ליל הסדר הנערך בליל היום הראשון של חג המצות, (ט"ו בניסן) הוא ללא ספק האירוע המשפחתי המשמעותי ביותר בכל חגי ישראל. זהו חג לכל המשפחה ובמיוחד לילדים, כי הרי כל תכליתו של החג היא "והיגדת לבנך".
הסעודה בנויה על פי סדר קבוע ומכאן שמה. היא כמו טקס שיש בו: קריאה, שירה, סעודה ומנהגים. את הסדר מנהל ראש-המשפחה, ומשתתפים בו בני המשפחה. נהוג לקיים את "הסדר" בחגיגיות רבה ובהשתתפות קרובים וידידים.
על השולחן החגיגי עומדים בקבוקי יין אדום מתוק וגביעי יין כמספר בני הבית, כדי לקיים את מצוות שתיית ארבע כוסות. הילדים שותים מיץ ענבים. מניחים על השולחן גם כוס גדולה במיוחד, כוסו של אליהו הנביא, שלפי המסורת מבקר בלילה זה בכל בית יהודי. בראש השולחן קערת הפסח המקושטת להפליא, ועליה המאכלים המיוחדים, שכל אחד מהם מסמל אירוע כלשהו בסיפור יציאת מצרים. ליד הקערה הגדולה – קערית קטנה ובה מי מלח. מתחת לקרה או לידה מניחים שלוש מצות, ולידן מפית מיוחדת, שמסתירים בה את האפיקומן בהמשך הארוחה. שלוש המצות מסמלות "כהן", "לוי" ו"ישראל", והנחתן ביחד מסמלת את אחדותו של כל עם ישראל.
מהלך ליל הסדר התפתח ממנהגים וממסורות שונים. חלקם – מצוות מהתורה, כמו אכילת מצה ומרור, חלקם – מצוות שמקורן בדברי חכמים, וחלקם – מנהגים שנתוספו במהלך הדורות. הצירוף של כולם יחד הוא שיצר את ליל הסדר.
שתי המצוות המרכזיות בליל הסדר הן אכילת מצה וסיפור יציאת מצריים, ושתיהן מהתורה. בלילה הראשון של פסח (ובחוץ לארץ גם בליל הסדר השני) חייבים לאכול מצה "כזית", שהיא כמות של יותר מעשרים וחמישה גרם, וקוראים ב"הגדה של פסח", שחיברו חכמים, את סיפור יציאת מצרים.
ראש המשפחה מנהל את הסדר כשהוא יושב בראש השולחן. על כיסאו מניחים כר גדול ורך, המאפשר ישיבה נוחה. הוא פותח בקידוש על היין – כוס ראשונה מתוך ארבע הכוסות. ההגדה נפתחת בקטע בשפה הארמית (שבה דיברו אבותינו), שתרגומו: "זהו לחם העוני, שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל מי שרעב, יבוא ויאכל; כל מי שצריך, יבוא וישתתף בפסח. השנה פה, לשנה הבאה בארץ ישראל; השנה עבדים, ובשנה הבאה נהיה חופשיים". בפתיחה זו מתגלה תפיסת העולם של בני ישראל. ברגע הגדול, שבו מסובים (יושבים) כל בני המשפחה לאירוע המרכזי של השנה, הם חושבים גם על העניים ועל אלה שאין להם בית ואין להם אמצעים לערוך את הסדר. אלה מוזמנים באופן חגיגי. ואכן, מנהג הוא בבתים רבים להזמין לסדר אנשים חסרי בית או חסרי אמצעים.
מיד לאחר מכן פותח הצעיר שבילדי המשפחה בשירת "ארבע הקושיות" (קטע שבו ארבע שאלות), ואליו מצטרפים יתר הילדים וכל המבוגרים.
בשיר זה, הפותח במשפט: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?", מביעים הילדים את פליאתם על השינוי שחל בלילה הזה בצורת האכילה ובכל סדרי הבית. השיר משמש פתיחה לסדר, ויש בו הזמנה להסביר לילדים מדוע חוגגים את הלילה הזה. בכך מקיימים המשתתפים את המצווה המיוחדת לפסח – "והגדת לבנך ביום ההוא".
התשובות ל"ארבע הקושיות" נמצאות בהגדה, המהווה את מרכזו של ליל הסדר. יש משפחות שנהוג אצלן שראש המשפחה קורא את כל ההגדה, ושאר בני המשפחה מצטרפים אליו. במשפחות אחרות נהוג שכל אחד מבני המשפחה קורא קטע בתורו. קריאת ההגדה, המלווה בקטעי שירה, יוצרת אווירה של התרוממות רוח. קוראים בהגדה ומוסיפים, כל אחד על פי רצונו, קטעי פרשנות ואגדות הקשורים בסיפור יציאת מצרים, עד שמגיע זמן הסעודה על מטעמיה המיוחדים. אחרי הסעודה שבים לקרוא בהגדה ושרים עד שעה מאוחרת בלילה, "וכל המרבה, הרי זה משובח".
