education - חינוך הפיקוח על הוראת ספרות

עדכוני rss

 
   
 
 
 
 
 
 
עיון ביצירות: "אל מול שער החוק", "קפקא על החוף" ו"ארמון הירח"
ד"ר רבקה ברגר
 

"אל מול שער החוק" מאת פרנץ קפקא, "קפקא על החוף" מאת הרוקי מורקאמי ו"ארמון הירח" מאת פול אוסטר

 

הוראת ספרות למתבגרים בתיכון מזמנת עיסוק בנושאים שלהם רלבנטיות לחייהם. בין מכלול הנושאים בולטות שאלות בהן עסוקים מתבגרים בקשר לאפשרותם להשפיע על גורלם: האם קיימות בפניהם אפשרויות בחירה משמעותיות בצמתי חייהם או שמא הם נקבעים בידי מקרה, גורל או כוח עליון ואפשרויות הבחירה העומדות בפניהם הן מועטות או נדירות, לא משמעותיות או שכלל אינן קיימות?

 

במסגרת תכנית הלימודים בספרות בהיקף 2 יח"ל ניתן ללמד יחידה ובה מקבץ של שלוש יצירות העוסקות בשאלות אלו ושהדיון בהן עשוי לסייע בידי המתבגרים לראות את עצמם כבעלי אפשרויות בחירה משמעותיות, ולפתח את החשיבה האוטונומית שלהם. שלוש היצירות הן מסוגות שונות, מתרבויות שונות אך מתקופות  סמוכות זו לזו. הן מתאימות להוראה במחצית השנייה של כיתה י"א או בכיתה י"ב. אפשרות נוספת היא ללמד את היצירות במסגרת היחידה השלישית.

 

הראשונה היא המשל "אל מול שער החוק" מאת פרנץ קפקא אשר פורסם כסיפור קצר בספר סיפורים (שוקן, 1975) והוא גם חלק מפרק 9 של הרומן המתורגם המשפט (שוקן, תשנ"ב). על פי "אל מול שער החוק", נעשו מספר סרטונים קצרים המועלים ברשת האינטרנט. מומלץ לצפות בסרטון של אורסון וולס[1].

 

היצירה השנייה המוצעת היא הרומן המתורגם מאת הרוקי מורקאמי – "קפקא על החוף" (כתר, 2007), אשר אינו ניכלל בתוכנית הלימודים, אך מוצע לדון בו כבספר קריאה. היצירה השלישית היא הרומן ארמון הירח (עם עובד, תשנ"ה) מאת פול אוסטר, אותו ניתן ללמד בפרק רומן מתורגם. ניתן לקיים דיאלוג בין יצירות אלו שבהן עולות שאלות ותשובות רבות פנים בסוגיה שנזכרה.

 

במוקד שלוש היצירות עולה מתח בין אירועים המתרחשים בחיי הדמויות במקרה או מתוך בחירה מקרית (שאינה בהכרח מודעת), לבין חירותם של הגיבורים בבחירות שהם עושים בחייהם. כשמדובר במקריות, הכוונה לאותם אירועים המתרחשים באופן בלתי צפוי וללא סיבה נראית לעין, אותם נוהגים לתלות בגורל או ביד האלוהים ואין לאדם שליטה עליהם. מושגים נוספים המתקשרים אליהם הם: סדר וכאוס, שליטה והיקבעות, החמצה מול מימוש עצמי, קיבעון מול אפשרות לחולל שינוי ומפגשים מקריים מול מפגשים המתבררים כגורליים. ברצוני להציע מספר כיווני דיון ביצירות אלו מתוך פריזמת מושגים אלו.

 

ניתן להתחיל בהוראת היחידה בדיון במשל הקצר "לפני שער החוק" ובסרט הקצר שנעשה על פיו.

 

בפרק 9 של הרומן המשפט מספר הכהן ל ק. סיפור פשוט אשר מטרתו היא לשמש בידי הכהן כמשל המבטא את הפרדוקס שהוא ראשון במעלה בראיית העולם של קפקא - ההזדמנות שאינה מנוצלת לעולם. זנדבנק טוען שזהו עיקר מהותו של משל ידוע זה שבו נמק "האיש מן היישוב" כל ימיו לפני שער החוק הפתוח תמיד, ואינו נכנס בו, אף כי לא נועד אלא לו לבדו.

