מבוא
א. כותרת השיר
ב. למבנה השיר
ג. הליכה בין שתיקה לשתיקה
ד. דיאלוג עם השיר "מי שחלם לו"
השיר "ואיך אחי הוא קין" מאת עזריאל קאופמן הוא שיר קינה שנכתב בעקבות הרצחו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ב-4 בנובמבר 1995. השיר נכלל בקובץ שירים "מפני היום הזה" שהם שירי זעם וכאב על רצח רבין ונכתבו סמוך להרצחו.
יש שירים שלאחר קריאה ראשונה מזמינים קריאה נוספת וקריאה חוזרת. השיר "ואיך אחי הוא קין" הוא כזה. כל קריאה מחזקת את תחושת הכאב, הקינה וחוסר האונים לנוכח הרצח.
ואיך אחי הוא קין מאת עזריאל קאופמן
מִי שֶׁהָלַךְ לִבְכּוֹת
מִי שֶׁהָלַךְ לִכְתֹּב
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
וּמִתַּחַת לְרַגְלַי הָמוּ מִלִּים
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
וְעַל הַשָּׁחֹר הָלַכְתִּי
וְעַל הַיֵּאוּשׁ
וְעַל הַדָּם הָלַכְתִּי
וְעַל הַשְּׁתִיקָה
וּבְלִבִּי עָבַר שָׂטָן
וְהָאֶקְדָּח
וְכַדּוּר הָיָה
וִירִיָּה הָיְתָה
וְשָׁנִים הוֹלְכוֹת מִתְמוֹטְטוֹת
וְאֵיךְ אָחִי עִם דָּם עַל הַיָּדַיִם
וְאֵיךְ אָחִי הוּא קַיִן
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
וְאֵשׁ הָיְתָה וְאָכְלָה אֶת הַשְּׁתִיקָה
מתוך "מפני היום הזה", שירי זעם וכאב על רצח רבין, הוצ' תג, 1995
מפתח השיר
מפתח השיר הוא רעיון, או מילה, או צורה המופיעה בשיר ומלכדת סביבה את השיר כולו.
ומהו המפתח להבנת שיר זה?
האם הוא מצוי בשורש ה.ל.ך ההולך וחוזר בשיר? האם הוא טמון בכותרת השיר "ואיך אחי הוא קין" החוזרת גם לקראת סופו? האם הוא טמון במבנה הכולל של השיר? האם הוא טמון בשורות הראשונות של השיר "מִי שֶׁהָלַךְ לִבְכּוֹת /מִי שֶׁהָלַךְ לִכְתֹּב" המנהלות "דיאלוג" עם שורות השיר "מי שחלם" לדידי מנוסי?
בשירנו זה, יש לבחון את המפתחות כולם, לא חשוב מאין מתחילים, תמיד מגיעים למכלול המביע עמדה רגישה וכואבת, מקוננת של הדובר-השר .
א. כותרת השיר
כבר עם קריאת כותרת השיר "ואיך אחי הוא קין" מפליגה מחשבת הקורא אל אווירת הקינה המיוצגת באמצעות המילה "איך" ואל סיפור קין המקראי. שני רעיונות אלו מתמזגים לאורכו של השיר ומהווים את הרעיון המרכזי שלו.
שורת הכותרת שבה וחוזרת לקראת סופו של השיר:
" וְאֵיךְ אָחִי עִם דָּם עַל הַיָּדַיִם
וְאֵיךְ אָחִי הוּא קַיִן"
המילה "איך" היא מילה המתקשרת בתודעה היהודית ללשון הקינה, אנו מוצאים אותה במקרא בקינת דוד על שאול ויונתן שם היא חוזרת מספר פעמים:
"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים…
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל…
צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד … אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה"
(שמואל ב' פרק א', י"ט, כ"ה-כ"ז).
השיר מביע הלך רוח של ייאוש וכאב. ממה מיואש הדובר-השר? בוודאי הוא מיואש מאבדן ראש ממשלה אהוד ואהוב עליו ועל עמו, אך בשיר זה הייאוש עמוק יותר הוא מיואש מעצם העובדה שפרשת קין שבה וחוזרת, מהדם שעל ידיו של אחיו קין.
