לקוח מאתר - תמונות ירושלים

חג הסוכות נחוג לזכר הימים שבני ישראל גרו בסוכות כשהיו בדרך ממצרים לארץ ישראל בעת יציאת מצרים.

לחג הסוכות מספר שמות, וכל אחד מהם מציין משמעות אחרת של החג:

חג הסוכות - מקורו של שם זה בפסוק מספר ויקרא (כ"ג, לג).

השם חג הסוכות נותן ביטוי למצווה העיקרית והבולטת של החג: ישיבה בסוכה. הסוכה היא מבנה ארעי המכוסה, הסוכה נבנית תחת כיפת השמים.

השם הזה הוא איזכור לארוע חשוב בתולדות העם: יציאת מצרים והנדודים במדבר עד להתנחלות בארץ ישראל. במהלך תקופה זו התגוררו שבטי ישראל בסוכות.

חג האסיף - את השם חג האסיף לחג הסוכות מוצאים אנו בפסוק מספר שמות: ..."וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה"... (שמות, כ"ג, טז).

חג אסיף מציין את סיום השנה החקלאית והוא בטוי למשמעות החקלאית של החג. האיכר גמר לאסוף את היבולים מהשדה והוא מתכונן לעונה חדשה. שם זה מדגיש את הקשר של עם ישראל אל אדמתו ואל ארצו- ארץ ישראל.

זמן שמחתנו - שם זה ניתן לחג על ידי חז"ל, והוא מבטא את אוירת השמחה בחג, שכן המצווה לשמוח בחג הסוכות מופיעה שלוש פעמים בתורה:

א. "שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לה' אֱלֹהֶיךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:" (דברים, ט"ז, טו).

ב. ..."וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם"... (ויקרא, כ"ג, מ).

ג. "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:" (דברים, ט"ז, יג-יד).

החג - חג הסוכות נקרא בפי חכמינו גם סתם בשם חג. בכל מקום בו מופיעה המילה חג בלי תוספת, הכוונה לחג הסוכות.

מלבד ישיבה בסוכה יש מצוה של לקיחת ארבעת המינים.

ארבעת המינים הם: לולב, הדס, אתרוג וערבה.

בעת שבית המקדש קיים הייתה מצווה לעלות לרגל לירושלים בכל שלשת הרגלים.

מצות "הקהל" - אחת לשבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה היה העם מתכנס למעמד קריאת התורה על ידי המלך מעמד שנקרא מעמד הקהל. גם כיום מקיימים זכר למצוה זו ליד הכותל.

בשבת חול המועד סוכות קוראים במגילת "קהלת".

היום השביעי של חג הסוכות נקרא הושענא רבה שהוא על פי המסורת היום האחרון לחתימת דינו של האדם לגבי השנה שחלפה.

חג הסוכות מוזכר בתורה בכמה מקומות:

ספר ויקרא פרק כ"ג, לג-מג

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה':

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַה' עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:

מִלְּבַד שַׁבְּתֹת ה' וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַה':

אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:

וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

ספר דברים פרק ט"ז, יג-יז

חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם:

אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

ספר במדבר פרק כ"ט, יב

וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים:

ספר שמות פרק כ"ג, יד-יז

שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:

אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם:

וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:

שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה':

בתורה שבעל פה דנים במצוות החג.

משנה סוכה פרק ב משנה ט

כל שבעת הימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי ירדו גשמים מאימתיי מותר לפנות משתסרח המקפה מושלים אותו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג לרבו ושפך הקיתון על פניו

משנה סוכה פרק א  משנה ד

הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה אם היה הסיכוך הרבה מהם או שקצצם כשרה זה הכלל כל שאינו מקבל טומאה וגידוליו מן הארץ מסככין בו

משנה סוכה פרק ג משנה יב

בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור

משנה סוכה פרק ה משנה א

החליל חמישה ושישה זה חליל של בית השאובה שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השאובה לא ראה שמחה מימיו

תודה לד"ר יהושע מנחם רוזנברג, אגף תכניות לימודים

לקוח מאתר - תמונות ירושלים