי של האזרח ועל הדאגה לצרכיו ולזכויותיו. הבחירות היא אחת הדרכים של האזרחים לבטא ולהביע את רצונותיהם וצרכיהם, וזאת באמצעות התמיכה בעמדות והצעות הפעולה של המפלגות השונות. 

חשוב לזכור כי קיימות שיטות שונות של בחירות, במדינות שונות ובתקופות שונות. אולם, הרעיון הבסיסי הנשמר בכולן הוא יכולתם של האזרחים להביע את עמדותיהם ולהשתתף בתהליך קבלת ההחלטות במדינה הדמוקרטית.

מאפייני הבחירות הדמוקרטיות בישראל

בבחירות בישראל בוחרים האזרחים את נציגיהם לכנסת – הרשות המחוקקת. האזרחים צריכים להכריע בין מספר אפשרויות הניצבות בפניהם. חוק יסוד : הכנסת קובע (כמו בכל מדינה דמוקרטית אחרת) כי הבחירות יהיו כלליות, ארציות, שוות, חשאיות ועתיות (מחזוריות). מה זה אומר?

בחירות כלליות: לכל אזרח, מעל גיל 18, יש זכות לבחור לכנסת, בלי הבדלי דת, מעמד, מוצא, מין, השכלה או כל גורם אחר. כמו כן, לכל אזרח, מעל גיל 21, הזכות להיבחר לכנסת, ללא כל הבדל.

בחירות ארציות: מדינת ישראל היא אזור בחירה אחד, והבחירות נערכות בכל הארץ באותו הזמן.

בחירות שוות: לכל אזרח קול אחד, השווה לקולו של כל אזרח אחר, ללא כל הבדל. עובדה זו משקפת את הזכות לשוויון ואיסור האפליה. השוויון תקף גם כלפי המועמדים השונים והמפלגות המתמודדות השונות: אסור למארגני הבחירות (מטעם המדינה) לתת עדיפות למפלגה זו או אחרת. המדינה צריכה להבטיח שוויון הזדמנויות לכל המפלגות לנסות לשכנע את הציבור לתמוך בהן.

בחירות חשאיות: ההצבעה בקלפיות היא חשאית – הבוחר נכנס לבד לתא מיוחד, בוחר את הפתק המתאים לו, מכניס אותו למעטפה סגורה ואטומה ומשלשל את המעטפה לקלפי, כך שאף-אחד לא יכול לדעת עבור מי הצביע. החשאיות נועדה להבטיח שהבחירות יהיו חופשיות. כל אזרח מצביע באופן עצמאי, לפי החלטתו האישית, ואין איש רשאי לכפות עליו כיצד להצביע. לא אביו ואמו, לא רבו או מפקדו, ולא כל איש אחר.  בכך באה לידי ביטוי חירות המחשבה והדעה של כל אזרח (במסגרת הזכות לחירות).

בחירות עתיות (מחזוריות): הבחירות בישראל אמורות להיערך מדי ארבע שנים. לעיתים הן נערכות במועד מוקדם יותר, כיוון שהמערכת הפוליטית אינה מסוגלת להמשיך ולתפקד, ויש צורך לפנות מחדש לציבור. העובדה כי הבחירות נערכות מדי מספר שנים נועדה להבטיח כי אף מפלגה או אדם לא יוכלו להישאר בשלטון לאורך זמן ללא הסכמת הציבור. במקרים חריגים מאוד, יכולה הכנסת להחליט על דחיית מועד הבחירות (כך למשל, עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים נדחו הבחירות שהיו אמורות להעירך באוקטובר 1973 בחודשיים, בשל מצב המלחמה).

שיטת הבחירות בישראל

האזרחים בישראל מצביעים עבור מפלגות. מפלגה היא קבוצה של אנשים אשר יש להם הסכמה על רעיונות וערכים משותפים, ואשר מעוניינים לקדם רעיונות אלו באמצעות השתתפות במוסדות השלטון. אנשים מקימים מפלגות במסגרת חירותם להתארגנות ולהתאגדות (חלק מן הזכות לחירות).  המפלגה מחליטה על מצע, בוחרת מועמדים ומתמודדת על קולות האזרחים. בחברה האזרחית קיימות קבוצות רבות המעוניינות להשפיע על הנעשה במדינה. אחת הדרכים האלה היא להקים מפלגה ולנסות להשתלב במוסדות השלטון. הקמת מפלגה פירושה מעבר מן החברה האזרחית אל המערכת הפוליטית והשלטונית.

