education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין - חקר הרפואה
 
 

מרטה וינשטוק-רוזין, פרופסור לפרמקולוגיה בבית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית בירושלים, היא מומחית בעלת שם עולמי לפיתוח תרופות. בין השאר פיתחה את התרופה "אקסלון", המשמשת כיום לעיכוב הפגיעה בזיכרון אצל חולי אלצהיימר, ותרופה למניעת הפגיעה בזיכרון הנמצאת כיום בניסויים קליניים מתקדמים. מחקריה היסודיים סייעו לפענח מנגנונים רבים של תרופות וקולטנים והניחו את היסודות לפיתוח תרופות למערכת הנשימה, לטיפול בכאב, ליתר לחץ דם ולהפרעות הורמונליות. כמו כן היא תרמה רבות להבנה כיצד לחץ ומתח בעת ההיריון משפיעים על העובר.

פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין מתגוררת בירושלים ונשואה לפרופ' ארנולד רוזין. היא אם לחנה, יונתן, סיימון ואריאל, וסבתא לעשרים נכדים.

 

לימודים והשתלמויות

1956:

תואר בוגר ברוקחות (בהצטיינות), מכללת צ'לסי, אוניברסיטת לונדון, בריטניה

1958:

תואר מוסמך ברוקחות, מכללת צ'לסי, אוניברסיטת לונדון, בריטניה

1961: 

תואר דוקטור בפרמקולוגיה, בית החולים סיינט מרי, לונדון, בריטניה

1968:

דיפלומה באימונולוגיה, מכללת צ'לסי, אוניברסיטת לונדון, בריטניה

 

תפקידים בארץ

1976-1969:

חברת סגל במחלקה לפרמקולוגיה, בית הספר לרפואה, אוניברסיטת תל אביב (מ-1975 בדרגת פרופסור)

מ-1977:

פרופסור במחלקה לפרמקולוגיה, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים (מ-2003 פרופסור אמריטוס)

1986-1983:

ראש המחלקה לפרמקולוגיה, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים

2004-2002:

נשיאת האגודה הישראלית למדעי העצב והמוח

 

תפקידים בחו"ל

1969-1961:

מרצה לפרמקולוגיה, בית החולים סיינט מרי, לונדון, בריטניה

1977-1976:

חוקרת בכירה, המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), מרילנד, ארה"ב

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1983: 

מופקדת הקתדרה ע"ש סטורץ' למחקר פרמצבטי

1987:

מופקדת הקתדרה ע"ש דויטש למחקר פסיכו-פרמקולוגי

2000: 

פרס קיי למחקר, האוניברסיטה העברית בירושלים

2003:

הפרס הראשון על פיתוח תרופה לטיפול באלצהיימר, האגודה האמריקנית להזדקנות

 

פרסומים נבחרים

1964:

Quantitative studies of the antagonism by nalorphine of some actions of morphine-like analgesic drugs. British Journal of Pharmacology (with B.M Cox)

1971:

Relationship between blocking antibody titres and symptomatic relief in hay-fever subjects treated with allpyral. International Archives of Allergy and Immunology (with M.S Starr)

1977:

Blockade of 5-hydroxytryptamine receptors in the central nervous system by β- adrenoceptor antagonists. Neuropharmacology (with C. Weiss and S. Gitter)

1978:

Cardioselectivity as a function of molecular structure in β-adrenoceptor blocking agents of the l-(para-substituted aryloxy)- (isopropylamino) propanol type. Journal of Medicinal Chemistry  (with M.J. Erez and G. Shtacher)

 

1983:

Physostigmine antagonizes morphine-induced respiratory depression in human subjects. Anesthesiology (with I. Snir-Mor, M. Bahar and J.T. Davidson)

1986:

Pharmacological activity of novel anticholinesterase agents of potential use in the treatment of Alzheimer's disease. Advances in Behavioral Biology (with M. Razin, M. Chorev and Z. Tashma Z)

