|
ההיבט המימטי- ייצוגי בסיפור
היבט זה בודק את היחס בין הטקסט למציאות שהוא מחקה.
אני מכלילה כאן, כמובן, גם את ההיבט הז'אנרי, מתוך הנחה שההיבט הז'אנרי תורם להבנת היצירה.
ד"ר לילי רתוק במאמרה "מי שצריך לאש יחפש באפר"[11], מתייחסת בין היתר לפואטיקה של הנדל.
בין היתר היא אומרת – "יצירתה המאוחרת חורגת מתחום ההגדרה הז'אנרית, לא רק משום שהסיפורים מתקיימים על הגבול המתוח שבין ספרות בדיונית לביוגרפיה אלא גם משום שהם קרובים אל תחום השירה, ספרות לירית סובייקטבית. היא מתבססת בעקרה על ארועים מן המציאות שעברו טרנספורמציה מוחלטת עד היותם סיפורים."
להיבט הז'אנרי מתייחס גם פרופ' דן מירון בספרו "הכוח החלש" [12].
שם הוא רואה את יצירתה של הנדל בקונטקסט של הספרות המודרנית: "מגמותיה המרכזיות של הספרות החדשה הם מחד גיסא נאמנות מלאה למציאות של הזכרון החי, קריאה לדברים בשמם הפרטי… ומאידך גיסא מבנה פרוץ ונזיל כמו אקראי… חמיקה מהסתגרות בתחומו של ז'אנר מוכר ומוגדר. "
אם נבדוק את הסיפור מההיבט הז'אנרי נראה שהסיפור פותח כסיפור ריאליסטי.
המציאות הזמן והמקום מוכרים מאוד- תל-אביב, בוקר שישי, גברת עם כלב, נערה יחפה, בחור לבוש בטי- שרט מאזין לווקמן, קניית עיתונים של שבת.
יש כאן ייצוג מימטי של רחוב תל-אביבי בבוקר יום שישי אלא שבהמשך [13] "מטופטפים" לתוך המציאות המוכרת חומרים פנטסטים-מוזרים.
להגדרת המונח פנטסטי, נדרשתי להרצאתה של פרופ' בילהה רובנשטיין אשר עוסקת בסיפור הפנטסטי.
היא מציינת כמה מאפיינים של ז'אנר זה:
-
חריגה מהריאליזם. יצירת מציאות שחוקיה שונים מאלו של הממשות.
-
הזיות וחלום מופיעים כדבר אמיתי, בדרך כלל על רקע של משבר ומצוקת הגבור.
-
נפילת המחיצות בין אדן וחיה, בין חי ומת.
-
נטייה להעניק לפרטים משמעות סמלית .
ארבעת מאפיינים אלה חלים על חלקו השני של הסיפור.
בתחילת הסיפור הגברת בלבן מלווה בכלב שהוא חלק מהנוף הריאליסטי המימטי.
זוהי חיית מחמד. לאחר מותה של גבירתו הכלב מקבל ממד אחר. יש חריגה מהריאליזם.
הוא מתואר ככלב חי-מת[14]-
"גופו הקטן היה גדול והוא הלך מת".
יש כאן במפורש שבירת מחיצות בין החי למת.
כלב השעשועים מקבל גם ממד דמוני בתאור עיניו [15]-
"עיניו היו אדומות כשני דובדבנים אדומים".
יש משהו לא מהימן באופן בו המספרת מתארת את הכלב. היא מדווחת לבחור אנונימי ההולך אחריה בשדרה ומאזין לווקמן כי כלב הולך אחריה. הוא משיב לה שאין פה שום כלב. הבחור מתבונן בה בריכוז ומחייך לעצמו. ברור לנו שהוא מחייך מתוך גיחוך.
בהמשך אומרת המספרת[16] –
"אבל הכלב המשיך ללכת אחרי מת ואמרתי לעצמי שכיוון שהוא מת הוא ילך אחרי לנצח".
משפט זה הוא משפט מפתח מאחר שהמספרת מאפיינת את הכלב כמת שהולך אחריה הליכה נצחית ולכן ברור לנו שיש משהו הזוי וסובייקטיבי מאוד בתאורו של הכלב.