עקרון זה נמצא גם במשלים נוספים של קפקא, כגון "בלבול של יום יום"[2]. מתוך משל זה נובעת הדוקטרינה על מקום החוק מחוץ למשפט אנוש ועל הצורך לחשוב במושגים של הכרח (שם). במשל "לפני שער החוק" הגיבור משתוקק לדבר מה שהוא חיוני עבורו ומת במפח נפש מבלי להגיע אליו, מפני שציית לשומר הסף.

 

מדובר בצורך חזק ועקבי ולא בגחמה חד פעמית וברור לגיבור שכל בני האדם שואפים אל החוק ולא רק הוא. הגיבור הוא איש מן הכפר (מעין "כל אדם") הרוצה להיכנס אל החוק. מה גורם לכישלונו? ציות עיוור לדמות סמכותית שכל מעמדה נובע מתפקידה. השומר אינו הסמכות עצמה אלא רק שליחה וכמובן שעולה כאן אירוניה. הגיבור נקבע ואינו מחליט עבור עצמו. אין לו אומץ ונכונות להתגבר על מכשולים.

הוא אינו מערער, אינו שואל "למה" או "למה הדבר יגרום לי". הוא אינו בוחן את הרציונאל - אמרו לו והוא מקבל. טעותו העיקרית ומכך גם החמצתו והיקבעותו היא בכך שאינו חושב באופן אוטונומי אלא מציית באופן עיוור ואוטומאטי למתווך, לשומר, ואולי השומר עצמו הוא רק מפרש ה"חוק" וגם כן אינו מבין את ה"חוק"?! משל זה בנוי בצורה השונה ממשלים אחרים: בעוד שהמסקנה שאליה מוביל משל קשורה, על פי רוב, בהכרה בטעות או בעוול שנעשה, ומתוך כך בהבנת האמת או כלל מוסרי אחר, הרי שכאן טוען ק' שיש הטעיה,כלומר מזהה את העוול, אך מסקנה זו מוכחשת על ידי הכהן הטוען שאין מדובר במשל על הטעיה, והנמשל של משל החוק  אינו ברור ואף מבלבל  ודבר והיפוכו יכולים להיות קיימים זה בצד זה[3].

 

פנים אחרות של אותה הטעות של הגיבור הם שלא מימש את ייחודו כאדם, שהחמיץ את האפשרות שהייתה לו. על פי המשל לכל אדם יש ייעוד [השער המיועד לו בלבד]. אחד המסרים העולים מן המשל בשאלת אפשרויות הבחירה של אדם בחייו הוא שאם אדם מרגיש שדבר מסוים הוא אמת, שזהו ערך אמיתי, הוא אינו צריך לבקש רשות. אין ערובה, על פי המשל של קפקא, שהדרך למימוש האידיאלים שלנו או הבחירות שלנו תהיה קלה. בודאי שיש מכשולים, אך גיבור המשל לא ניסה להתמודד עימם ולהתגבר עליהם. המציאות מרפה את ידינו ולפעמים הפיתוי שלנו הוא לא להתמודד עם המכשולים ולהאשים מישהו - את הגורל, את השומר, את הבירוקרטיה בכך שלא מימשנו.

 

על פי קובובי[4] חשוב שנשים לב לכך שהגיבור לא ויתר על שאיפת חייו. הוא לא התפשר לא בנה לו חלופה אחרת, אך מצד שני היה פסיבי ולא עשה מאומה עם חייו. לא ברור מן המשל האם היה מגיע אל ה"חוק" אילו היה אקטיבי יותר, אך לפחות היה עושה מה שיכול , כמו שאומר לו השומר - אני מסכים לקבל זאת, רק כדי שלא תחשוב שיכולת לעשות משהו ולא עשית. מעבר לכך אין ערובה ואין הוכחות, מפני שאי הודאות מאפיינת את החיים המתעתעים באדם ביצירתו של קפקא: אין ודאות, אך יש הזדמנויות, יש אפשרויות רבות שאדם יכול לבחור בהן, וחשוב שינסה גם אם אין ערובה שיגיע, שיצליח, ש"יכנס". 

 

כפי שמדגיש שלו במאמרו על המשל, הבשורה על פי קפקא היא שתמיד ובכל מקרה מוטלת האחריות העליונה על האדם עצמו, ושהמציאות החיצונית בכל רגע נתון, ובדרך מתוחכמת להפליא, היא בבואתה המעוותת של מציאות פנימית ראשונית שהיא הקובעת.[5]

 

לאחר דיון במשל וצפייה בסרט הקצר נעבור לרומן קפקא על החוף מאת מורקאמי. זהו ספר סוחף ועב כרס, שבמרכזו נער מתבגר, והוא מתאים לתלמידים חזקים בכיתות י"א-י"ב, יתכן שרק לתלמידי ספרות 5 יח"ל. מכיוון שאינו כלול בתכנית הלימודים ניתן לדון בו במשך כשלושה שיעורים, כספר קריאה.