איך מחושבות התוצאות?  (לא כלול בידע המחייב ל-100 המושגים)

השיטה בישראל היא שיטה יחסית. המפלגות זוכות לייצוג בכנסת בהתאם לתוצאות הבחירות של המצביעים בכל הארץ, באופן יחסי למספר המצביעים שתמכו בהן. לדוגמא: מפלגה שקיבלה 10% מהקולות הכשרים של המצביעים, תקבל 10% מהמושבים בכנסת (כלומר, יכהנו מטעמה 12 ח"כים). מפלגה זכאית להיכנס לכנסת בתנאי שעברה את אחוז החסימה - 2% מכלל הקולות הכשרים (מפלגה שקיבלה פחות מכך לא תוכל להיכנס לכנסת כלל).

שיטת הבחירות היחסית מאפשרת מצב בו קיים בכנסת ריבוי מפלגות. מצב זה משקף את הפלורליזם והגיוון של החברה הישראלית וההצדקה לכך היא מתן ייצוג לכל הקבוצות והדעות השונות בציבור.  ישנן מפלגות המייצגות קבוצות שונות בציבור: מפלגת 'יהדות התורה' המייצגת ציבור חרדי-אשכנזי, מפלגת ש"ס המייצגת ציבור חרדי-מזרחי, מפלגת 'שינוי' המייצגת ציבור חילוני, מפלגת ישראל ביתנו המייצגת ציבור של עולים מברית המועצות. ישנן מפלגות המייצגות עמדות ודעות שונות בציבור: מפלגת 'האיחוד הלאומי' המייצגת עמדות ימניות, מפלגת 'מרצ-יחד' המייצגת עמדות שמאלניות.

בנוסף, קבוצות המיעוטים בישראל זוכות לייצוג על ידי מפלגות משלהם (לדוגמא, המפלגות הערביות בכנסת: חד"ש, בל"ד, רע"ם) או על ידי נציגים שלהם במפלגות אחרות (לדוגמא, חברי כנסת ערביים ודרוזים במפלגות הליכוד והעבודה).

רקע היסטורי

שיטת הבחירות בישראל:  מדינת ישראל "ירשה" את שיטת הבחירות היחסית מהמערכת הפוליטית של היישוב העברי בתקופת המנדט ומשיטת הבחירות למוסדות הלאומיים של התנועה הציונית. התפיסה לפיה מדינת ישראל צריכה להתנהל כמדינה דמוקרטית, בין השאר באמצעות עריכת בחירות, מופיעה כבר במגילת העצמאות. הכרזת המדינה, ביום ה' באייר תש"ח, נערכה בעיצומה של מלחמת העצמאות. המגילה קבעה שיוקמו מוסדות זמניים שינהלו את המדינה עד לעריכת בחירות כלליות, תוך מספר חודשים. הבחירות לכנסת הראשונה נערכו בינואר 1949, עוד בטרם הסתיימה המלחמה באופן רשמי. הדבר מלמד כי מדינת ישראל, מרגע הקמתה, היתה מחוייבת לשיטה הדמוקרטית של קיום בחירות.

המפלגות בישראל: חלק מן המפלגות בישראל הוקמו עוד שנים רבות לפני קום המדינה. המפלגות שאנו מכירים כיום הם גלגול של מפלגות שהיו קיימות בתנועה הציונית.  כך למשל, עמד דוד בן-גוריון בראש מפלגת הפועלים מפא"י, שלימים הפכה למפלגת העבודה. יצחק רבין היה אחד מראשי מפלגת העבודה, אשר נבחר מטעמה לעמוד בראש הממשלה.  זאב ז'בוטינסקי הקים את תנועת בית"ר ואת המפלגה הרביזיוניסטית. מנחם בגין המשיך את דרכו ועמד בראש מפלגה זו, ששינתה את שמה לליכוד. בגין נבחר לעמוד בראש הממשלה כמנהיג הליכוד.

