בְּיָמִים בְּהִירִים אֲנִי רוֹאֶה הֵיטֵב

אִישׂ בְּלֵב שָׂדֶה

קַל יָקוּם בְּרֶגַע וְיַעוּף

יֵש עָלָיו כְּבָר רוּחַ

לְהָסֵב נוֹצוֹת לְמָנוֹעַ צִבְעוֹנִי –

הַפְלֵג, שׁוֹמֵעַ הוּא

וּמַשֶׁהוּ מִן הַשָּׁמַיִם בְּגוּפוֹ

מַתְחִיל לִזְרֹם

עזריאל קאופמן – על "מנוע צבעוני"

הדברים פרסמו ברבעון לפסיכולוגיה "נפש" בעריכת פרופ' אדיר כהן, גיליון 12 אוקטובר 2002

יש אצלי שירים שנולדו משורה, ממילה, מתחושה, או מחוויית מציאות נוכחת, שהוו מעין קצה חוט לפיתוחו של שיר, אך עם זאת קרה לי לא אחת ששירים נולדו אצלי ממראה פנימי – מעין חזיון או משהו בדומה לחלום בהקיץ. במקרים כאלה – בחזיון המראה – עם עיניים פקוחות, ראיתי את כל המראה, במלואו כאילו מתבונן אני בו מקרוב מאוד, אך יודע עם זאת שהוא רחוק ומה שנותר לי לעשות זה לרשום אותו בדיוק כפי שנתגלה לעיני, להוסיף לו את כושרי המילולי ואת הרטט החווייתי שנתלווה במגע הנפשי שלי עמו ונגיעותיו בתודעתי שהעניקה לו ניצוץ מהיר, "אינסייט" של הרף-עין. לאחר כל אלה כבר באו השורות וסדר המילים, הלבוש הפיגורטיבי עם ייחודו הלשוני והממד היצירתי: התיאור, הדימוי או המטאפורה – המחדשים משהו בתחומים האמורים, רצון עז לחדש או להעיף מבט אחר על הקשר בין נוכחות עכשווית לבין מיתוס עתיק יומין כגון מיתוס איקרוס – מכאן הניסיון להעניק דימוי של "מנוע צבעוני" במקום כנפיים דבוקי-שעווה – אולי כדי למנוע כשלון חוזר לחולל גם עצירת זמן מיידית ואף לגרום לו שיהיה הפיך – חזרה לילדות, להישאר שם ובתוכה, במעין מצב ניסי מרתק בפליאתו הכולית, בלתי ניתנת להשפעת כוחות מוכרים וממשיים, לכן כדאי לשים לב לשורה "ומשהו מן השמים בגופו כבר מתחיל לזרום". אולי תמצא כאן עדות לבריחותי מהמציאות, אולי משאלות מופנמות וכיו"ב, אבל אלה מראות שפוקדים אותי מדי פעם מחדש בבהירות רבה ובחדות ואינם עוזבים אותי כל עוד לא רשמתי אותם והענקתי להם מקום של אהבה ושל יופי בין שורות שירי.