עצמת הכאב מתחזקת באמצעות המלה "איך" המרמזת לתשתית המקראית מספר שמואל. אם במקרא מקונן דוד על שאול ויהונתן הגיבורים, אם במקרא הוא מקונן על אחיו יהונתן אותו אהב, הרי כאן האח הוא אחר, שונה, האח הוא קין ודם על ידיו. האח הוא הרוצח.
ההשוואה המנוגדת יוצרת את האירוניה המרה. המילה החוזרת "איך" בקינת דוד מתייחסת לשאול וליונתן. אילו הייתה המילה "איך" מתייחסת לנרצח היינו אומרים שיש כאן אנלוגיה ישירה, הקבלה, אך לא כך הדבר. המילה "איך" מתייחסת לרוצח.
האומנם מקונן הדובר-השר על הרוצח? לא על הרוצח הוא מקונן, אך על העובדה הנוראה שפרשת קין שבה וחוזרת גם בימינו אנו.
בספר בראשית מסופר: "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית פרק ד' ח'-י).
ובשיר: " וְאֵיךְ אָחִי עִם דָּם עַל הַיָּדַיִם / וְאֵיךְ אָחִי הוּא קַיִן".
הדובר-השר באמצעות הדיאלוג הסמוי שהוא עורך עם התשתית המקראית שובה את לב הקורא ומעורר אותו למחשבה.
ב. למבנה השיר
השיר כתוב על פני 18 שורות ללא סימני פיסוק ברצף של שורות קצרות וארוכות כשו' החיבור מחברת בין כל המשפטים למעט שתי השורות הראשונות של השיר. אפילו במספר השורות מתחבאת האירוניה ח"י שורות המקוננות על המוות.
העדר סימני פיסוק מצד אחד, וו' החיבור מצד נוסף, מעניקים לשיר את ההמשכיות, את התחושה של הכאב האינסופי. השורות הארוכות והקצרות לסירוגין וללא סדר קבוע הן כפרפורי הלב האחרונים של הנרצח.
גם החזרות הקצובות הן כהד לבכי:
ואיך אחי הוא קין
מִי שֶׁהָלַךְ לִבְכּוֹת
מִי שֶׁהָלַךְ לִכְתֹּב
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
וּמִתַּחַת לְרַגְלַי הָמוּ מִלִּים
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
וְעַל הַשָּׁחֹר הָלַכְתִּי
וְעַל הַיֵּאוּשׁ
וְעַל הַדָּם הָלַכְתִּי
וְעַל הַשְּׁתִיקָה
וּבְלִבִּי עָבַר שָׂטָן
וְהָאֶקְדָּח
וְכַדּוּר הָיָה
וִירִיָּה הָיְתָה
וְשָׁנִים הוֹלְכוֹת מִתְמוֹטְטוֹת
וְאֵיךְ אָחִי עִם דָּם עַל הַיָּדַיִם
וְאֵיךְ אָחִי הוּא קַיִן
וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי
וְאֵשׁ הָיְתָה וְאָכְלָה אֶת הַשְּׁתִיקָה
ג. הליכה בין שתיקה לשתיקה
ראוי שנתבונן בחזרה על שורש ה.ל.ך. פתיחת השיר בשתי שורות המציגות שני סוגים של אבלים, שני סוגים של הולכים, אלו שהלכו לבכות ואלו שהלכו לכתוב: "מִי שֶׁהָלַךְ לִבְכּוֹת / מִי שֶׁהָלַךְ לִכְתֹּב". צפוי היה שהדובר-השר יהיה שייך לאלו שהלכו לכתוב, שכן הוא המשורר יודע להביע את הכאב באמצעות שיר. אך מבוכתו הרבה מודגשת באמצעות הליכה פיסית וחוסר יכולת לכתוב: "וַאֲנִי הָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי וְהָלַכְתִּי".