יש כאן הסמלה של הכלב אליה אתייחס בהמשך, כשאדון במוטיב הכלב.
הדינמיקה בין היסודות הריאליסטים והפנטסטים בסיפור מייצגת את הדינמיקה, בין עולמה הפנימי של הדמות למציאות החיצונית.
האופן בו היא רואה את המציאות החיצונית מעיד על מתח פנימי עצום העומד בין שפיות וטירוף.
לסיכום, בדיקת היחס בין הטקסט למציאות שהוא מחקה מעלה בפנינו דמות גיבורה הרואה מציאות חיצונית הזויה בחלקה שהיא השלך מטונימי לעולמה הפנימי.
ההיבט התימטי– מוטיבי של הסיפור
על פי הגדרתו של אשר ריבלין [17]-
"מוטיב הוא חלק של היצירה , מלה, ביטוי, רעיון או תבנית החוזר יותר מפעם אחת. החזרה מצביעה על חשיבותו בהכרת והבנת היצירה."
המוטיב המרכזי בסיפור –"סיפור בלי כתובת" הוא מוטיב הכלב, זהו המוטיב המנחה מוטיבים נוספים ביצירה הקשורים קשר ישיר למוטיב הכלב והם מוטיב הניכור ומוטיב הבדידות.
תבנית חוזרת ביצירה היא תבנית האוקסימורון.
אתמקד במוטיב הכלב ובתבנית האוקסימורונית ובתפקידם בעצוב הרעיונות המרכזיים של הסיפור.
הכלב מופיע לכל אורך היצירה ושניים הם תפקידיו המרכזיים-
ברצף הטקסט יש דינמיקה של המוטיב. בפתח הסיפור הכלב מאופיין כחית מחמד, ככלב מסור ונאמן מאוד לגבירתו. כשהנערה תוקפת את גבירתו הוא מנסה להגן עליה בגופו:
"הכלב נותר עליה לופת אותה בחמת ייאושו בפיו ובטלפיו".
יש משהו אנושי , נוגע ללב ביחסו של הכלב לגבירתו.
הביטוי "הכלב ידידו הטוב של האדם" מקבל משמעות אירונית כשהתנהגות בני האדם מתוארת כבלתי-אנושית, כמפלצתית ממש. זוהי התנהגות חסרת רחמים, נעדרת חמלה.
היסוד האנושי מתחזק באפיון הכלב בהמשך לאחר מות גבירתו. הוא מתואר "כנועץ מבטו" [18] במספרת. הוא מתאבל על גבירתו ושורט את פניו.
גם כאן התנהגותו של הכלב מאופיינת באנלוגיה נגדית להתנהגותם האדישה חסרת החמלה של בני-האדם.
אפיונו של הכלב מקבל בהמשך ממד נוסף דימוני. עיניו מתוארות [15] – "אדומות כשני דובדבנים אדומים". בהמשך הוא מתואר ככלב חי-מת ההולך אחרי המספרת.
המספרת אומרת כי היא חשה שהכלב המת ילך אחריה לנצח.
נשאלת השאלה- מהו הדבר שהכלב מסמל? זהו למעשה דבר שהמספרת חשה רדופה על ידו.
באותו הקשר אומרת המספרת[19]-
"פתאום נזכרתי שהמצרים היו נוגעים בעיני המת ובפיו וככה בקשו להחזיר את חושיו".
חפשתי במלון הסמלים את המונח כלב[20] ומצאתי שבמצרים העתיקה אנובי ANUBIS, אל המוות היה בצלם של כלב.
גם בסיפור נזכרים טקסי הקבורה והמוות של המצרים הקדמונים.
בסיפורים העממים של תרבות מקסיקו הקדומה תפקידו של הכלב קסולוטל היה להוביל את המת לשאול.
עובדות אלה קושרות את הכלב למשמעות סמלית של מוות.
גם במיתולוגיה היוונית[ 21] מצאתי כי הכלב קרבוס,??? הכלב הענק בעל שלושת הראשים, הוא שומר השאול- ועיניו אדומות בדיוק כשם שמאופיינות עיניו של הכלב בסיפור.
גם כאן הכלב מתקשר לרעיון המוות, השאול ואפיונו דמוני.