 

מורקמי עושה שימוש במשל של קפקא ויוצר דיאלוג גלוי עימו: בעמוד 491 הוא מצטט את משפט המפתח בסוף המשל של קפקא "אל מול שער החוק". גם כאן מדובר בדמויות שומרים-חיילים הפונות במשפט מצמרר זה אל הגיבור:

"'חיכינו לך', אומר הגבוה. 'לי?' אני שואל. 'כמובן', הוא אומר, 'אין אף אחד חוץ ממך שאמור להגיע לכאן'".

 

התלמידים יקבלו את משימת הקריאה ברומן כבר בחופשת הקיץ שבין כיתה י"א לכיתה י"ב ובסוף כיתה י"א יתקיים השיעור הראשון, לפני הקריאה. יהיה זה שיעור מטרים ובו יקבלו התלמידים מידע על מורקמי, על כתיבתו, את מערך הדמויות ברומן ואת מבנה עלילתו. הטרמה זו יהיה בה כדי לעורר סקרנות לקריאה. אפשרות נוספת היא לתת את משימת הקריאה לפני חופשת חנוכה ולהגיע לדיון ברומן לאחר חופשת פורים. לאחר הקריאה יתקיימו 3 שיעורים נוספים.

 

המשל של קפקא וגם הרומן של מורקמי עוסקים בשאלת חופש הבחירה שיש לאדם בחייו, מול היותו נקבע על ידי גורלו או אופיו או מול מקריות החיים שלו, וכן בשאלת ייעודו של אדם בחייו, במכשולים המפריעים לו להגיע אליו ובדרכים המובילות אותו לייעודו. יצירה נוספת מתוך תכנית הלימודים, הקשורה לנושאים אלו, היא הטרגדיה היוונית אדיפוס המלך מאת סופוקלס,  שגם בה בן בורח מנבואה ומפני גורלו. האם הנבואה היא ה"שער אל החוק" של אדיפוס? עד כמה הייתה לו בחירה להיכנס בו ומה משמעות הבחירה? בקפקא על החוף, כמו במשל ובסרט "אל מול שער החוק", חופש הבחירה והמקריות קשורים לחיפוש זהותו העצמית של אדם ולמציאת ייעודו: עד כמה אדם נקבע על ידי אופיו, גורלו, קללה ועד כמה יש לו חופש בחירה?

 

באמצעות עלילות שונות השלובות זו בזו, מוצעות תשובות מספר לשאלות אלו.

 

ברומן של מורקמי הבנוי כסיפור מסע שלובים הריאליזם והפנטסיה זה בזה. המקריות נראית ככוח מניע עלילתי בולט ברומן ואולי אין זו מקריות?! דיאלקטיקה זו בין מקריות לבחירה מקבילה לדיאלקטיקה שבמשל ובסרט - בין העובדה שזהו השער שלו והוא מצפה לכניסתו בו לבין העובדה שאינו נכנס אליו.

 

ברומן עולה השאלה האם יכולים היו הדברים לקרות אחרת ועד כמה יש חופש בחירה לקפקא טאמורה, גיבור הסיפור, הנער בן ה-15 ההופך לגבר.

התהליכים הנפשיים שעובר גיבור הרומן קפקא טאמורה וכן השאלות הקיומיות שהוא שואל מקבלים מימוש קונקרטי, כמו דרמה העולה על במת נפש האדם. זהו רומן התבגרות, רומן חניכה, במסורת הבילדונגסרומן ובו העצמי של הגיבור צריך להימצא מתוך פיסותיו וצריך להיות מחובר מחדש.[6]

 

הרומן משלב שני סיפורי מסע המשיקים זה לזה. מסע אחד הוא של הנער קפקא טאמורה (הקרוי על שם הסופר פרנץ קפקא), הבורח מבית אביו כדי להימלט מנבואה אדיפלית שאביו גזר עליו וגם במטרה למצוא את אמו שנטשה אותו בילדותו ואת אחותו. הנער מלווה לאורך כל המסע באלטר אגו[7] שלו, בנער המכונה עורב (קפקא בצ'כית פירושו עורב).

