education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

מיכה אולמן – פסל ומורה לאמנות – הוא מן הבולטים והחשובים בפסלי ישראל. עבודותיו הייחודיות, בעיקר בפסלי בורות למיניהם, מאופיינות בדיאלוג מרתק בין החומר לסביבה, להיסטוריה, לפוליטיקה ולזיכרון. פסליו זכו להערכה רבה בישראל ובעולם. פסלי חוצות שלו מוצגים דרך קבע במקומות ציבוריים, ופסלים אחרים מוצגים בתערוכות רבות מן השורה הראשונה של האמנות העולמית.

 

מיכה אולמן – בן לילי ויצחק ז"ל – מתגורר ברמת השרון, והוא נשוי למירה, אב לערה, למיה ולאיתן וסב לירדן, ללילי ולענבל.

 

לימודים והשתלמויות

1964: בוגר האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים

1965: לימודי המשך, בית הספר המרכזי לאמנות ולאומנות, לונדון, בריטניה.

 

תפקידים אקדמיים ומקצועיים

1970-1966: עורך גרפי ומאייר, עיתון "מעריב"

1978-1970: מרצה באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים

1976:          מרצה אורח, בית הספר הגבוה לאמנויות, דיסלדורף, גרמניה

1985-1979: מרצה בפקולטה לאדריכלות ולבניין ערים, הטכניון, חיפה

1989-1979: פרופסור לאמנות, אוניברסיטת חיפה

2005-1991: פרופסור לפיסול באקדמיה לאמנות, שטוטגרט, גרמניה.

 

פסלים במקומות ציבוריים

מיכה אולמן הציב כארבעים פסלים במקומות ציבוריים ברחבי המדינה, וכן בגרמניה, בפולין, בצרפת, באיטליה, בפינלנד, באוסטרליה, ביפן ובקוריאה.

 

תערוכות

עבודותיו של מיכה אולמן הוצגו ביותר מחמישים תערוכות יחיד והשתתפו ביותר ממאה תערוכות קבוצתיות. הבולטות שבהן:

 

תערוכות יחיד

1969: גלריה "דוגית", תל אביב

1976: גלריה "ארט אין פרוגרס", דיסלדורף, גרמניה

1979: בית האמנים, תל אביב

1980: "פני השטח", מוזיאון תל אביב לאמנות

1981: גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק, ארצות הברית

1982: גלריה נעמי גבעון, תל אביב

1988: "מיכלים" 1988-1980, מוזיאון ישראל, ירושלים

1992: גלריה ימאגוצ'י, אוסקה, יפן

1993: "רישומים", גלריה גבעון, תל אביב

1995: האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה

1995: "רישומי ספרייה ורישומי ירח", מוזיאון תל אביב לאמנות

1999: "שולחן לשניים", מוזיאון ישראל, ירושלים

2000: המוזיאון היהודי, פריז, צרפת

2001: האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה

2003: מוזיאון לאמנות, וייסבאדן, גרמניה

2005: גלריה קורה הרצל, דיסלדורף, גרמניה.

 

תערוכות קבוצתיות

1969: ביאנלה לאמנים צעירים, פריז, צרפת

1972: "מהנוף אל ההפשטה ומההפשטה אל הטבע", מוזיאון ישראל, ירושלים

1973: הביאנלה הבין-לאומית, סאו פאולו, ברזיל

1975: סטודיו פתוח, מוזיאון ישראל

1978: "אמן חברה אמן", מוזיאון תל אביב לאמנות

1980: ביאנלה 39, ונציה, איטליה

1980: "גבולות, אמנות ישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים

1984: "התנ"ך של ימינו", גראנד פאלה, פריז, צרפת

1985: "להיות פיסול", קונסטהאלה, דיסלדורף, גרמניה

1987: דוקומנטה 8, קאסל, גרמניה

1989: הביאנלה הבין-לאומית, סאו פאולו, ברזיל

1990: "פיסול אירופי", מוזיאון וילהלם למבורק, דיסבורג, גרמניה

1990: "אף אחד", הגלריה הלאומית, ברלין, גרמניה

1990: "משגאל אל קיטיי", גלריה ברביקן לאמנות, לונדון, בריטניה

1992: "מסלול נדודים", מוזיאון ישראל, ירושלים

1992: דוקומנטה 9, קאסל, גרמניה

1995: "אוריינטציה", הביאנלה הרביעית, איסטנבול, תורכיה

1997: "מלך השלום", החברה הירדנית לתרבות ולשלום, עמאן, ירדן

1998: "למזרח – אוריינטליזם באמנות הישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים

1998: "פיסול ורישום המאה ה-20", מוזיאון וילהלם למבורק, דיסבורג, גרמניה

2005: "העברים החדשים", גרופיוס באו, ברלין, גרמניה

2006: "אמנות ושלום", האקדמיה הבין-לאומית, קיוטו, יפן

2006: "ישראל: אמנות וחיים 2006-1906", פלאצו ריאלה, מילנו, איטליה

2008: "גופי עצמי, אמנות בישראל 1978-1968", מוזיאון תל אביב לאמנות.

