יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע לראשונה על-ידי הכנסת בשנת תשי"א – 1951 ונקרא אז "יום השואה ומרד הגטאות", בשנת תשי"ג – 1953 , במסגרת חוק יד ושם, נזכר כ"ז בניסן בשמו הנוכחי – "יום הזיכרון לשואה ולגבורה". ורק בשנת תשי"ט – 1959, בעקבות מאבקם של ניצולי השואה, קבעה הכנסת בחוק את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. על-פי חוק זה, ביום כ"ז בניסן נסגרים כל מרכזי הבילוי והבידור, וטקסי זיכרון מיוחדים נערכים בכל רחבי הארץ. עצרת הזיכרון הממלכתית לשואה ולגבורה מתקיימת בערב יום השואה ולמחרת בבוקר ב"יד ושם" בירושלים. כאשר כ"ז בניסן הוא יום שישי, מקדימים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום חמישי, כ"ו בניסן.
הגטו היה אוסף של כמה רחובות בעיר שבהם צופפו הגרמנים את כל היהודים מהסביבה. בגטו שררו מחלות, עוני ורעב.בשנת 1942 התרחש מרד של היהודים כלפי הנאצים בגטו ורשה בפולין, במהלך הגירוש הגדול של יהודי הגטו למחנות ההשמדה.
את המכתב כתב (ביידיש) מרדכי אנילביץ' לסגנו, יצחק (אנטק) צוקרמן, שהיה אז בשליחות הארגון בצד הפולני של ורשה, בניסיון להשיג נשק למורדי הגטו בעזרת המחתרת הפולנית.