 

בפרקים האי זוגיים מובא סיפורו על ידי מספר – גיבור בגוף ראשון: האם הבריחה ויצירת מרחק מן הבית  תאפשר לו לברוח מן הנבואה/הקללה של אביו? ההקשר לטרגדיה היוונית של אדיפוס רומז לתשובה- לא ניתן. זו אחת השאלות המרכזיות שהרומן עוסק בהן – האם יש לאדם אפשרות לשנות את גורלו? לערוך שינוי?

המסע השני הוא של נאקאטה, זקן פגוע מוח החי על גבול המציאות והדמיון והוא מתואר בפרקים הזוגיים – בגוף שלישי על ידי מספר כל יודע. השימוש בשני מספרים מתאים לאפיון שתי הדמויות- הנער קפקא הוא בעל תודעה מעמיקה, בעל מודעות עצמית גבוהה ורגישה, בעל רצון להתבוננות ושאילת שאלות ולכן מתאים להביאו מפי מספר בגוף ראשון ואילו נאקאטה ש"ראשו ריק" מתואר כאדם ללא מודעות וללא תודעה ולכן אילו היה מובא כמספר בגוף ראשון היה יוצר נרטיב לא תקשורתי ואולי אף אינו מסוגל לנרטיב מעין זה ולכן המספר הכל יודע משמש לו כפה, כמתווך.

 

בסוף המשל של קפקא מופיע משפט המפתח הנאמר לאיש על ידי השומר על שער החוק. מורקמי עושה שימוש גלוי במשפט המפתח וממקם אותו מבחינה עלילתית במקום מרכזי שבו עובר הגיבור קפקא טאמורה את אחת מנקודות המפנה המשמעותיות בהבנתו את חייו. מדובר בכניסה, שהיא שער החוק. היא הייתה פתוחה לפני האיש היושב בפתחה כל חייו, וממתין להזדמנות להיכנס פנימה, כי השומר אינו נותן לו להיכנס. כל חייו עברו עליו בציפייה להזדמנות זו, ואף על פי שהכניסה נועדה לו ואך לו בלבד, הוא מת בחוץ. הקורא של קפקא חש כאב חונק בסוף הסיפור, כאב שנגרם בגלל הבנתו את ההחמצה הנוראה, הנובעת מטיפשות, מצייתנות ואולי מפחדנות, אבל אין הוא מבין מהו החוק. והשאלה שהוא שואל היא: הכניסה לאן? למה מתכוון קפקא ב"החוק"? מטאפורה למה הוא "החוק"?

 

גם מורקאמי שואל: הכניסה לאן? ומהו החוק? בעמוד 491 מתואר המשכה של הסצינה אליה כבר התייחסתי:

" 'חיכינו לך',ץאומר הגבוה. 'לי?' אני שואל. 'כמובן', הוא אומר, 'אין אף אחד חוץ ממך  שאמור להגיע לכאן'. 'אנחנו מחכים כבר די הרבה זמן', אומר המוצק. ואחרי שיחה פשוטה בין שני החיילים המתים, אומר אחד מהם: 'אנחנו יושבים כאן כל הזמן במשמרות, אז אנחנו יודעים כשמישהו מגיע. אנחנו כבר חלק מהיער'.
'הכוונה היא שזאת הכניסה', אומר המוצק, 'ואנחנו השומרים שלה'.
'עכשיו הכניסה פתוחה במקרה', מסביר לי החייל הגבוה, 'אבל היא בוודאי תיסגר בקרוב...'"

ברומן שלו מורקמי מפרש את "החוק" של קפקא, לא כאלוהים, או כהארה, או כאמת, כפי שהיינו נוטים לפרש, אלא כחיים עצמם. אלה החיים, שהמחכה אצל שער החוק מבזבז בציפייה מיותרת, בגלל צייתנות עיוורת, פחד או אימפוטנטיות.

 

את הרומן ארמון הירח מאת פול אוסטר מומלץ ללמד אחרון, כרומן מתורגם, במסגרת תוכנית הלימודים, למרות שנכתב לאחר קפקא על החוף, אך כמובן שניתן לשנות את סדר היצירות ביחידה זו על פי שיקול הדעת של המורה ואילוצי הזמן[8]. אירועים מסוימים מצטיירים מלכתחילה כאירועים מקריים, המתרחשים במקרה ומתוך דחף רגעי ולא עומדת מאחוריהם הנמקה ברורה ומובנת,  יחד עם זאת חלקם מתבררים כגורליים או כמשמעותיים במהלך הרומן או שיש בהם משום סגירת מעגל, ומשום כך נקודות המפנה וכן התפניות העלילתיות ברומנים של אוסטר הן  רבות ובחלקן מפתיעות.