הכלב שומר השאול נמצא בין עולם החיים לעולם המתים, בדומה מאוד לכלב החי- המת בסיפור.
בספרו של פרופ' הלל ברזל [22], בפרק "בין סמל לאלגוריה", הוא מתייחס לדמותו של הכלב בלק ביצירה "תמול שלשום" לעגנון.
פרופ' ברזל מציין שלושה תפקידים שהכלב ממלא: מיתי, סאטירי ופסיכולוגי.
שלושה תפקידים אלה מתאימים גם לכלב בסיפור זה.
התפקיד המיתי: הכלב מייצג את עולמה ההזוי של הגבורה ומאופיין כדמות רפאים "דבוקית" הרודפת את גבורה ואינה מניחה לה.
הוא מתקשר למרכזיותו של המוות בתודעתה.
התפקיד הסאטירי: הכלב מתקשר לביקורת החברתית . הכלב הנאמן של גבירתו , מלא החמלה והנאמנות בחלקו הראשון של הסיפור הוא אנטי- תיזה לחברה המנוכרת , האכזרית והאדישה שמיוצגת על ידי הבחורה היחפה.
התפקיד הפסיכולוגי: הכלב החי-המת ההולך אחרי הגבורה לנצח הוא השלך לצל הזכרון הטראומתי של מות אמה הרודף אותה.
ד"ר לילי רתוק מתייחסת במאמרה[23] בעיקר לקובץ הסיפורים "כסף קטן" ומתמקדת בפואטיקה של הסופרת. היא מציינת כי כמעט בכל אחד מסיפוריה של הנדל ישנו קורבן.
המספרת בסיפוריה עדה למצוקת הקורבן ומזדהה אתו.
עוד מציינת רתוק שמצד אחד מתארת הנדל זוטות חיים יום-יומיות, מציאות אפורה.
מצד שני לתוך אותם פרטים אפרוריים מחלחל כוח אחר מיסטי.
פרופ' דן מירון בספרו "הכוח החלש"[24] כותב-
"משום כך פוצעת המחברת את הקרום האפרורי של הסיפור וחותכת בו כל העת אוקסימורונים ומטאפורות הפותחים בו סדקים וחורים שמתוכם פורץ ומבעבע לעיננו החומר הנפשי הפנימי."
מדבריהם של פרופ' מירון וד"ר רתוק משתמע שביצירתה של הנדל יש מתח בין הגלוי לנסתר, בין הממשי למיסטי.
מתוך מתח זה נוצרו התבניות האוקסימורוניות[25].
הנדל מנסה לחבר בין הקצוות, את הטירוף הגדול היא פורטת לפרוטות (הדבר בולט מאוד בסיפורה "כסף קטן").
בסיפור "סיפור בלי כתובת" התבניות האוקסימוריניות מאפיינות בעיקר את הכלב ואת הנוף.
כל התבניות הללו מתקשרות באופן מטונימי לעולמה הפנימי של הגבורה ומשקפות את המתח הפנימי שלה.
אתן מספר דוגמאות-
את העצים בשדרה בה היא פוסעת, היא מתארת [26] –
"שקטים ומרעישים"
זהו אפיון אוקסימורוני המדגים את שפוטה המבולבל, ההזוי הלא מהימן של המציאות.
-באותה שדרה הולך הכלב המתואר כמת-חי.
המספרת אומרת כי ילך אחריה לנצח . מוות ונצח יוצרים תבנית אוקסימורונית.
ועוד אומרת המספרת [27]- מפני שהזכוכית חזקה לכן היא כל-כך שבירה , דווקא החזק נשבר ומתנפץ.
היא אומרת כי אמה אמרה לה פעם [28]-
"זה היה כשהברוש ליד הצריף שלנו מת, אולי הוא נהיה כלי נגינה. עץ יבש הוא חזק."
עץ יבש הוא עץ מת ובאופן אוקסימורוני דווקא המת הוא החזק. מתוך המוות צומחת העוצמה.
תבנית אוקסימורונית זאת המצוטטת דווקא מפי אמה מדגישה את עוצמת צל אמה המתה המלווה את חייה.
