education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
פרופ' מיכל נאמן - פרס ישראל באמנות
 
 

מיכל נאמן – ציירת ומרצה לאמנות – היא מהאמניות הבולטות בישראל בארבעת העשורים האחרונים. עבודותיה עוסקות במגוון רחב של נושאים ובהם זהות לאומית ודתית, הקשר למקורות ולאלוהים, מגדר ומיניות, ריבוי זהויות, הפער בין דימוי לַכיתוב שהוא מקבל עליו, וכן הצבעים ומשמעויותיהם. היא יצרה שפה ציורית-חזותית ייחודית המשלבת משפטי טקסט ביצירה ומציגה אותם בהקשר חדש, וכן פיתחה טכניקה אישית ליצירת עבודות רב שכבתיות.

מיכל נאמן מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה, המוזיקאי יוסי מר-חיים, והיא אם ליונתן.

 

לימודים והשתלמויות

1972-1969:

לימודים במדרשה למורים לציור ולאמנות, תל אביב

1974-1972:

תואר בוגר בתולדות האמנות ובספרות כללית, אוניברסיטת תל אביב

1978-1980:

לימודים בבית הספר לאמנות חזותית, ניו יורק, ארה"ב

 

הוראה ותפקידים אקדמיים

מ-1977:

מלמדת במדרשה למורים לאמנות "הקלמניה", בית ברל (מ-2005 בדרגת פרופסור חבר)

 

2012-2006:

מרצה בתכנית ללימודי תואר שני, בית הספר לאמנות בצלאל, תל אביב

 

2011:

מרצה בחוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב

 

תערוכות יחיד

1975:

וי הי או, גלריה יודפת, תל אביב

1976:

הלשנות, גלריה ג'ולי מ., תל אביב

1977:

דג ציפור, גלריה רוס, תל אביב

1978:

מיכל נאמן, עבודות חדשות, גלריה רוס, תל אביב

1980:

ברווזים ושפנים, גלריה ברתה אורדנג, ניו יורק, ארה"ב

1981:

גלריה מבט, תל אביב

1982:

הביתן הישראלי, הביאנלה לאמנות, ונציה, איטליה

1983: 

מיכל נאמן, 1983-1975, מוזיאון תל אביב לאמנות

1984:

גלריה דביר, תל אביב

1985:

בצלאל, האקדמיה לאמנות ולעיצוב, ירושלים

1987:

גלריה ג'ולי מ., תל אביב

1989:

מיכל נאמן, עבודות חדשות 1989-1987, גלריה ג'ולי מ., תל אביב

1991:

גלריה ג'ולי מ., תל אביב

1998:

לגיון, גלריה ג'ולי מ., תל אביב

1999:

ה' צבעים, מוזיאון תל אביב לאמנות

1999:

אדום וטיפה לבן, גלריה ג'ולי מ., תל אביב

2001:

שלג דאשתקד, גלריה ג'ולי מ., תל אביב

2006:

נסים על הים, בית גבריאל, עמק הירדן

2006:

העין של המדינה, גלריה גורדון, תל אביב

2011:

חיוך, חתול, חיתוך, גלריה גורדון, תל אביב

2011:

לדפוק שעון, יריד צבע טרי, גלריה גורדון, תל אביב

2013:

Wit ויץ Witz, גלריה גורדון, תל אביב

 

תערוכות קבוצתיות נבחרות

1974:

חמישה צעירים, הקיבוץ גלריה לאמנות, תל אביב

1978:

רכישות חדשות, מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון ישראל, ירושלים

1983:

אמנות על אמנות, מוזיאון ישראל, ירושלים

1988:

ציור ישראלי חדש, התערוכה הוצגה בציריך ובהאנובר

1990:

הנוכחות הנשית, אמניות ישראליות בשנות ה-70 וה-80, מוזיאון תל אביב לאמנות

1995:

מבט ראשון, אמנות ישראלית מאוסף שוורץ, מוזיאון ישראל, ירושלים

1998:

היבטים באמנות ישראלית של שנות ה-70; 'העיניים של המדינה', אמנות חזותית במדינה ללא גבולות, מוזיאון תל אביב לאמנות