ההליכה היא הליכה פיזית שיש עמה גם תהליך נפשי. ההליכה הפיזית מאפשרת לדובר לנסות לקלוט את ההלם עמו הוא מתמודד. המילים "מתחת" ו"ועל" מזכירות את סיטואצית בראשית, הסיטואציה בה השליט אלוהים סדר בעולם: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן" (בראשית, א', ז').
מזכירות, אך מעמידות באור אירוני את המצב, שכן מצב התוהו ובוהו שקדם לסדר זה חוזר לעולם. ה"מתחת" ו"העל" מתמזגים למעשה ליישות אחת שכן הכול מתחת לרגליו המהלכות של הדובר השר. המלים ההומות בבכי מאופק בלתי נשמע ומבקשות לצאת, לפרוץ; השחור, הייאוש, הדם, השתיקה… כל אלו גועשים, הומים מתחת לרגליו…
השיר, כאמור, מקרין תהליך העובר על הדובר-השר, תהליך העובר מהלם של שתיקה עד לקליטת האסון והפרת השתיקה.
ה"שתיקה" הראשונה מלווה את הדובר בהליכתו חסרת האונים, הליכה שיש בה מבוכה רבה, הליכה בה המילים הומות מתחת לרגליו. בהליכה זו שהלך על השחור, ועל היאוש, ועל הדם ועל השתיקה הוא היה עוד בהלם.
אחרי ה"שתיקה" הראשונה (שורה תשיעית, מחצית השיר) הוא מתחיל לקלוט בתודעתו את מה שקרה. בשברי משפטים הוא מרמז על האקדח, על הכדור על היריה. השורש ה.ל.ך שהוקדש בהתמדה לדובר-השר מוקדש עתה לתודעתו " וְשָׁנִים הוֹלְכוֹת מִתְמוֹטְטוֹת". ואז פורצת הקינה מפיו:
"וְאֵיךְ אָחִי עִם דָּם עַל הַיָּדַיִם
וְאֵיךְ אָחִי הוּא קַיִן"
על מי מקונן הדובר-השר? הוא אינו מקונן רק על יצחק רבין ראש הממשלה שנרצח. הוא מקונן גם על ה"שנים ההולכות ומתמוטטות" ועל העובדה שקין הוא אחיו.
הקינה הפורצת מפיו היא הקינה על אחיו קין, רק אז כשההבנה חודרת למודעות, יכולה הייתה אש הכתיבה לאכול את השתיקה.
השיר מסתיים במילים "וְאֵשׁ הָיְתָה וְאָכְלָה אֶת הַשְּׁתִיקָה". האש היא מילה קצרה הכוללת בתוכה להט וחום עצומים. האש היא מטפורה לנבואה ולשירה (על פי "וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי", ירמיה כ' ט'), והאש אכלה את השתיקה, כלומר הצורך העצום לכתוב, אכל, שרף, השמיד את השתיקה והיה לשיר שאנו קוראים.
האש האוכלת מוכרת מנבואות הזעם של נביאי ישראל. היא אש חזקה המזומנת לרשעים, אש שורפת ומשמידה. השיר מסתיים במילה שתיקה, אך השתיקה הושמדה על ידי האש.
וכך – משתיקה אל שתיקה קמה ובאה הזעקה.
ד. דיאלוג עם השיר "מי שחלם לו"
כל מי שמכיר את השיר "מי שחלם לו" מאת דידי מנוסי אינו יכול שלא להשוות את השיר של עזריאל קאופמן עם השיר הישן נושן השייך לקטגורית "שירי מולדת" באוצר השירים שלנו.
מי שחלם לו
מילים: ד. מנוסי
לחן: י. זראי
מִי שֶׁחָלַם לוֹ, וְנִשְׁאַר לוֹ הַחֲלוֹם
מִי שֶׁלָּחַם לוֹ, לֹא יִשְׁכַּח עַל מַה לָּחַם
מִי שֶׁנִּשְׁאַר עֵר כָּל הַלַּיְלָה עוֹד יִרְאֶה אוֹר יוֹם
מִי שֶׁהָלַךְ הוּא לֹא יִרְאֶה זֹאת לְעוֹלָם.