1986:

Effects of prenatal stress on vulnerability to stress during development and at adulthood. Physiology & Behavior (with E. Fride E, Y. Dan and others)

1991:

Relationship between baroreflex sensitivity, renin suppression and natriuresis in salt sensitive rabbits. Journal of Hypertension (with M. Borosh, O. Kafri and G. Kaczmarczyk)

1993:

Low baroreflex sensitivity predisposes to salt-sensitive hypertension in the rabbit. American Journal of Physiology (with M. Borosh)

1995:

The pharmacotherapy of Alzheimer's disease based on the cholinergic hypothesis: An update. Neurodegeneration

1997:

Does prenatal stress impair coping and regulation of the hypothalamic-pituitary-adrenal axis?  Neuroscience & Biobehavioral Reviews

1999:

Selectivity of cholinesterase inhibition: Clinical implications for the treatment of Alzheimer’s disease. CNS Drugs

2001:

Alterations induced by gestational stress in brain morphology and behaviour of the offspring. Progress in Neurobiology

2006:

The role of prenatal stress in the programming of behaviour. In: Perinatal Programming: Early Life Determinants of Adult Health and Disease (book chapter)

2008:

The long-term consequences of prenatal stress. Neuroscience & Biobehavioral Reviews

2011:

Ladostigil prevents age-related glial activation and spatial memory deficits in rats. Neurobiology of Aging (with L. Luques, T. Poltyrev and others).

* * *

 

 

"כשהייתי ילדה, השכן של משפחתי מת בגיל צעיר מדלקת ריאות", מספרת פרופ' מרטה וינשטוק-רוזין. "כולם אמרו שאין מה לעשות נגד זה, ואני התקשיתי להשלים עם העובדה שיש מחלות שאין להן טיפול. שאלתי את עצמי איך מפתחים תרופות, וכשהסתכלתי באנציקלופדיה בערך 'פרמקולוגיה' הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי".

היא נולדה באוסטריה ב-1935, ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחה משפחתה להגר לבריטניה. אף על פי שהיתה תלמידה מצטיינת, נאלצה להיאבק על זכותה ללמוד מדעים, משום שמנהליה סברו כי אלה אינם מקצועות לאישה. על אף האפליה נגד נשים ויהודים התקבלה וינשטוק לבית ספר לרפואה, אך ויתרה על הלימודים כשהצליחה להתקבל לאחד משני בתי הספר לרוקחות שהיו אז בבריטניה. היא התמקדה במסלול מחקרי העוסק בתכנון תרופות, סיימה את לימודיה בהצטיינות והמשיכה לתואר שני, שבו חקרה פעילות אנזימטית בגוף.

ללימודי התואר השלישי היא עברה למחלקת פרמקולוגיה בבית החולים סיינט מרי, וקיבלה מלגה מחברת תרופות לחקר אופיאטים (חומרים משככי כאב). "הוכחתי במחקרי כי משככי כאבים כמו מורפין  בעלי מבנה כימי שונה פועלים באותו מנגנון, משום שפעילותם נחסמת באמצעות אותו מינון של נוגד אופיאט הפועל על הקולטן האחראי לשיכוך כאבים. ממצאים אלה סללו את הדרך לגילוי חומרים טבעיים המצויים בגוף שמפעילים אותם קולטנים ומשפיעים על תחושת הכאב".

וינשטוק המשיכה לעבוד בסיינט מרי לאחר הדוקטורט ונישאה לרופא ד"ר ארנולד רוזין. ב-1969 עלו לארץ. היא התקבלה למחלקה לפרמקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והמשיכה בעבודת המחקר בעודה מגדלת ארבעה ילדים. מחקריה התמקדו בתרופות למחלות קרדיו-וסקולריות מסוג חוסמני בטא אדרנרגיים. בעבודתה גילתה כי תרופות החוסמות קולטנים מסוג בטא עשויות לחסום גם קולטנים לסרוטונין, גילוי שתרם להבנת מנגנון פעילותן של תרופות נגד דיכאון.

