המידענות אינה תחום חדש בחינוך. בצד הידע שמערכת החינוך שאפה להקנות לתלמידיה, עמדה תמיד השאיפה להביא את התלמיד לידי יכולת להשיג מידע, לטפל בו בצורה מושכלת, להפיק ממנו את הדרוש, ליצור ממנו ידע ולהציגו כהלכה.
המידענות אינה תולדה של טכנולוגיות התקשוב. היא קדמה לעידן הדיגיטאלי. אולם, בהשפעת טכנולוגיות המידע והתקשורת קיבלה המידענות משמעות חדשה. היא תופסת מקום יותר ויותר נכבד בתרבות האנושית. יכולתו של אדם להשתמש במידענות כדי ליצור ולגבש בעצמו את הידע הנחוץ לו, חשובה כיום לא פחות, ואולי אף יותר, מצבירת ידע ערוך ומוכן.
ההתפתחות המהירה של מאגרי מידע מתוקשבים, ההופכים בהדרגה ל"ספריה דיגיטאלית" עולמית, מזמנת למערכת החינוך סביבה חיונית להפעלת תהליכי למידה הכוללים התנסות במידענות. סביבה זו, על יתרונותיה וחסרונותיה, מאפשרת ללומד להתנסות בלמידה אוטנטית ועצמאית. מערכות הכלים והתוכנות שבסביבה המתוקשבת מאפשרים מגוון תהליכי איתור ושימוש במידע, אך מחייבים שליטה במיומנויות, בתהליכי חשיבה עצמאיים ובמגוון של אסטרטגיות למידה.
חשיבותה של המידענות בעידן טכנולוגיות המידע והתקשורת הולכת וגדלה, בעיקר משום שלושה מאפיינים של עידן המידע:
כמות המידע - התפתחות התקשוב בעשור האחרון הביאה לגידול אדיר, מהיר ובלתי פוסק של מאגרי המידע,המופצים בעולם באמצעים רבים ושונים.
זמינות - אמצעי התקשורת האלקטרונית מעבירים את המידע במהירות עצומה לכל קצווי תבל והופכות את המידע לזמין מאד. כל אחד יכול לגשת לכמויות אדירות של מידע בכל עת ומכל מקום.
העדר מערכת בקרה וסינון - המידע, מאגריו וערוצי העברתו, פתוחים ופרוצים לכל. המידע לא תמיד מבוקר, לעיתים אינו אמין ולפעמים אף פוגע ומזיק.
כדי שניתן יהיה לנצל את המידע בצורה מיטבית וראויה ולהפיק ממנו תועלת, יש צורך בכלים, להישמר מן המטעה והמזיק,במיומנויות וביכולות המאפשרות לברור את הטוב והנחוץ מתוך הים הגדול ולהשתמש במידע, ביעילות ובתבונה.
מערכת החינוך, המבקשת לטפח אדם אוטונומי, חייבת להקנות לתלמידיה כישורים ומיומנויות של מידענות, בכל תחומי הדעת. הקניית המידענות על מרכיביה השונים צריכה להתחיל כבר בחינוך הקדם יסודי, על מנת לצמצם ככל האפשר, או אף למנוע בעוד מועד, את מה שמכונה "פער דיגיטאלי", שכבר החל להיווצר בחברה הישראלית.
שילוב המידענות בחינוך מעלה את השאלה: האם צריך להעמיד את המידענות כתחום דעת לעצמו וללמדה בנפרד, או שיש לראות בה הרחבה של תחומי דעת אחרים ולהציגה כשהיא משולבת בהם.
אמנם, בעולם האקדמי, המידענות היא תחום התמחות עצמאי, אולם היא תחום-על (מטה-דיסציפלינה) החותכת את כל עולמות הדעת.
מטרתה של מערכת החינוך בהוראת המידענות אינה בהכשרת מידענים, אלא בהקניית ידע ומיומנויות שיאפשרו ללומדים לנצל, במידה מרבית ובאופן מיטבי, את היתרונות של טכנולוגיית המידע מידעניות, בכל התחומים. ברור, על כן, שהוראת המידענות צריכה להיעשות חלק בלתי נפרד מן הלימודים בכל התחומים.
אולם, כיום, רבים במערכת החינוך עדיין אינם מודעים לחשיבותה ולצורך לשלבה בתחומים השונים. מורים רבים עדיין לא הגיעו לכלל שליטה במיומנויות הכרוכות בשילוב המידענות בתהליכי ההוראה והלמידה. לפיכך, אין מנוס אלא להקנות את המושגים, המיומנויות והתפיסה של המידענות במסגרת נפרדת, גם למורים וגם לתלמידים ויחד עם זאת לעשות ככל האפשר כדי לעודד את השילוב של טכנולוגיות המידע בכל תחומי הדעת האחרים.
למידענות, על כל כליה וצורותיה, יש מאפיינים המשותפים לכל התחומים, אותם יש ללמד ולבסס באותה מסגרת נפרדת. דרכי השימוש במידענות האופייניים לכל תחום ותחום יפותחו במסגרות של תחומי הדעת ובהתאמה לשכבות הגיל, על פי שיקולים פדגוגיים אשר יעניקו יתרון לשימוש בטכנולוגיות המידע בתהליכים החינוכיים.