education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
נימוקי השופטים
 

פרס ישראל בחקר הספרות העברית ניתן לפרופסור ישראל לוין על עבודתו המדעית החשובה בחקר שירת ימי הביניים. תרומתו העיקרית בספריו ובעשרות מאמריו היא בבחינת שירת תור הזהב העברית בספרד בזיקתה לאחותה הגדולה, השירה הערבית. דיונו ההשוואתי בשתי ספרויות אלה הפך מכבר לנכס צאן ברזל של המחקר. גולת הכותרת של עבודתו זו הם שלושת כרכי ספרו "מעיל תשבץ: הסוגים השונים של שירת החול בספרד" (תש"ם-תשנ"ד). עבודה מונומנטאלית זו מקיפה את כל הז'אנרים בשירה העברית, ומאירה סוגיות תרבותיות, פואטיות וסגנוניות. שירת החול העברית בספרד מוצגת בכרכים אלה כאיבר במערכת הספרותית הערבית-עברית ועם זה כיצירה עברית עצמאית המקושרת למסורות עבריות קודמות. תרגומי המופת של לוין מן הספרות הערבית הכלולים ב"מעיל תשבץ" הם כשלעצמם אנתולוגיה יקרת-ערך של שירה ערבית קלאסית שאין שנייה לה בעברית. בשתי המונוגרפיות – "שמואל הנגיד, חייו ושירתו" (1967) ו"אברהם אבן עזרא, חייו ושירתו" (1970) - העמיד לוין דיוקנאות פואטיים של שני יוצרים מרכזיים על רקע תקופתם וסביבתם.

 

תרומתו לחקר הפיוט אינה קטנה מתרומתו לחקר שירת החול. במסתו "ביקשתי את שאהבה נפשי" (1971) הצביע לוין על ההשראה כפולת-הפנים של פיוטי האהבה האלגוריים של שלמה אבן-גבירול, יהודה הלוי, אברהם אבן-עזרא ומשוררים אחרים. פיוטים אלה שואבים את השראתם משירת האהבה המקראית ומדרשיה האלגוריים מזה ומשירת האהבה הערבית, הס'וּפית והחילונית, מזה. שני כרכי המהדורה הביקורתית של "שירי הקודש של אברהם אבן-עזרא" (1976 ו-1980) כוללים כחמש מאות פיוטים מוגהים ומוערים, והם זיכו את לוין בפרס ביאליק בשנת תשמ"ב. השלמה לעבודתו על אברהם אבן-עזרא מצויה בפרסום יצירתו הפילוסופית-שירית "חי בן מקיץ" (1983), הכוללת גם את תרגום היצירה הערבית של אבן-סינא שעליה התבסס המשורר העברי, וכן בעריכת הקובץ "ילקוט אבן עזרא" (1985) שהוא מבחר מוער מכתביו בשירה, בפרשנות המקרא, בבלשנות ובמדעים. כאן באה לידי ביטוי תפיסתו האינטגרטיבית של לוין את התרבות היהודית של ימי הביניים כמכלול עשיר ומגוון. 

 

בעיוניו בשירת הקודש ניסה לוין לרדת לחקרה של החוויה הדתית ולתאר את ביטוייה בלשון ובשירה. בספרו "הסוד והיסוד: מגמות של מסתורין בשירת אבן-גבירול" (1986) הוא תיאר את החוויה האקסטטית בשירת אבן-גבירול מתוך שילוב של אמפתיה ואינטואיציה מחקרית. לאחרונה (ב-2005) פרסם לוין מהדורה ביקורתית של "כתר מלכות לשלמה אבן-גבירול" בצירוף מונוגרפיה נרחבת על היצירה.

 

פרק מיוחד במחקריו תופסות עבודות הדנות בהקשר הבינטקסטואלי של הספרות העברית. במאמרו "קולות מן העבר בהווה" (1977) הצביע על זיקתה של "שמחת עניים" לאלתרמן לשירת ימי הביניים, ואילו ספרו "תנים וכנור: חורבן, גלות, נקם וגאולה בשירה העברית הלאומית" (1998) כולל עיונים פנוראמיים במקרא, בפיוט, בשירת ספרד ואשכנז ובשירה העברית המודרנית.

 

גם היום, כשהוא בן שמונים וחמש שנה, לוין מתמיד בעבודתו. הוא עורך את סדרת "שירת תור הזהב" בהוצאת אוניברסיטת תל-אביב ויחד עם פרופ' טובה רוזן הוא משלים מהדורה ביקורתית ל"שירת הקודש של משה אבן-עזרא".

 

ישראל לוין הוא מורה מחונן ורב-השראה. לאחר עבודה רבת-שנים בסמינר הקיבוצים באורנים הוא היה בין מקימי המחלקה לספרות עברית ומכון כץ באוניברסיטת תל-אביב והעמיד דורות של תלמידים. כאחד מבחירי תלמידיו של פרופ' חיים שירמן ז"ל הוא מייצג חוליה חשובה בשלשלת הזהב של חקר הספרות העברית בימי הביניים מאז "חכמת ישראל" ועד ימינו. עבודתו משלבת גישות פילולוגיות, אסתטיות ורעיוניות ומצביעה על מגעים בין

 

תרבויות, בין טקסטים ובין דורות, על זיקות בין תרבות דתית לתרבות חילונית, בין יצירה עברית מקורית למקורות השראה ערביים, בין ספרות ההווה לרבדים קדומים של לשון וספרות. לחשיפת הקשרים והזיקות האלה עשויה להיות השפעה חשובה על התרבות הישראלית.

 

על כל אלה פרופ' ישראל לוין ראוי לקבל את פרס ישראל לחקר הספרות העברית לשנת תשס"ט.   

 

 

  

השופטים

פרופ' מנחם ברינקר, יו"ר

פרופ' זיוה בן-פורת

פרופ' עליזה שנהר

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012