ב-1977, לאחר שנת שבתון שבה שימשה פרופסור אורחת ב-NIH בארה"ב, הצטרפה לבית הספר לרפואה בירושלים, שם החלה לחקור כיצד חומרים אופיאטיים גורמים לדיכוי נשימה. היא הבינה כי הם מקטינים שחרור של אצטילכולין בתאי מרכז הנשימה בגזע המוח. לכן נתנה מורפין יחד עם פיזוסטיגמין המעכב את פעילותו של כולין-אסטראז, ומונע פירוקו של אצטילכולין. הטיפול ביטל את דיכוי הנשימה ושיפר את יעילות הטיפול בכאבים. היא פיתחה נגזרות יציבות של פיזוסטיגמין בעלות רעילות נמוכה על מנת לסייע להשלמת הטיפול בכאבים. "גילינו כי החומרים האלה לא פעילים בגזע המוח, כפי שרצינו, אבל הם כן היו פעילים בהיפוקמפוס ובקליפת המוח הקדמית", היא אומרת. "ב-1984 נתקלתי במאמר שדיווח על הקשר בין ירידה באצטילכולין בהיפוקמפוס ובקליפת המוח ובין פגיעה בזיכרון ובתפקוד הקוגניציה במחלת אלצהיימר. הבנתי שיש לי פתרון, כי עד אז לא היה ידוע על מעכב כולין-אסטראז שפעיל רק באזורים מסוימים של המוח. בניסויים נוספים ראינו כי אחד החומרים שפיתחנו אכן שיפר את מצב הזיכרון בחיות מעבדה". ב-1986 רשמה האוניברסיטה העברית פטנט על התרופה, והיא נמכרה לחברת סאנדוז השווייצית (כיום נובארטיס), המשווקת אותה כ"אקסלון" מסוף שנות ה-90.

במקביל למאמצים לשפר את ה"אקסלון", גילתה כי מינון נמוך של חומר נוסף שפיתחה, לדוסטיגיל, עשוי למנוע מראש את הפגיעה בזיכרון. היא רשמה פטנט על הגילוי, והתרופה החדשה נמצאת בניסויים קליניים מתקדמים.

וינשטוק-רוזין חקרה גם את השליטה העצבית על לחץ הדם ואת מנגנון העלאתו על ידי עודף מלח. היא פיתחה שני זנים של ארנבות – אחד בעל רגישות נמוכה ואחד בעל רגישות גבוהה של ההחזר ללחץ – והראתה כי רק בארנבות בעלות רגישות נמוכה התפתח יתר לחץ דם בעקבות תוספת מלח לדיאטה.

נוסף על פיתוח התרופות חוקרת וינשטוק-רוזין כבר שנים כיצד לחץ ומתח שחווה האם בעת ההיריון גורמים לצאצאיה הפרעות קשב וריכוז וירידה בתפקוד בשעת לחץ. "חקרנו אילו הורמונים מפרישה החולדה ההרה בעת עקה (סטרס), וכיצד הם משפיעים על העובר וגורמים לשינויים בהתפתחותו. כיום אנו רואים השפעות כאלו גם אצל נשים ובודקים דרכים למנוע אותן".

וינשטוק-רוזין הדריכה עשרות תלמידי מחקר, רבים מהם הגיעו לעמדות מובילות באקדמיה ובתעשייה. כמו כן היא לימדה במשך השנים תלמידי רוקחות, רפואה ורפואת שיניים.

"בחרתי ללמוד במקומות הנכונים, והתברכתי בשתי התכונות החשובות לחוקר – סקרנות וסף תסכול גבוה", מסכמת ויינשטוק-רוזין. "עם ההכשרה המתאימה והתכונות האלה, כשאתה מאוד רוצה להבין כיצד משהו עובד, תמצא בסוף את הפתרון".

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/05/2014