עמדתי בירושלים
עמדתי
בירושלים
התלויה על ענן,
בבית הקברות
עם אנשים בוכים,
עץ עקום.
הרים מטושטשים
ומגדל.
הלא אינכם!
דבר אלינו
המוות.
הלא אינך!
הוא פנה אלי.
עמדתי
בתוך ירושלים
המשובצת בשמש
המחיכת כמו כלה
בשדה
על יד עשב דק וירוק.
מדוע פחדת ממני אתמול בגשם?
דבר אלי המוות.
הלא אני אחיך
השקט והגדול.
מתוך: שירי זלדה
שימוני בפרצה
עם כל אבן מתגוללת שימוני בפרצה
וחזקוני במקבות,
אולי אכפר פני מולדתי, ונרצה
עון העם, אשר לא סתם החרבות.
מה טוב וידעתי, כי אבן אני ככל אבני ירושלים,
ומה אשרתי בהתקשר עצמותי עם החומה,
למה ידל גופי מנפשי אשר באש ובמים
הלכה עם העם בזעקה או דמומה.
קחוני עם האבן הירושלמית ושימוני בכתלים
וטוחו עלי טיח,
ומחומת הקיר ירננו עצמותי הכלים
לקראת המשיח.
יהודה קרני
אותו יום שהלך מלך עמון למצרים
נחתם גזר הדין.
והיו ירושלמים מצטערים וסופקים כפיהם ואומרים
עכשיו מה תהא עלינו
שכבר סבונו כל הערביים מנהר פרת ועד מצרים.
היה שם זקן אחד.
היו הם יושבים ומצרים והוא יושב ושוחק.
אמרו לו, מפני מה אתה שוחק?
אמר להם, מפני מה אתם מצרים?
אמרו לו, מפני המלחמה הממשמשת ובאה
ואויבנו אכזריים הם ואין אנו יודעים מי מבנינו נהרג
ומה עושים בעוללינו
ומי נוצח ומי מנוצח.
שחק ואמר, עליכם אמרו חכמים
אין בעל הנס מכיר בניסו.
שמא אין אתם רואים
שהכל סובב הקדוש ברוך הוא להביא נס בתוך נס,
דברים שלא היו כמותם בעולם?
אמרו לו, וירושלים זו, מה תהא עליה?
אמר להם, מי שאינו אוהב את ירושלים, מה רואה בה?
אבנים ועפר!
ומי שאוהב לה, מה רואה בה?
זיו ונהרה!
אין היא נקנית אלא ביסורין
ואין היא מתרצית אלא למי שמחזר אחריה בתחנון ובכיסופים
ומפיח נפשו עליה!
לא יצאו ימים מרובים
והאש אחזה בכל פינות הארץ
מצפון, מדרום וממזרח.
ובני ישראל יוצאים למלחמה
ומוסרים נפשם
ונוצחים בכל מקום ומקום
עד שהגיעו לירושלים.
שבעה שערים היו בחומתה של ירושלים
ולא היו יודעים באיזה שער נכנסים
שכל שער קופץ ומרקד בפניהם ואומר
בואו בתוכי, שאני ראוי לכם מכולם.
ישב הקדוש ברוך הוא בישיבה של מעלה
ומלאכי השרת מימינו ומשמאלו.
אמר להם,
איזה שער ראוי הוא לבוא הגאולה על ידו?
שאין שני מלאכים עושים שליחות אחת
ולא שני שערים ישועה אחת.
ולא היו יודעים מה לענותו.
עמד מיכאל ואמר, ריבונו של עולם!
כולם נאים וכולם ראויים.
אלא קרא לשערים והם שוטחים דבריהם לפניך
ואתה בורר אחד מהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא
חייך, שכך אני עושה!
מתוך "ששת הימים ושבעת השערים", יצחק נבון
