"הדגל שלי הוא כחול ולבן..."
בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, הכיר מה כוחו של דגל כסמל לאומי. ב-1895 הוא כתב במכתב: "בדגל אפשר להוליך בני-אדם לכל מקום. למען הדגל בני אדם חיים, ועליו הם נהרגים". למדינת ישראל שחזה הציע הרצל דגל לבן ועליו שבעה כוכבי זהב. הרקע הלבן מסמל את החיים החדשים, הטהורים, שיחיה עם ישראל בארצו, ושבעת הכוכבים הם שבע שעות העבודה.
לקראת הקונגרס הציוני הראשון נבחרה הטלית, שמתעטף בה היהודי בבית הכנסת, כדגל ההסתדרות הציונית והוסיפו לה מגן -דוד.
לאחר קום המדינה הוחלט, שאכן זה יהיה דגלה של מדינת ישראל: בד לבן, שלאורכו שני פסים כחולים, ובמרכזו – מגן-דוד כחול. דגל המדינה מתנוסס על בניני הממשלה ועל נציגויות ישראל בחוץ-לארץ. הוא מונף באירועים חגיגיים, ומורד לחצי התורן בטקסי אבל.