תקופת המלחמה של קיץ 2006 הותירה את רישומה על כולנו. מכיוון שמלחמה זו פגעה בעורף בעוצמה ללא תקדים, עומדת שאלת התמודדותה של האוכלוסייה האזרחית בשעת המלחמה במוקד.

הצוותים החינוכיים, כולל מי שינחה אותם,  מעורבים רגשית במצב המלחמה וחווים בעצמם חוויות קשות. דבר שיכול להקשות על יישום  הידע לגבי התמודדות במצבי לחץ.

על מנת להכין את הצוותים החינוכיים לשיחה עם התלמידים אודות חוויותיהם בתקופת המלחמה,  חיוני לאפשר להם תחילה לבטא את אשר עבר עליהם ולספק להם חווית הכלה וקבלה.

במפגש עם הצוותים החינוכיים יעלו רגשות רבים ומגוונים המושפעים מהחוויות הסובייקטיביות שחווה כל אחד במהלך התקופה.  מדובר ברגשות כמו: חרדה קיומית, תחושת פליטות, תחושה שהבית אינו מקום בטוח, חוסר אונים ושיתוק, זעם וכעס, אשמה, בושה, דיכאון, אבל, צער וכאב על אובדן.

חלק מהמשתתפים ינועו בין קטבים של אותה תחושה (דכאון מול תקווה, כעס מול אשמה), לעיתים משתתפים שונים יתמקמו באופן בולט על קוטב אחד של רגש אחד. מרבית האנשים ינועו בין רגשות שונים ובין עוצמות שונות.

במהלך ההנחיה רצוי:

• לפתוח בהזמנה כללית של המשתתפים לספר כיצד עבר עליהם הקיץ, כדי לפגוש כל אחד במקום בו הוא נמצא באותו הזמן.
  בהמשך ניתן לבקש את המשתתפים לשתף את הקבוצה ברגעים קשים שהיו להם במהלך המלחמה, ובמקביל גם ברגעים בהם גילו בעצמם כוחות  שאולי אף הפתיעו אותם עצמם.
• לאפשר ביטוי של כל הרגשות וכל האמירות בקבוצה ולהכיל אותם.
• לשדר קבלה ולגיטימיות של כל דרך התמודדות ולהיות ערים לשיפוטיות של המשתתפים ביחס לדרך התמודדותם. כדי למנוע מסרים גלויים של שיפוטיות ניתן להזמין את המשתתפים  לדבר על עצמם ובלשון "אני".
• להדגים באמצעות התכנים שיעלו בקבוצה את מגוון דרכי ההתמודדות שהמצרף שלהם יוצר את המציאות השלמה והמורכבת (אבוי לנו אם כולם היו מתמודדים באותו אופן).
• לחבר את המשתתפים אל הכוחות שלהם.
• לחבר את המשתתפים ליכולות ולמסוגלות שלהם באמצעות תכנון משותף של העבודה שתיעשה עם התלמידים בכיתה.

 להורדת הקובץ