התכנית של "ליל הסדר" מופיעה בראשית "ההגדה" ואלה סימניה:
קַדֵּשׁ - קידוש על היין.
וּרְחַץ - עורך הסדר נוטל את ידיו לפני שהוא טובל את הכרפס במי מלח או בחומץ.
כַּרְפַּס - אכילת ירקות טבולים במי מלח או בחומץ.
יַחַץ - בוצעים את המצה האמצעית ומצפינים חלק לאפיקומן.
מַגִּיד - קוראים את "ההגדה".
רַחַצה - נטילת ידים לפני הארוחה.
מוֹצִיא - ברכת "המוציא לחם מן הארץ" - על המצה.
מַצָּה - ברכה מיוחדת "על אכילת מצה" ואכילת כ"זית" מצה. יש המקפידים לאכול "מצה שמורה" דווקא.
מָרוֹר - אוכלים מן המרור לאחר שמברכים "על אכילת מרור".
כּוֹרֵךְ - אוכלים מצה ומרורים יחד זכר למקדש כהלל.
שֻׁלְחָן-עוֹרֵךְ - אוכלים סעודת החג.
צָפוּן - אכילת האפיקומן, עם סיום הסעודה.
בָּרֵךְ - ברכת המזון.
הַלֵּל - המשך אמירת פרקי ההלל.
נִרְצָה - קטעים לסיום הסדר.
הסדר נפתח ב"קידוש". לאחר הקידוש אוכלים כרפס טבול במי-מלח. עורך הסדר חוצה את המצה האמצעית ומטמין מחצית אחת, זהו האפיקומן, אותו אוכלים לאחר הסעודה.
בליל הסדר יש מספר מנהגים שיש בהם לעורר סקרנות, מתח וצפייה.
הבן שואל ארבע קושיות - והאב עונה ומספר את סיפור יציאת מצרים.
האגדה המספרת שאליהו הנביא נוהג לבקר בסדר פסח. נוהגים למזוג כוס לאליהו הנביא, ובהגיע הזמן פותחים את דלת הכניסה כדי שיכנס.
עם סיום הסעודה חש לאכול את האפיקומן, אותו הסתיר עורך-הסדר בתחילת הערב. המנהג הוא שהילדים "גונבים" את האפיקומן. כאשר מגיעה העת לאוכלו, הם דורשים מתנה תמורתו. ומכיוון שאי אפשר להמשיך ב"סדר" בלעדיו, נאלץ האב להיענות לבקשת הילדים ולקבל את האפיקומן תמורת מתנה.
מנהג זה נוצר כנראה, כדי לעורר מתח וציפייה בקרב הילדים, שלא יירדמו ויחזיקו מעמד.
בעדות שונות נוהגים לשלב בסדר מעין "המחזה" של יציאת מצרים. לאחר הסעודה בא החלק השני של "הסדר" - ממשיכים ב"הגדה" בקריאת קטעי תפילות ושירה. באשכנז נהגו, אחרי הסדר, לשיר "אחד מי יודע" ו"חד גדיא". שירים אלה נתקבלו, במידת מה, גם אצל עדות המזרח.
ליל הסדר מתואר בפירוט במשנה מסכת פסחים פרק י':
ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. לא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין ואפילו מן התמחוי.
מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומרין מברך על היום ואחר כך מברך על היין בית הלל אומרין מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת ולפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה רבי אלעזר ברבי צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח.
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי
לפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי (דברים כ"ו ה) עד שהוא גומר את כל הפרשה.
רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרורים.
פסח - על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצריים.
מרורים - על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצריים.
מצה - על שם שנגאלו.
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים לפיכך אנחנו חייבין להודות להלל לשבח לפאר להדר לרומם לגדל לנצח למי שעשה לנו את כל הניסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ונאמר לפניו הללויה.
עד איכן הוא אומר? בית שמאי אומרין עד אם הבנים שמחה בית הלל אומרין עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה. רבי טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצריים והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרור ואינו חותם רבי עקיבה מוסיף כן ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו יגיענו לרגלים ולמועדים אחרים הבאים לקראתנו בשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך לאכול מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לשמך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו ברוך אתה ה' גאל ישראל.
מזגו לו כוס שלישי בירך על מזונו
רביעי גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר.
בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה.
אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן...