מקורות הרעשן

כפי הנראה מקורו של הרעשן ביוון.
בימי הביניים השתמשו ברעשן כדי לקרוא לקהל המאמינים לתפילה בבית התפילה.
בימי הביניים לעתים קראה הכנסייה הקתולית לקהל מאמיניה לתפילה באמצעות הקשה ברעשנים, משום שאסור היה להשתמש בפעמונים.
בערב הפסחא נהגו גם נזירים להכות ברעשנים מעל מגדל המנזר או לחבוט במקלות על עץ או על פח.

יש הטוענים כי המנהג היהודי של השמעת רעש ברעשן בזמן קריאת המגילה בבית הכנסת -מקורו כנראה נוצרי, תחילה התנגדו רבנים לא מעטים למנהג הרעשן ויצאו נגד המרעישים אשר הפריעו ולא נתנו לשמוע את קריאת המגילה אך עם הזמן השתרש המנהג ונשאר עד לימינו אנו.

לקוח מאתר: סנונית

כמו כן נזכר המנהג בדברי הירושלמי "רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן ארורים בניו, לקיים מה שנאמר ושם רשעים ירקב". (מגילה א').
הרמ"א כותב "נהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם 'המן' עליהם ולהכותם זה על זה כדי שימחה שמו, על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק', ו'שם רשעים ירקב'". (או"ח תר"צ, יז(.

מדוע מרעישים ברעשנים?

השימוש ברעשן בזמן קריאת המגילה מהווה ביטוי סמלי להשמדת עמלק.

עמלק הוא העם הראשון שלחם בבני ישראל כאשר נדדו במדבר (שמות, פרק י"ז, פסוקים ח'-י"ג).

לפי המסורת המן הוא צאצא של העם העמלקי, (המן הוא בן המדתא האגגי ואגג היה מלך עמלך בזמן שאול) ועד היום השם עמלק הוא כינוי לשונא ישראל.

הרעשנים התפתחו ונעשו בעיצוב אומנותי.

אוסף רעשנים ממוזיאון היכל שלמה