עזריאל קאופמן – משורר, צייר ומבקר ספרות ואמנות, נולד ב – 1.5.1929 בסוקולוב שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה המשפחה לברית המועצות וכך ניצלה מידי הנאצים. ב-1948 עלו הוא ומשפחתו לארץ. אירועים אלו ילוו את כל חייו ויותירו את רישומם בשירתו, הן המוקדמת (למשל בפואמה "ירכתי צפון" והשיר "סתיו 1939 – קינה, מתוך "מעט מזה", 1985) והן המאוחרת (ראה מחזור שיריו בספרו האחרון - "זמן בולע את עצמו").

בשנותיו הראשונות בארץ התגורר היוצר בעכו ושם גם הכיר את האמן אבשלום עוקשי, שהיה לו למורה בראשית דרכו כצייר.

כחייל בחיל ההנדסה השתתף עזריאל קאופמן, בתחילת שנות ה-50 בקרב תל-מוטילה שממנו ניצל בנס. בעקבות אירוע טראומטי זה הגיע לידי מסקנה כי שפת היידיש רכה ועדינה מידי לחוויה הארץ-ישראלית ולכן עליו לעבור לכתוב בשפה העברית.

עזריאל למד היסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וספרות עברית לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב.

בשנות השישים עבר האמן להתגורר בת"א. שנות שהייתו בה היו שנים פוריות ביותר – הוא צייר והציג, פרסם את ספרי שיריו, כתב מאמרי ביקורת בספרות ובאמנות, הן בעיתונות היומית והן בכתבי עת שונים.

במקביל לעיסוקו באמנות שימש שנים רבות כמורה במערכות החינוך השונות. הוא החל את דרכו זו בבית הספר היסודי "התומר" בעכו, בה לימד ילדי עולים (את רישומה של חוויה זו ניתן למצוא במחזור שיריו "שנות הנלבבים") ובשנים האחרונות אף לימד במדרשה לאמנות בבית-ברל.

משנות ה-70 ניהל את המחלקה לאמנות ותרבות במשרד החינוך, במחוז ת"א והמרכז.

בין השנים 1998-2003 ערך את כתב העת לספרות מאזניים.

עזריאל קאופמן נפטר בכ"ח בשבט תשס"ה, ה-20 בפברואר 2004 והוא בן  74.