education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
מר נתן שחם - ספרות ושירה עברית - יוצרים ומתרגמים
 
 

נתן שחם הוא מהבולטים והפוריים בסופרי 'דור הפלמ"ח'. בעשרות רומנים, סיפורים ומחזות הוא מציג  סיפורים והוויי מאירועי מלחמת השחרור והקמת המדינה, מחיי הקיבוץ ומחיי התרבות, האמנות והיצירה בארץ.  בדמותו משתלבים לוחם ואיש ספר, חקלאי, פועל ומוסיקאי, וכל אלה ועוד באים לידי ביטוי בשלל הדמויות – גברים ונשים – שהוא משרטט ביצירתו ביד אמן רגישה.  כתיבתו של שחם נטועה עמוק בארץ ישראל ובלשון העברית, אך בה בעת היא כלל אנושית ועניינה בשאלות קיומיות אוניברסליות, דבר המסביר את הצלחתו בכל רחבי העולם.


נתן שחם מתגורר בבית אלפא, נשוי לקטינה ואב לשני בנים ובת, שהעניקו לו תשעה נכדים ושבעה נינים. 

 

פעילויות ותפקידים עיקריים

  • חקלאי ופועל תעשייה, קיבוץ בית אלפא
  • לוחם בפלמ"ח ובצה"ל
  • נגן ויולה ברביעיות קאמריות רבות
  • מזכיר קיבוץ בית אלפא (שלוש תקופות)
  • משנה ליו"ר רשות השידור
  • קונסול ישראל לענייני תרבות, ניו-יורק
  • מנכ"ל ספריית הפועלים ובית ההוצאה המשותף עם הקיבוץ המאוחד
  • יו"ר הוועדה לספרות במועצה לתרבות ואמנות
  • יו"ר ועדת הכספים של אגודת הסופרים.

 

יצירותיו העיקריות

רומנים

1956:   אבן על פי הבאר

1960:   חכמת המסכן

1968:   גוף ראשון רבים

1972:   הלוך ושוב

1975:   עד המלך

1977:   קירות עץ דקים

1983:   עצם אל עצמו

1983:   דממה דקה

1986:   חוצות אשקלון

1987:   רביעיית רוזנדורף

1992:   סדרה

1996:   לב תל-אביב

2001:   צלו של רוזנדורף  

2005:   פעמון בקיונג'ו

2006:   קרן אקסודוס

2007:   הרחק מטשקנט

2010:   לוח חלק

     

קובצי סיפורים

1948:   דגן ועופרת

1949:   האלים העצלים (סיפורי מלחמה)

1952:   תמיד אנחנו

1958:   שיכון ותיקים (סיפורים מן הקיבוץ)

1962:   ריח הדרים

1968:   ספר הדיוקנאות

1975:   דבר אל הרוח

1987:   ארבעה בתיבה אחת

1989:   ספר חתום

1991:   דור המדבר

1993:   נקניקיות חמות

1999:   מכתב בדרך

 

ספרי מסע

1957:   פגישות במוסקבה

1962:   מסע בארץ כוש

1966:   מסע בארץ ישראל

1968:   מסע בארץ נודעת

 

היסטוריה וביוגרפיה

1967:   קו לדמות – זאב חבצלת מפי רעיו

1968:   שישה ימים

1970:   אלף הימים

1971:   אלבום הנח"ל

1984:   ההר והבית – בית אלפא בששים ל"קהילתנו"

1994:   דור הפלמ"ח בסיפורת ובשירה

2004:   שלום חברים – דפים מארכיון פרטי

 

מחזות

1949:   הם יגיעו מחר

1950:   קרא לי סיומקה

1952:   יוחנן בר חמא

1954:   חשבון חדש

 

ספרי ילדים

1959:   כבר מותר לגלות

1964:   זבגלל

1972:   מי שלח את הציפור

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1950:   פרס הבימה, על "הם יגיעו מחר"

1958:   פרס שלונסקי, על מכלול יצירתו

1961:   פרס ההסתדרות, על 'אבן על פי הבאר'

1986:   פרס אקו"ם, על מפעל חיים

1988:   פרס ביאליק, על 'רביעיית רוזנדורף'

1993:   פרס ניומן, אוניברסיטת בר-אילן, על מפעל חיים

1992:   פרס הספר היהודי, ניו יורק, ארה"ב, על 'רביעיית רוזנדורף'

2003:   'צלו של רוזנדורף' נבחר לאחד מחמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר

2005:   פרס אידיאוויצו, איטליה, על 'רביעיית רוזנדורף'.

 

***

 

"לא רציתי להיות סופר. גדלתי בבית ספרותי, ראיתי את הסופרים מלינים על היחס של ראש העיר אליהם והחלטתי שלא אעסוק במקצוע, התלוי בדעותיהם של אחרים. גמרתי אומר להיות לוחם וחקלאי, כי זה מה שנחוץ", אומר נתן שחם על ילדותו.

