רציונאל זה וההצעה הנלווית מהווים נספח לתכנית לחינוך לצפייה בטלוויזיה ובקולנוע לחטיבת הביניים, שהוצאה לאור על-ידי האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך בתשנ"ג.  התכנית הניחה יסודות מוצקים ומובנים לתוכני ההוראה של תקשורת וקולנוע בחט"ב, לדרכי ההוראה ולאופייה.  על מנת לתרגם את המלצותיה של התכנית למעשה בשטח, נוצר צורך בפירוט בשני היבטים לפחות.

• פרישת נושאי ההוראה המוצגים בתכנית בצורה מרוכזת על-פני שלוש שנות ההוראה בחטיבה.
• חיבור הנושאים בחינוך לצפייה, שמתמקדים באמצעי התקשורת  החזותיים, לתכנים תקשורתיים נוספים ולאמצעים נוספים (צילום, רדיו, עיתון, ספרות).  חיבור כזה מומלץ בתכנית (עמ' 17 סעיף ז'), אך אינו מפורט בה.  הצעת נושאי ההוראה הנלווית היא משמעותית רק כהמשך לתכנית הלימודים הנ"ל, ומומלץ להתייחס אליה רק בעקבות היכרות   מעמיקה עם התכנית. מסיבה זו גם אין כאן חזרה על מגוון העקרונות המפורטים בתכנית.

הרציונאל הזה וההצעה הנלווית הם טיוטות העומדות לדיון. 

התקשורת כתחום הוראה ייחודי: התקשורת והקולנוע הם תחומי דעת לכל דבר, שלהם מטרות, נושאים, תכנים, מושגים, מיומנויות ושיטות הוראה ומחקר מיוחדים. בו בזמן, ובניגוד לתחומי הוראה  אחרים, מדובר בהוויית חיים שוטפת ודינמית. 

בנוסף, התקשורת והקולנוע, בדומה לתחומי האמנות (כמו ספרות, ציור, דרמה וכו') ובניגוד לתחומים שלהם תכנים משלהם (כמו תנ"ך, מתמטיקה, גיאוגרפיה, היסטוריה וכד') הם תחומים מתווכי תכנים, ויכולים לעסוק בכל נושא בחיינו.

אבחנות אלה מצביעות על כך שהוראת התקשורת הקולנוע אמורה מצד אחד לשים דגש על מבנה הדעת של המקצוע, ומצד שני לצקת לתוכו תכנים שעל סדר היום  או שרלוונטיים לתלמידים, תכנים מתחלפים ומזדמנים בצד אלה שהם קבועים ו"קלאסיים". המקצוע מתייחד במרכיב "היד על הדופק" ובניסיון תמידי לשחזר ולייצר בכיתה את החוויה הדינמית של חיים בהוויה התקשורתית.

• הצעת פריסת התוכנית : ת ח"י (תרבות,חברה,יחיד)
•  עקרונות מנחים