חלק אחר מן המפלגות בישראל קמו רק במהלך השנים האחרונות. כך למשל, מפלגת ש"ס (שהוקמה בשנות ה-80) ומפלגת קדימה (שהוקמה רק השנה).

מי נבחר לכנסת?

כל אחת מן המפלגות מציגה רשימת מועמדים לבחירות. האזרחים מצביעים עבור המפלגות השונות, וכל מפלגה מקבלת מספר מושבים בכנסת, על פי החישוב היחסי שהוסבר. לכנסת נבחרים אותם מועמדים שהופיעו ברשימת מפלגתם, לפי סדר הופעתם. אם מפלגה מסוימת קיבלה מספיק קולות לעשרה מושבים (עשרה מנדטים), ייכנסו לכנסת עשרת המועמדים הראשונים ברשימתה. אם אחד מחברי הכנסת נפטר או התפטר מחברותו בכנסת בסיבה כלשהי, ייכנס במקומו הבא ברשימת המועמדים (כך למשל, כאשר התפטר ח"כ עמרי שרון מהליכוד , נכנסה במקומו לכנסת ח"כ פנינה רוזנבלום) .

מי אינו יכול להתמודד לכנסת?

החוק קובע מספר כללים המגבילים את הזכות להיבחר לכנסת.

כללים טכניים:  החוק קובע כי יכול להגיש מועמדות ולהיבחר לכנסת רק אזרח ישראלי, בן 21 שנה ומעלה, אשר לא עבר עבירה חמורה על חוקי המדינה (עבירה שנשפט בגללה למאסר של שלושה חודשים ומעלה). כך למשל, מי שביצע רצח או שוד,  ומרצה עונש בבית הכלא, אינו יכול להיות מועמד לכנסת (וזאת גם שבע שנים לאחר שחרורו).

מספר בעלי תפקידים מנועים מלהיות מועמדים לכנסת, וזאת בשל העובדה שתפקידיהם חייבים להיות בלתי מפלגתיים ובלתי מזוהים מבחינה פוליטית. בין היתר, אינם יכולים להיות מועמדים: נשיא המדינה, שופט באחד מבתי המשפט, דיין באחד מבתי הדין הדתיים, הרבנים הראשיים, הרמטכ"ל וקציני צה"ל האחרים. הנשיא – עומד בראש המדינה ומייצג את כל אזרחיה, ולכן אינו יכול להיות מזוהה מבחינה פוליטית ומפלגתית. שופטי בתי המשפט ודייני בתי הדין הדתיים צריכים לשפוט מפשט צדק, לקיים הליך הוגן, ולהבטיח לכל אזרח שוויון בפני החוק. לפיכך, אסור להם להיות מזוהים עם עמדה או מפלגה פוליטית זו או אחרת. קציני צה"ל, ובראשם הרמטכ"ל, משרתים בצבא וממלאים את פקודותיה של כל ממשלה שנבחרה על ידי האזרחים, וזאת ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות האישיות. על כן, גם להם אסור להזדהות עם מפלגה זו או אחרת.

כללים הקשורים בעמדות ודיעות:

החוק קובע כי מפלגה או מועמד לא יוכלו להתמודד אם המטרות או המעשים שלהם מנוגדים לתפיסות הבסיסיות של המדינה ולעצם קיומה:

א.      לא יוכלו להתמודד מי ששוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. 

ב.      לא יוכלו להתמודד מי שמסיתים לגזענות.

ג.       לא יוכלו להתמודד מי שתומכים במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד המדינה.

כך למשל, בבחירות 1988 נפסלה תנועת "כך" בראשות הרב כהנא מלהתמודד בבחירות, וזאת בגלל שנמצא שמפלגה זו מסיתה לגזענות.

מתי נערכות הבחירות?

החוק קובע כי בדרך כלל יערכו הבחירות ביום שלישי בחודש מרחשוון (התאריך נקבע בהתאם ללוח העברי). קביעת היום בשבוע נעשתה כך שלא יצרכו להיערך ולהתכונן לבחירות או לסיים את ספירת בקולות בשבת (יום המנוחה השבועי במדינה כולה).

איך מתנהלת מערכת הבחירות?

ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף מטעם המדינה אשר מנהל ומפקח על קיומן התקין של הבחירות. הועדה מפקחת על הפעילות לפני הבחירות (תעמולה), על ניהול יום הבחירות עצמו ועל ספירת הקולות.

תעמולה: לכל אחת מן המפלגות ניתנת האפשרות לנסות ולשכנע את הציבור להצביע עבורה. בכך הן עושות שימוש בזכות שלהן לחופש הביטוי (במסגרת הזכות לחירות). המפלגות חושפות בפני הציבור את עמדותיהן (למשל, על יד פרסום מצע המפלגה) ואת המועמדים שלהן. התעמולה מתנהלת ברחובות הערים, בעצרות ובמפגשים, אך בעיקר באמצעות כלי התקשורת. המפלגות מפרסמות מודעות בעיתונים, ואף מוקצה להן זמן במסגרת שידורי הרדיו והטלוויזיה לשידורי תעמולה. התקשורת משמשת בתקופת בחירות כלי לאספקת מידע לציבור (מי הן המפלגות ומה עמדותיהן), ואמצעי חשוב לגיבוש עמדות הציבור (לאחר שנחשפו למידע והעמדות של המפלגות, באמצעות כלי התקשורת). חשוב מאוד שתעמולת הבחירות תתנהל תוך גילוי סובלנות בין המפלגות השונות ותומכיהן, גם כאשר יש ביניהם חוסר הסכמה רב. 

יום הבחירות: ועדת הבחירות המרכזית אחראית על ניהול יום הבחירות, פריסת הקלפיות בכל הארץ, הניהול התקין והמסודר של הבחירות וספירת הקולות וחישוב התוצאות עם סיומן. האזרחים מצביעים בקלפי הקרובה לביתם. בכל קלפי יושבת ועדה המפקחת על ההצבעה. האזרח נכנס אל מאחורי הפרגוד, מכניס את הפתק ועליו שם המפלגה בה בחר למעטפה, ומכניס את המעטפה לתיבת הקלפי, עליה מצויר סמל המדינה. אף אחד אינו רשאי לדעת או לראות עבור מי הצביע אותו אזרח. בסוף יום הבחירות פותחים חברי הועדה את תיבת הקלפי, פותחים את כל המעטפות, ומונים את הקולות.  חיילי צה"ל אינם מצביעים במקום מגוריהם אלא בקלפיות הנמצאות במחנות ובסיסי צה"ל.

פיקוח על הבחירות: ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף מטעם מוסדות המדינה האחראי על ניהול הבחירות. אזרח אשר סבור כי הבחירות לא מנוהלות כראוי, או שנפגעה אחת מזכויותיו, רשאי לעתור לבג"צ נגד ועדת הבחירות המרכזית. אם הגיעו שופטי בג"צ למסקנה כי הליך הבחירות נפגע, שנעשתה בו פעולה בלתי חוקית או שנפגעו זכויות של אזרחים – הם רשאים להורות לועדת הבחירות לנהוג באופן אחר.

מה קורה לאחר הבחירות?

לאחר יום הבחירות מפרסמת ועדת הבחירות המרכזית את תוצאות הבחירות. חישוב הקולות מראה בכמה מנדטים (כלומר בכמה מושבים בכנסת) זכתה כל מפלגה. הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על חבר הכנסת שיש לו הסיכוי הטוב ביותר לכך (בדרך כלל זהו ראש המפלגה שזכתה למספר הרב ביותר של קולות). הרכב הממשלה אינו ידוע מראש והוא נתון למשא ומתן. המפלגות מנהלות ביניהן משא ומתן על מנת להקים קואליציה. המפלגות שמגיעות להסכם על קואליציה מקימות יחד ומשתתפות בממשלה.   שאר המפלגות נשארות באופוזיציה, ותפקידן להעביר ביקורת ולהיות אלטרנטיבה לממשלה.  הממשלה החדשה נכנסת לתפקידה לאחר שזכתה לאישור הכנסת (בהליך הנקרא : הצבעת אמון).

לסיכום, קיומן של בחירות תקינות וחופשיות הוא אחד המאפיינים של מדינה דמוקרטית. הבחירות הן אחת הדרכים של ציבור האזרחים להביע את עמדתם ולהשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות במדינה.