נתן שחם נולד בתל-אביב ב-1925, בנו של הסופר והעיתונאי אליעזר שטיינמן. את ילדותו בילה מתחת לשולחן מערכת כתב העת ש ערך אביו בבית ושיחק עם אחיו הבכור, דוד – סופר, עורך, עיתונאי ומתרגם – באותיות דפוס ובמילים. בשל כישוריו החל את  הלימודים בבית הספר  בכיתה ב', וכשסיים את גימנסיה הרצליה, בגיל 17, התנדב לפלמ"ח. לאחר השירות, ב-1945, בא בעקבות אחיו וחברים מתנועת 'השומר הצעיר' לקיבוץ בית-אלפא, ושם נשאר עד היום.

בשנים הבאות הגשים את חלומו לעבוד בפלחה, אך לא ויתר על תחביבו מילדות – נגינה. הוא התחיל לנגן בגיל שמונה בכינור, לאחר מכן ניגן בוויולה וניצל כל זמן פנוי מן העמל בשדה לנגינה ברביעיות כלי קשת. בסוף 1947 שוב חויל שחם ונשלח לאבטח שיירות לירושלים ולמשימות נוספות. במלחמת השחרור לחם בקרבות רבים. לבקשת יגאל אלון קיבל במלחמה את תפקיד קצין ההסברה, תפקיד שהציב אותו בכמה מהמוקדים המרכזיים של הלחימה.

לפני המלחמה כתב שחם שירה. חוויותיו בשדה הקרב גרמו לו לעבור לפרוזה. "השירה נראתה לי חגיגית מדיי והחיים היו פרוזאיים מאוד, "הוא מספר. ספרו הראשון "דגן ועופרת", ובו סיפורים קצרים על המלחמה, ראה אור לפני שוך הקרבות. "זה ספר הפרוזה הראשון שיצא במדינת ישראל", הוא מחייך.

לאחר זמן קצר כתב את המחזה "הם יגיעו מחר", העוסק גם הוא בדילמות של המפקדים במלחמת השחרור. המחזה הועלה ב"הקאמרי" וזכה להצלחה רבה. הוא תורגם לשמונה שפות והוצג ברחבי העולם. שחם שב אל הקיבוץ לאחר המלחמה, והמשיך לעבוד בפלחה. הוא המשיך לכתוב עשרות סיפורים קצרים, רומנים ומחזות, העוסקים בעיקר בחוויות מהמלחמה ובחיי הקיבוץ. "האהוב עליי ביותר מספריי הוא 'קירות עץ דקים', שעניינו בני אדם שחיים את חייהם של אחרים והוא כתוב בחלקו מנקודת מבט נשית".  

נוסף על העבודה החקלאית והכתיבה, עבד שחם בתעשייה הקיבוצית ומילא תפקידים ציבוריים רבים. שלוש פעמים היה מזכיר הקיבוץ, וכן חבר בוועדות שלו. כמו כן היה המשנה ליו"ר רשות השידור וב-1977 נשלח להיות הקונסול לענייני תרבות בניו-יורק. "סברתי שהדרך הנכונה לקשור אלינו את יהודי ארה"ב היא באמצעות תרבות ושפה ורתמתי לכך את אבא אבן. כך נולד ספרו 'מורשת' שהיה גם לסדרת טלוויזיה מצליחה", מספר שחם.

לצד כל פעילותו, לא ויתר שחם מעולם על הנגינה, ובכל מקום מצא לעצמו רביעייה קאמרית להשתלב בה. "מוסיקה זה רגש טהור. איני יכול לתאר את חיי בלי נגינה של מוסיקה קאמרית", הוא אומר. "רביעייה קאמרית היא סוג של מיקרוקוסמוס – מעין קיבוץ של מוסיקה. הנגינה ברביעייה גם לימדה אותי לפצל את הקשב שלי. אני יכול לשמוע ששה אנשים מדברים ולהקשיב לכולם".

אהבתו של שחם למוסיקה קאמרית הולידה את ספרו המצליח ביותר "רביעיית רוזנדורף" (1987), על אודות ארבעה נגנים מגרמניה בתזמורת הארץ-ישראלית, המקימים גם רביעייה קאמרית. הספר זכה לשבחים רבים ושחם קיבל עליו, בין השאר, את פרס ביאליק. 14 שנים לאחר מכן פרסם שחם ספר המשך "צלו של רוזנדורף", שהיה אחד המועמדים הסופיים לפרס ספיר.

ב-1985 מונה שחם למנהל "ספריית פועלים" ועבד בה כעשרים שנה. הוא המשיך לעבוד גם לאחר שהופרטה. "פרשתי כי החלטתי להפסיק לנהל", הוא מספר. "החלטתי שבגיל 80 אפסיק להתערב בחייהם של אחרים וכך עשיתי".

"בגיל 81 יכולתי בפעם הראשונה בחיי להתמסר רק לכתיבה", הוא אומר. "הכתיבה, כמו הנגינה, היא אורח חיים. היו תקופות שהיה לי קשה לכתוב, אך לא הפסקתי. לכאורה הייתי צריך להתייאש מזמן – את בני דורי הורידו מסדר היום. מבחינתי זה כנראה צורך. ספרות היא איגרת לידיד נפש שאינך מכיר. אתה מפיץ הרבה, בתקווה שאחת מהן תיפול לידיו".

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012