מִי שֶׁהִבְטִיחַ לֹא הֵנִיחַ אֶת חַרְבּוֹ
מִי שֶׁקָּרְאוּ לוֹ הוּא צָעַד בְּרֹאשׁ כֻּלָּם
מִי שֶׁאָהַב לוֹ - עוֹד צְפוּיוֹת לוֹ אֲהָבוֹת רַבּוֹת
מִי שֶׁהָלַךְ הוּא לֹא יֹאהַב עוֹד לְעוֹלָם.
וְהֶהָרִים עוֹד בּוֹעֲרִים בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת
וּבֵין עַרְבַּיִם עוֹד נוֹשֶׁבֶת רוּחַ יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד מְשַׂמְּחִים כָּל לֵב בִּשְׁלַל פְּרִיחוֹת
מִי שֶׁהָלַךְ הוּא לֹא יִרְאֶה זֹאת לְעוֹלָם.
מִי שֶׁחָלַם וְהִתְגַּשֵּׁם לוֹ הַחֲלוֹם
מִי שֶׁלָּחַם עַד שֶׁשָּׁמַע קוֹל מְנַצְּחִים
מִי שֶׁעָבַר אֶת כָּל הַלַּיְלָה, וְרָאָה אוֹר יוֹם
הוּא לֹא יָנִיחַ שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַהוֹלְכִים.
מִי שֶׁהִבְטִיחַ וְזָכָה גַּם לְקַיֵּם
מִי שֶׁהִצְלִיחַ לַחְזֹר מִן הַדְּרָכִים
מִי שֶׁכָּאַב, אֲבָל הֵבִין שֶׁהַכְּאֵב אִלֵּם
הוּא לֹא יָנִיחַ שֶׁנִּשְׁכַּח אֶת הַהוֹלְכִים.
וְהֶהָרִים עוֹד יִבְעֲרוּ בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת
וּבֵין עַרְבַּיִם תְּנַשֵּׁב עוֹד רוּחַ יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד מְשַׂמְּחִים כָּל לֵב בִּשְׁלַל פְּרִיחוֹת
הֵם שֶׁיָּעִידוּ, כִּי זָכַרְנוּ אֶת כֻּלָּם.
וְהֶהָרִים עוֹד יִבְעֲרוּ בְּאֵשׁ זְרִיחוֹת
וּבֵין עַרְבַּיִם תְּנַשֵּׁב עוֹד רוּחַ יָם
אֶלֶף פְּרָחִים עוֹד יִפְרְחוּ בֵּין וּבְתוֹךְ שׁוּחוֹת
הֵם שֶׁיָּעִידוּ, כִּי זָכַרְנוּ אֶת כֻּלָּם...
השיר "מי שחלם" הוא שיר זיכרון המנציח את הנופלים במלחמות ישראל. בשיר זה מהדהדות המילים: "מִי שֶׁחָלַםֹ", "מִי שֶׁלָּחַםֹ", " מִי שֶׁהָלַךְ" המזכירות את השיר "ואיך אחי הוא קין" בצליל המתנגן שלהן. וכשאנו שואלים את עצמנו כיצד מתקשרים שירים אלו? אנו מגלים את ה"דיאלוג" הסמוי, הכואב בין הזיכרון והתקווה של השיר "מי שלחם", לבין הייאוש והאכזבה של "ואיך אחי הוא קין" בו "שָׁנִים הוֹלְכוֹת מִתְמוֹטְטוֹת".
השיר "ואיך אחי הוא קין" נטול תקווה, המילה "אחי" מהדהדת בו ונושאת קינה כפולה:
קינה על האח הנרצח – יצחק רבין ז"ל, ראש ממשלת ישראל, ועל האח הרוצח –קין.
במקום שקם אח לרצוח את אחיו לא יכולה להיות תקוה, ורק אש יכולה לאכול את השתיקה.
לשיעור מתוקשב על השיר לחץ כאן
לדברים שאמר עזריאל קאופמן על השיר, לחץ כאן.
באדיבות מזל קאופמן