ד"ר רתוק בחרה לקרוא למאמרה "מי שצריך לאש יחפש באפר". האש והאפר יוצרים תבנית אוקסימורונית. האש מייצגת את העוצמה, את החיים והאפר את המוות, את הייאוש והכאב.
בדיקת ההיבט התימטי- מוטיבי של היצירה מעלה בפנינו גבורה שמתח עצום שורר בעולמה הפנימי ( תבניות אוקסימורוניות) והמוות הוא סיבת הסיבות לכך( מוטיב הכלב-מוות).
"סיפור בלי כתובת" הוא סיפור המעלה קשיים רבים.
פרופ' דן מרון כותב על סיפור זה [29]-
"מה שהרשים אותי , מה שקרה לי כקורא, זו איזו הרגשה של הילוך בשדה מוקשים."
ועוד הוא אומר על סיפוריה של הנדל[30]-
"הסיפורים מרובי רבדים ועשויים לשמש דוגמאות מצוינות למורכבות, לעושר ולסדר היררארכי האופיניים למבנה של הטקסט הספרותי המאורגן היטב."
ואומנם סיפור זה, שבקריאה ראשונה נתפס כשדה מוקשים, שההתרחשויות בו בנויות לכאורה כקולאז' ללא קשר ביניהן, מתגלה לאחר בחינתו מזוויות ראייה שונות, מהיבטים שונים, כסיפור מוקפד מאוד מבחינת ארגונו התימטי והעלילתי (עלילה פנימית של הגיבורה).
ההיבט האישי -פסיכולוגי חשף את הסיפור כסיפור של פרידתה המאוחרת של הגבורה מאמה המתה.
ההיבט המימטי- הייצוגי לימד על יחסה של הגיבורה למציאות החיצונית ועל תפיסתה ההזויה והלא מהימנה של המציאות בגלל מצבה הנפשי.
ההיבט תימטי-מוטיבי סייע "בפענוח" מרכיביו האניגמטים של הסיפור.
ההתבוננות בסיפור מכמה זוויות ראייה יצרה היבט-על אינטרפרטטבי אשר אפשרה
להגיע לתובנה של הסיפור המורכב והמיוחד הזה.
שלושה הם המקורות המרכזים בהם נעזרתי-
ספרו של פרופ' הלל ברזל - "דרכים בפרשנות החדשה"/ הוצאת אונ' בר-אילן, ירושלים, 1990.
במקור זה השתמשתי במיוחד לצורך הגדרת ההיבטים אליהם התייחסתי בסיפור.
גם בארגון המבני והרעיוני של העבודה נעזרתי בספר זה.
מאמרה של ד"ר לילי רתוק - "מי שצריך לאש יחפש באפר", "סימן קריאה" 21-20,1990.
במאמר זה השתמשתי בעיקר כשדנתי בתבניות האוקסימורוניות ובפואטיקה של יהודית הנדל.
ספרו של פרופ' דן מירון- "הכוח החלש"/ הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2002
ספר זה יצא לאור ממש בעת האחרונה. גם הוא דן בפואטיקה של הנדל ועוסק בכמה מסיפוריה . הוא מציע פרשנות לסיפור "כסף קטן" ומתמקד רק בהיבט הביוגרפי.
שני ספריה של יהודית הנדל –
-
"כסף קטן"/ הוצאת הקיבוץ המאוחד, ירושלים, 1988
-
"ארוחת בוקר תמימה"/ הוצאת הספרייה החדשה, תל אביב, 1996
אותם קראתי על-מנת להכיר את כתיבתה של הנדל.
ספרו של פרופ' הלל ברזל – " בין עגנון לקפקא"/ הוצאת בר- אוריין, כפר-חב"ד, 1972
נדרשתי לספר זה בעיקר בפרק ג' שדנתי במוטיבים ביצירה ובתפקידיו של הכלב בסיפור.
בנוסף לחמישה מקורות מרכזיים אלה השתמשתי במונחונים ובאנציקלופדיות שונות שיפורטו ברשימה הביבליוגרפית.