 

הקשרים בין בני האדם מוצגים כמנוכרים, חטופים ורופפים והבדידות היא גורם מרכזי לחוסר שקט ולחיפוש מתמיד אחר משמעות הקיום וקשרים אנושיים. קשרים אנושיים אלו מהווים מוקד כוח, תמיכה ונחמה לאדם בשעת צער ומשבר.

הגיבור פוג, כמו הגיבור קאמורה, יוצא למסע. תבנית המסע קשורה למוסכמה הספרותית שבמסע מתחולל בגיבור תהליך של שינוי ומדובר גם במסע פנימי-נפשי.

הרומן מעלה על נס את המשמעות שבמקרה כאשר פגישות אקראיות הופכות להיות משמעותיות  וגורליות . מתח זה יוצר תחושה של סדר באקראיות.

כמו בסיפורו של קפקא וברומן של מורקמי כך גם ברומן של אוסטר חווים הגיבורים תחושה של החמצה. מדובר במיוחד בהחמצה של קשרים עם בני אדם. הרבה פעמים מודעים להחמצה כשכבר מאוחר מידי .

 

שלושת הסופרים עוסקים בכוחו של המקרה, אך גם בבחירותיו של האדם. התמודדותם של הגיבורים עם כמיהה, אובדן ובדידות, עם מקריות וגילגוליה מתוארים בפירוט. הגיבורים מתוארים במצב של חוסר כוחות, של דעיכה ושל תחושת החמצה והיצירות שואלות מניין עשוי אדם לשאוב כוחות התמודדות ומה עשוי לסייע לו למצוא טעם בחייו בעת שהכול מתפרק[9]. גיבוריהם של מורקמי ושל אוסטר מגלים את אפשרויות הבחירה העומדות בפניהם. האחווה, הסולידריות האנושית, הידידות, האהבה והאמון של אדם בעצמו ובזולתו הן תשובותיהם של מורקאמי ושל אוסטר, אך קפקא מותיר את גיבורו ללא מענה  בעולם אבסורדי זה.

 

 

ביבליוגרפיה

אלמוג רות, (19.7.07), "מטר של קואנים", הארץ, תרבות וספרות.

זנדבנק שמעון, דרך ההיסוס, הקיבוץ המאוחד, תשל"ה.

דינגוט נילי, גיבור ואנטי – גיבור ברומן המודרני, יחידות 10-11, המשפט, האוניברסיטה הפתוחה.

קובובי דבורה, (1998) הרצאות בהשתלמות למנחי ספרותראפיה,.

קובובי, דבורה,( 2008), ספרותרפיה, הוראה טיפולית במבחן השנים, מאגנס,

שלו מרדכי, (29.5.1998), "ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא", מעריב תרבות וספרות.

 

 

 

 



[1] http://www.youtube.com/watch?v=pqPeI7-eVgc

[2] זנדבנק שמעון, דרך ההיסוס, הקיבוץ המאוחד, תשל"ה, 56,127,136)

[3] דינגוט נילי, גיבור ואנטי – גיבור ברומן המודרני, יחידות 10-11, המשפט, האוניברסיטה הפתוחה, 1999, 12-18)

[4] קובובי דבורה, הרצאות בהשתלמות למנחי ספרותראפיה, 1998.

[5] שלו מרדכי, "ובשערו הפתוח אינך חפץ לבוא", מעריב תרבות וספרות 29.5.1998

[6] אלמוג רות," מטר של קואנים", הארץ, תרבות וספרות 19.7.07.

[7] פרויד – מעין דמות על של עצמנו, האידיאל שאנו שואפים אליו

[8] אפשר גם ללמד את הרומן של פול אוסטר ראשון בהעמקה, ולאחר מכן את קפקא ואת מורקמי, שכן ארמון הירח פשוט ולינארי יותר מאשר קפקא על החוף והוא ריאליסטי בעוד שקפקא כתב משל, ואילו מורקמי כתב רומן שהוא בין ריאליסטי לפנטסטי.

[9] קובובי עוסקת בשאלה זו באמצעות דיון בשירה של לאה גולדברג "שלושה עמדו": ספרותרפיה, הוראה טיפולית במבחן השנים, קובובי, מאגנס, 2008.

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  24/02/2018