אז מה חדש?

"ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי'" (מגילה ט"ו, ע"א).
 

המעבר מהשיטה האנלוגית לדיגיטאלית מאפשר העתקה מהירה, זולה ואיכותית של קובצי טקסט, גרפיקה, מוסיקה, וידאו ותוכנה. הפשטות הטכנולוגית של ההעתקה ואפשרות ההפצה באמצעות רשת האינטרנט, מחלישות ופוגעות בזכויותיהם הבלעדיות של בעלי זכויות היוצרים.
קיימת גישה שונה, הטוענת, שלא זו בלבד שלא נשקפת סכנה לזכויות היוצרים עקב הפעילות ברשת, אלא שהשינוי בשיטות הפצת המידע יקנה ליוצרים ולמפיצים אפשרויות מגוונות ואפקטיביות יותר להפקת רווח מיצירותיהם. לדוגמה: מוסיקאים המפיצים את יצירותיהם חינם ברשת, על מנת להגיע אל קהלי יעד רחבים ככל האפשר, וכך לזכות בהכרה ובפרסום שיביאו עמם בעתיד תגמול כלכלי מהופעות, ממכירת תקליטורים וכדומה.
 

בשנים האחרונות אנו עדים למהלך תחיקתי, שבו מנסים לתת מענה להיבטים החדשים של תרבות הרשת גם בזכות היוצרים, כמו חוק ה-DMCA (1997) בארה"ב, שבו יש התייחסות מפורשת לזכות יוצרים ביצירות המצויות במדיה של הרשת, ובעקבותיו יש ניסיונות חקיקה נוספים גם בארץ.
עם זאת, אין ספק שזכות היוצרים המוכרת לנו, עוברת תהפוכות גדולות בגלל הימצאות היצירות ברשת, ועל כל איש חינוך, לומד ומלמד להיות ער להיבטים החוקתיים של זכות זו.
 

תכנות בגישת "הקוד פתוח"

כיום, מוגדרת תוכנת מחשב כיצירה ספרותית, ומכאן שהיא מוגנת בדיני זכויות יוצרים. הזכות לסחור בתוכנה והרשות לערוך בה שינויים, נתונות לבעלי זכות הקניין של תוכנה זו (המפתחים, החברה המפתחת וכו').
קוד פתוח ( Open Source Software) הוא גישה, שעל פיה כותב התוכנה מתיר למשתמשיה לראות את קוד המקור של התוכנה, וכך מאפשר למשתמש להכניס בתוכנה שינויים ולהפיץ את התוכנה בלי הגבלה. לעתים קרובות לזכות זו מצורפות התניות, כגון: צירוף קוד המקור, מתן קרדיט ליוצר הראשוני, התניה שהתוכנה עם השינויים תהיה אף היא חופשית, ועוד.
מטרת ה"קוד הפתוח" היא לאפשר למשתמש שקיפות ויכולת לשנות ולהתאים את התוכנה לצרכים שונים, או אף להתמודד ולהתגבר על בעיות בתוכנה, שמפתחיה המקוריים לא נתנו להן פתרון, בלי לעבור על מגבלות זכות הקניין הרוחני.
ההצלחות הבולטות של תנועת הקוד הפתוח הן מערכת ההפעלה לינוקס ושרת האינטרנט אפאצ'י.