education - חינוך במעגלי השנה
במעגלי השנה

עדכוני rss

 
   
 
 
 
 
 
 
שרה אהרונסון
שרה אהרונסון מראשי ניל"י - המחתרת העברית הראשונה, פעלה למען הבריטים ונגד הטורקים ששלטו בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמת ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל
 

 

 

שרה אהרונסון נולדה ב-י"ד בטבת תר"ן, 8.1.1890, במושבה זכרון יעקב, החמישית מבין ששת ילדיהם של מלכה ואפרים-פישל. אביה, סוחר תבואה אמיד, הושפע מחובבי ציון והצטרף לקבוצה הראשונה של מתיישבים שיצאו מגאלאץ ברומניה ב 1882- והקימו את זכרון יעקב.

משפחת אהרונסון הייתה לאחת המשפחות המובילות במושבה, בעיקר הודות לאהרון אהרונסון (1917-1876), אחיה הבכור של שרה, שהיה אגרונום ובוטנאי בעל שם עולמי.

שרה ואחיה גילמו באישיותם את בני הדור השני של העלייה הראשונה (1904-1881), ילידי הארץ, דוברי עברית, שראו בעצמם אליטה עברית חדשה. הם הקימו ארגוני נוער, שמטרתם להחיות את העברית ואת התרבות הלאומית, וכן ארגונים חשאיים, מעין צבאיים, שאמורים היו להגן על הרכוש והכבוד היהודי, דוגמת "הגדעונים" שהוקם ב 1913- בזכרון ע"י אלכסנדר (1948-1888), אחיה של שרה.

 

שרה אמנם לא השלימה את השכלתה הפורמלית, אך היא למדה שפות והייתה בקיאה בעברית, יידיש, תורכית, צרפתית, וגם ערבית ואנגלית. היא גם למדה אגרונומיה ובוטניקה, וליוותה את אהרון במסעותיו בארץ לאיסוף צמחים, מינרלים ואדמה. היא סייעה לו בקיטלוג ובניסיונות שערך בחווה החקלאית שהקים בעתלית ליד זכרון יעקב. היא גם הייתה רוכבת סוסים מיומנת וידעה להשתמש ברובה.

 

המסעות בארץ פיתחו את חוש הטריטוריאליות שלה ואת הזהות הלאומית האקטיביסטית שלה. ב- 1914, נישאה שרה לסוחר יהודי בולגרי אמיד - חיים אברהם, שהיה מבוגר ממנה, ועברה להתגורר עמו באיסטנבול. הנישואים לא החזיקו מעמד ושרה שבה לזכרון יעקב כעבור זמן לא רב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב- 1914, הצטרפה תורכיה למדינות הציר- גרמניה ואוסטריה, שהכריזו מלחמה על בעלות הברית בראשות אנגליה. המלחמה דירבנה את משפחת אהרונסון והחוג שסבב אותם לפעול בכיוון שיביא תועלת ליישוב בארץ, על ידי סיוע לאנגלים לסלק את התורכים מן הארץ. הם האמינו ששלטון חדש במזרח התיכון, של בריטניה במקום תורכיה המושחתת, יסייע ליישוב היהודי בארץ להשיג מידה כלשהי של אוטונומיה. ב- 1915, החליטו אהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג להקים רשת ריגול בשם ניל"י ("נצח ישראל לא ישקר", שמואל א' ט"ו, 29), שהייתה לרשת הריגול הפרו-בריטית הגדולה ביותר במזרח התיכון.

 

עם שובה לזכרון יעקב בנובמבר 1915 הצטרפה שרה למחתרת ניל"י. מסוף שנת 1916 ועד תפיסתה ומותה באוקטובר 1917 היא תיאמה ולמעשה ניהלה את פעילות המחתרת בארץ ישראל ואיזור לבנון, וטיפלה בכארבעים סוכנים של ניל"י, בתומכים ובמודיעים של המחתרת וכן בעניינים הפיננסיים. היא פענחה וסיננה מידע, הצפינה ושלחה מידע למודיעין הבריטי בקהיר, ויצרה תקשורת עם ספינת המלחמה הבריטית "מנאגהם". בנוסף היא יצרה קשרים עם הרשויות התורכיות ועם הנהגת היישוב, שלא גילתה אהדה למחתרת. אמנם המקורות בעברית מציגים את מנהיגותה של שרה אהרונסון כמשפחתית, כלומר, כאחותו של אהרון אהרונסון הכריזמטי, אבל המקורות של המודיעין התורכי והבריטי לא התייחסו אליה כאל נציגתו ועוזרתו של גבר חזק, אלא כאל מנהיגה בזכות עצמה. היא הייתה היחידה מההנהגה של ניל"י שנשארה בארץ.

 

בספטמבר 1917, בזמן שאהרון אהרונסון ניהל את פעילותו ממצרים, נתפסה יונת דואר של ניל"י על ידי התורכים, וכך נודע להם דבר קיומה של רשת הריגול היהודית. באותה תקופה יצאו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי דרך המדבר למצרים כדי לפגוש שם את הבריטים. בשטח ההפקר שבין התורכים לבריטים במדבר, נתקלו השניים במארב של בדווים. פיינברג נהרג ולישנסקי ניצל והגיע למצרים. כשנודע דבר מותו של אבשלום פיינברג לקרובו, נעמן בלקינד, יצא זה למדבר כדי לבדוק מה קרה. בלקינד, שטען כי לישנסקי עצמו היה זה שרצח את קרובו כדי לקבל את הנהגת ניל"י, נפל לידי השלטונות התורכיים ואלה הוציאו ממנו בעורמה את שמות חברי המחתרת. שרה סירבה להישמע לעצת המודיעין הבריטי לצאת מארץ ישראל דרך הים ולהציל את עצמה, גם לאחר שהתורכים גילו את פעילות הרשת. היא נאסרה ב- 1 באוקטובר 1917 יחד עם רוב חברי ניל"י. למרות חקירות ועינויים קשים היא לא מסרה כל מידע לתורכים. כאשר נודע לה שהיא עומדת להישלח לדמשק, חששה שלא תעמוד בעינויים ותישבר וירתה בעצמה באקדח שהוחבא בחדר הרחצה של בית הוריה. היא גססה במשך שלושה ימים ומתה בבוקר של ה- 9באוקטובר 1917 . היא הובאה לקבורה בזכרון יעקב.

 

 לקוח מגיליון "על סדר היום" (מרץ 2010) - תרומתן של נשים במאבק בדרך למדינה- מינהל חברה ונוער

 

 

קישורים נוספים בנושא

 

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  17/10/2012