education - חינוך על חורבן ונחמה

עדכוני rss

 
   
 
 
 
 
 
 
שלמה המלך בונה מקדש
שלמה המלך, החכם מכל אדם, בנה את בית המקדש ומלך על ישראל בתקופת "תור- הזהב".
 

לפני פטירתו של דוד, הוא ממנה למלך את בנו, שלמה, שהנו בן 12 באותו זמן, בהשתמשו במלים הללו:


"אנוכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת, [ולכן] והיית לאיש; ושמרת את משמרת ה' אלוקיך ללכת בדרכיו, לשמור חוקותיו, מצוותיו ומשפטיו ועדותיו. ככתוב בתורת משה - למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם". (מלכים א' ב:ב-ג).


זמן קצר לאחר שמתמנה שלמה למלך, מופיע ה' בחלומו ומאפשר לו לבקש בקשה אחת עבור עצמו. שלמה מבקש:


"ואנוכי [אך] נער קטן... ונתת [על כן] לעבדך לב שומע לשפוט את עמך..."


בקשתו מוצאת חן בעיני ה' והוא עונה לו:


"יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עושר ולא שאלת נפש אויבך. ושאלת לך [רק] הבין לשמוע משפט, הנה עשיתי כדברך, הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמותך. וגם...נתתי לך עושר גם כבוד, אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך". (מלכים א' ג:ז-יג).


שלמה נולד בשנת 848 לפני הספירה, הלך לעולמו בגיל 52 בשנת 796 ושלט כמלך במשך 40 שנה - השנים הטובות ביותר בכל ההיסטוריה של עם ישראל. שמו יצא לתהילה כחכם מכל אדם. התנ"ך מספר, שמלכים מכל קצווי תבל באו לשמוע את חכמתו, שכללה לא רק את דיני התורה, אלא גם ידע נרחב בכל תחומי החיים והמדעים, ידע אותו שאב, כמו שמסביר הרמב"ן, מיכולתו לקרוא ולהבין את כל חלקי התורה.


"ויחכם מכל האדם...ויהי שמו בכל הגויים סביב. וידבר שלושת אלפי משל, ויהי שירו חמשה ואלף. וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר. וידבר [גם] על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים. ויבואו מכל העמים לשמוע את חכמת שלמה, מאת [כך עשו] כל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו". (מלכים א' ה:יא-יד).


בית המקדש


המפעל הגדול ביותר של מלכות שלמה, הוא בנין בית המקדש.


דוד המלך הביא את ארון הברית להר המוריה בירושלים - "שער השמים" - אבל מאחר והיה עסוק בניהול מלחמות ישראל, כאשר דם אויביהם על ידיו, לא התיר לו אלוקים לבנות את בית המקדש. מכל מקום הובטח לו שבנו, שלמה, יהיה זה אשר ייסד את בית המקדש והוא אכן עושה זאת.


התנ"ך מקדיש מספר פרקים לבניין המקדש, המבנה החשוב ביותר לעם ישראל בכל הזמנים - המקום בו מתקשר העם היהודי עם אלוקיו. בתנ"ך מסופר, שהמקדש מבפנים וגם מבחוץ, כולל הדלתות והחלונות כוסה כולו בזהב. (מלבד כמה מבני נחושת כמו העמודים, מקוה המים והכיורים). בניית המבנה הנהדר הזה ארכה מספר שנים.


כאשר מסתיימת בנייתו, חונך שלמה את בית האלוקים:
"הנה, השמים ושמי השמים לא יכלכלוך; אף כי הבית הזה אשר בניתי? [בכל זאת] ופנית אל תפילת עבדך ואל תחינתו, ה' אלוקי, לשמוע אל הרינה ואל התפילה אשר עבדך מתפלל לפניך היום; להיות עיניך פתוחות את הבית הזה לילה ויום, אל המקום אשר אמרת, 'ה' שמי שם', לשמוע אל התפילה...ושמעת אל תחינת עבדך, [ואל] עמך ישראל..." (מלכים א' ח:כז-ל).

שגיאה הרת אסון
ימי שלמה, הם תקופת השיא של ההיסטוריה היהודית. כולם חיים באחדות ו"השכנים" לא רק שלא מציקים, אלא למעשה, באים ללמוד מהם. הארץ נהנית מתקופה של שלום ושגשוג.


לא יכול להיות מצב טוב מזה לישראל. מדוע אפוא לא נמשך "תור הזהב" הזה?


התשובה פשוטה, אך עצובה. שלמה עושה שגיאה גדולה אחת - הוא נושא יותר מדי נשים. יש לו 700 נשים ו-300 פילגשים.


כאשר אנחנו מתבוננים שוב בחומש דברים, שם כתובה מצוות מינוי המלך לעתיד לבוא, אנו רואים את האזהרה למלך, שלא ירכוש סוסים רבים מדי ולא ישא יותר מדי נשים (דברים יז:יז). מפרש התורה הגדול, רש"י, מסביר, שאסור לשאת יותר מ-18 נשים וכי לדוד המלך היו רק שש. שלמה המלך גולש "קמעא" מעל למכסה המותרת.


מה הסיבה לכך? בתקופה היסטורית זו היו רק שתי סיבות לנישואין בין מלכים - הולדת צאצאים משותפים וכריתת בריתות מדיניות.


המזרח התיכון בימי שלמה מורכב מערי-מדינות רבות וכל המלכים של ערי-מדינות אלו חפצים לשלוח את בנותיהם להנשא לשלמה המלך ולכרות בדרך זו ברית עמו.


ברית היא דבר חיובי, אם כן כיצד הסתבך הדבר?


התנ"ך עונה:


"ויהי לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים". (מלכים א' יא:ד).


אין פירוש הדבר כמובן, ששלמה המלך הפך חס ושלום לעובד אלילים. התנ"ך משתמש במלים כה חריפות על פי הכלל שראינו, לפיו אין ספר-הספרים שלנו חושך את שבט ביקורתו ואפילו על חטא הנראה לנו קל שבקלים. נשי שלמה היו מורגלות לעבוד לאלילים בבתיהן. הביקורת החריפה הזאת מושמעת, מפני ששלמה לא מנע מהן להמשיך במנהגן, גם כאשר באו לישראל והתגוררו בבתים שבנה עבורן. כמלך, הוא מוחזק כאחראי למעשי הנתונים תחת השפעתו.


שלמה המלך, מגדולי המנהיגים של העם היהודי בכל הדורות, החכם מכל אדם, ש"שיר השירים", "קוהלת" ו"משלי" נכתבו על ידו - חייב בעונש.
התנ"ך מסיים את סיפור חיי שלמה בתיאור כעס ה' עליו והתוצאות המרות לעם ישראל בעקבות כך:


"יען אשר היתה זאת [אשמת נשיו] עמך, ולא שמרת בריתי וחוקותי...קרוע אקרע את הממלכה מעליך...אך בימיך לא אעשנה, למען דוד אביך. [אבל] מיד בנך אקרענה...שבט אחד אתן לבנך למען דוד עבדי, ולמען ירושלים, אשר בחרתי". (מלכים א' יא:יא-יג).

 

מאת הרב קן ספירו
לקוח מתוך "אש התורה" - אתר עם חוכמת חיים

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  10/07/2011