1998:

אמנות ישראלית עכשווית: שלושה דורות, התערוכה הוצגה בלונדון, אתונה, ויסבאדן ובוקרשט

2003:

דאס רכט דס בילדס, מוזיאון בוכום, גרמניה

2004:

אלפאבית – אמנות ישראלית עכשווית, יריד אמנות, סטוקהולם, שוודיה

2004:

המדיטראנים, מאקרו אל מטאטויו, רומא, איטליה

2006:

חיים ואמנות בישראל, 2006-1906, פלאצו ריגלה, מילאנו, איטליה

2006:

רפסודת המדוזה, ורשה, פולין

2008: 

Die Verborgene Spur, מוזיאון נוסבאום, אוסנברוק, גרמניה

2009:

קרקס אוניברסליס בע"מ, הביאנלה של תל אביב-יפו

2013:

מובי דיק, מוזיאון תל אביב לאמנות

2014:

מן המוכן, מוזיאון חיפה

2014:

זימון מחודש, הגלריה העירונית כפר סבא

 

פרסים ומלגות

1980-1978:

מלגת השתלמות בארה"ב, קרן התרבות אמריקה-ישראל

1981:

פרס אוחנה לאמן ישראלי צעיר, מוזיאון תל אביב לאמנות

1994:

פרס ג'פין, קרן התרבות אמריקה-ישראל

1995:

פרס שרת המדע והאמנויות ליוצרים בתחום האמנות הפלסטית

1998: 

פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמן ישראלי

1998: 

פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול

2002:

פרס סנדברג לאמנות ישראלית

2008:

פרס פונדק לאמנות ישראלית

 

* * *

 

"מאז ומתמיד התקיים אצלי המתח בין הציור לטקסט. למשל, בעיתון הילדים של כנרת הייתי גם המאיירת וגם העורכת", אומרת האמנית מיכל נאמן. היא נולדה בקבוצת כנרת ב-1951, בתם של המורה לאה והמורה וההיסטוריון פרופ' שלמה נאמן. לאחר שסיימה את בית הספר היסודי עברה המשפחה להתגורר בלוד, שם למדה בתיכון. "בתקופה הזו התחלתי להתמקצע בתחום הציור. הייתי נוסעת ללמוד אמנות אצל ג'ורג' שמש ובבית הספר הגבוה לציור בתחנה המרכזית בתל אביב".

לאחר התיכון המשיכה את לימודיה במדרשה למורים לאמנות בתל אביב (כיום בית ברל), בין השאר אצל האמן רפי לביא. בסיום לימודיה כבר השתתפה בתערוכה קבוצתית ראשונה בגלריה 201. במקביל המשיכה ללימודים אקדמיים בתולדות האמנות ובספרות כללית באוניברסיטת תל אביב.

ב-1974 זכתה עבודתה המקורית לתהודה רבה כשהציבה בחוף ימה של תל אביב שני שלטים ובהם הכיתוב "העיניים של המדינה" – ציטוט מדברי חייל שהשתתף בכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, אשר הסביר בריאיון טלוויזיה את חשיבות המוצב בפסגת ההר. "רציתי להדהד את המשפט הכובש הזה, ולתת לו להדהד על שפת הים, שזה הגבול המערבי שלנו", היא אומרת. באותה שנה הציגה בתערוכה הקבוצתית "חמישה צעירים" בגלריה "הקיבוץ" בתל אביב את העבודה "גדי בחלב אמו", שבה מופיע המשפט התנכי במסגרת ציור ועבודה גרפית רחבה יותר. בשנים האלה פיתחה נאמן את השפה הציורית-חזותית הייחודית שלה, הכוללת משחק עם טקסטים, רבים מהם מקראיים (למשל "ארץ אוכלת יושביה"). "יש מלחמה עתיקה בין הטקסט לדימוי הוויזואלי", היא אומרת. "אני לוקחת בעבודות האלה משפטים מוכרים מהתרבות, ונותנת להם להופיע שוב בהקשר שאני מייצרת". המרכיב הטקסטואלי מילא תפקיד חשוב גם בסדרת העבודות "דג-ציפור" שהוצגו בהן קולאז'ים של יצורי כלאיים שונים בין דגים לציפורים, המייצגים שני קטבים – שמים ומים – וגם שני סמלים נוצריים חשובים. את העבודות ליוו כיתובים הרומזים לסמליות זו, כמו "הדג מאמין בציפור" או "הבשורה על פי הציפור".

בעבודות אחרות שילבה נאמן צילומים. העבודה "בת ישראל" מציגה פשקוויל (כרוּז) חרדי הקורא לבנות להתלבש בצניעות, כשהוא מקבע זרועות נערה כמעין סד בצורת תפילין, מגילה או ספר תורה. העבודה "הרג פינגווין – נהרגה נזירה" מבוססת על הבדיחה השוביניסטית שבה שואל נהג אם יש פינגווינים בסביבה, וכשנענה שאין, הוא מסיק "כנראה דרסתי נזירה". בעבודה נראה צילום של מאוורר תקרה, שהניגוד בין זרועותיו לעיגול שבמרכזו מתכתב עם הניגוד והמפגש בין מגדרים.

לאחר השתלמות בניו יורק שבה נאמן לישראל ב-1980. כעבור שנתיים נבחרה לייצג את ישראל בביאנלה היוקרתית בוונציה, עם תמי גטר. "הצגתי שם ציורים העוסקים באימוץ ופירוק של תיאוריות בדבר ההתפתחות האנושית", היא מספרת. ב-1983 הוצגו עבודותיה בתערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב.

רבות מהעבודות של נאמן עוסקות במקורות, ביהדות ואף באלוהות עצמה. "זה נושא שאינו מפסיק להעסיק אותי, כי זו פנייה למשהו שכולל אותי ולא כולל אותי בעת ובעונה אחת", היא אומרת. העיסוק הזה קיבל ביטוי נרחב במיוחד בסדרת עבודות המציגות מילים וכינויים אלוהיים עם תמונות או מבניים גרפיים יחודיים. בהמשך פיתחה את גוף העבודות "ה' צבעים" (Legion), בטכניקה המבוססת על יצירת "גריד" מסרט הדבקה. "זה מאפשר יצירה בשכבות שהולכות ומתכווצות", נאמן מסבירה. "בהתחלה התכוונתי להסיר את המסקינג-טייפ, אבל מרגע שהשארתי אותו, קיבלתי פני שטח שתחתם מסתתר ציור סודי. הכתמים והנזילות שעל פני התמונה מופיעים כמו חבּורות על עור או כתוֹבוֹת על קיר. עולה על הדעת ההופעה של סימפטום גופני הרומז לתופעה סמויה מן העין ומזמינה התבוננות". ייצוג של גוף העבודות הזה הוצג ב-1999 בתערוכת יחיד נוספת במוזיאון תל אביב.

בשנים האחרונות מתמקדות עבודותיה של נאמן ברצף שבין חיוך לחיתוך, ומבוססות על סיפורים העוסקים בחיוכים טראגיים, כמו הילד בסיפור של ויקטור הוגו שחוטפיו הצוענים חתכו את פיו בסכין כדי להקנות להם עווית חיוך קבועה שתסייע לו באיסוף תרומות בעבודתו כליצן. ב-2013 הוצגה בתל אביב תערוכת היחיד Wit/ויץ/Witz שעסקה בעיקר במושג הגרמני witz הטומן בחובו משמעויות רבות. "ויץ בגרמנית זו שנינות, אבל יש הרואים בה סוג אחד של ידע, שונה מהידע המדעי הסדור", אומרת נאמן. "באופן מצמרר, ה-witz מופיע גם בשם Auschwitz, וגם ב-Tschernowitz, עיר הולדתו של המשורר פול צלאן".

נוסף על פעילות אמנותית ענפה, נאמן מלמדת זה שנים רבות במדרשה לאמנות, וכן לימדה בשנים האחרונות ב"בצלאל" ובאוניברסיטת תל אביב. "הדיאלוג עם התלמידים מעניין ומפרה מאוד, וההוראה תורמת להתפתחות שלי כאמנית".

 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  02/05/2014