-
אוכמני עזריאל, תכנים וצורות, ספרית פועלים, 1987
-
פרופ' ברזל הלל, דרכים בפרשנות החדשה, הוצאת אונ' בר-אילן, ירושלים, 1992
-
פרופ' ברזל הלל, בין עגנון לקפקא, הוצאת בר-אוריין, כפר חב"ד, 1972
-
הנדל יהודית, כסף קטן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988, ירושלים
-
הנדל יהודית , הכוח האחר, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשמ"ה
-
הנדל יהודית, ארוחת בוקר תמימה , הוצאת הספרייה החדשה, תל אביב, 1996
-
הצפון, כרך ה' בהוצאת הסופרים העבריים, חיפה, 1998
-
פרופ' מירון דן, הכוח החלש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2002
-
עוז עמוס, סיפור על אהבה בחושך, הוצאת כתר, ירושלים, 2002
-
פינק גרהארד, מי ומי במיתולוגיה העתיקה, בעריכת יחיעם פדן , ספרית מעריב, אור יהודה, 1998
-
רבלין אשר, מונחון לספרות, ספרית פועלים, תל אביב, 1987
-
ד"ר רתוק לילי , מי שצריך לאש יחפש באפר, סימן קריאה, 20-21, 1990
-
Of Symbolism, Hans Biedermonn, Translated By James Hublert, Meri Dictionary
-
את הטרמינולוגיה וההגדרות בהן השתמשתי בעבודה שאלתי מספרו של פרופ' הלל ברזל – "דרכים בפרשנות החדשה", עמ' 12.
-
עמוס עוז, בספרו " ספור על אהבה וחושך ", עמ' 36 כותב : " הקורא הרע כמאהב פסיכופט , כזה שמתנפל וקורע את בגדי האישה שנפלה בידיו…. כשהוא מגרם עצמותיה בין שיניו … ורק אז הוא מגיע על סיפוקו …. מי שמחפש את הספור במרחב בין היצירה לבין מי שכתב אותה טועה. "הוא מציע לחפש את משמעות היצירה במרחב שבינה לבין הקורא.
-
הספור פורסם בתוך קובץ הספורים "כסף קטן" , עמ' 123-130
-
דבריה פורסמו "בצפון" , כתב עת ספרותי בהוצאת אגודת הסופרים העבריים בחיפה , כרך ה, עמ' 37
-
"ספור בלי כתובת", עמ' 129
-
שם, עמ' 127
-
שם, עמ' 128
-
פרופ' דן מירון בספרו "הכוח החלש" , מציין בעמ' 84 ,פרט ביוגרפי זה
-
"ספור בלי כתובת", עמ' 127
-
אני מתייחסת בעיקר לקובצי ספוריה " כסף קטן", "ארוחת בוקר תמימה"
-
ד"ר לילי רתוק , "מי שצריך לאש שיחפש באפר", "סימן קריאה", 20-21, 1990, עמ' 428-437
-
פרופ' דן מירון, "הכוח החלש", עמ' 71
-
"ספור בלי כתובת", עמ' 125, פיסקה שניה ואילך
-
שם, עמ' 125
-
שם, עמ' 127
-
שם, עמ' 127
-
אשר ריבלין, מונחון לספרות, עמ' 32
-
"ספור בלי כתובת", עמ' 124
-
שם, עמ' 127
-
Of Symbolism, Hans Biedermonn, Translated By James Hublert, Meri Dictionary
-
"מי ומי במיתולוגיה העתיקה", גרהאד פינק, ספרית מעריב, 1990
-
פרופ' הלל ברזל, "בין עגנון לקפקא", פרק י"ד, עמ' 264
-
ד"ר לילי רתוק, "מי שצריך לאש יחפש באפר", עמ' 432
-
פרופ' דן מירון, "הכוח החלש", עמ' 145
-
על פי הגדרתו של עזריאל אוכמני, "תכנים וצורות", אוקסימורון הוא תאור על ידי דבר והיפוכו . הישגו האומנותי של האוקסימורון הוא במזיגת השניים , הסותרים לכאורה זה לזה, לאחדות אורגנית מפתיעה בחידושה."
-
"ספור בלי כתובת", עמ' 126
-
שם, עמ' 128
-
שם , עמ' 126
-
פרופ' דן מירון, "הכוח החלש", עמ' 143
-
שם, עמ' 145 |