 

פרסים ואותות הוקרה

1963: פרס סונבורן, האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים

1971: פרס קולינר, מוזיאון ישראל, ירושלים

1980: פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים

1985: פרס פונדיק, מוזיאון תל אביב לאמנות

1995: תערוכת הפרס ע"ש קטה קולביץ, האקדמיה לאמנויות, ברלין, גרמניה

1996: פרס זוסמן, יד ושם, ירושלים

1996: חבר באקדמיה הגרמנית לאמנויות, ברלין, גרמניה

1997: פרס החברה לתרבות ולשלום בין-לאומי, עמאן, ירדן

1998: פרס ירין, קרן התרבות אמריקה-ישראל

2000: פרס חיים גמזו, מוזיאון תל אביב לאמנות

2004: דוקטור לשם כבוד, האוניברסיטה העברית, ירושלים

2005: פרס תומא, באדן ויטמברג, ברנאו, גרמניה.

 

 

* * *

 

"פיסול דיאלוגי הוא מטאפורה של שיחה. יש בו מרכיב של דיבור בחומרים ובצורות ומרכיב של הקשבה למקום, לסביבה, לתרבות, להיסטוריה ולזיכרון", אומר הפסל מיכה אולמן, מהבולטים באמני ישראל בעשורים האחרונים.

 

מיכה אולמן נולד ב-1939 בתל אביב, למשפחה שמוצאה בגרמניה ושורשיה נטועים עמוק בהתיישבות החקלאית. "כבר כילד בלטתי בציור וזכיתי בפרסים על עבודותיי", הוא מספר.

 

"בשל המסורת המשפחתית החלטתי ללמוד בתיכון החקלאי הכפר הירוק וגם שם הייתי ממונה על ההיבטים האמנותיים בכל האירועים".

 

לאחר סיום לימודיו התגייס אולמן לנח"ל המוצנח. במילואים הוא שירת בגדוד צנחנים והשתתף במלחמת ששת-הימים ובמלחמת יום כיפור. כשהיה בגרעין בקיבוץ ארז, הכין את התפאורה להצגה "מעגל הגיר הקווקזי" שהועלתה בקיבוץ. "זאת הייתה חוויה מכוננת, שגרמה לי לוותר על לימודי החקלאות המתוכננים ולפנות לאמנות", הוא אומר. "עם זה, גם בעבודתי האמנותית לא התרחקתי מעבודת השדה, ואני ממשיך לעבוד באדמה עד היום".

 

ב-1960 התחיל אולמן ללמוד ב"בצלאל", והתמקד בלימודי הדפס ותחריט. לאחר הלימודים יצא לשנת השתלמות בלימודי תחריט בלונדון, ושם נחשף להשפעות אמנותיות מן העולם הרחב.

 

בשובו ארצה התחיל אולמן לעבוד כמאייר וכעורך גרפי בעיתון "מעריב", ובה בעת המשיך בעבודת היצירה שלו, ויצר תחריטי מתכת של נופים. ב-1969 כבר הציג תערוכת יחיד ראשונה של עבודותיו. כעבור שנה הוזמן ללמד תחריט ורישום ב"בצלאל".

 

תחריטי הנוף הולידו אצל אולמן את הרצון לצאת ולעבוד בנוף עצמו. "שאלתי את עצמי: אם אני עושה חורים בלוח מתכת שמופיע בו שדה, מדוע לא אצא ישירות לשדה ואצור בו צורות?" הוא מספר. "את פסלי הבורות הראשונים חפרתי בשדות רמת השרון שבה התגוררתי. עד היום יש לי משיכה מיוחדת לצורה הזאת של הבור, הקושרת את גורלה למקום ומשמשת גבול בין 'למעלה' ל'למטה'".

 

פסלי הבורות ממשיכים ללוות את אולמן בכל תחומי יצירתו. ב-1972 נכנס ממד פוליטי לתחום, במיזם של חילופי אדמות בין קיבוץ מצר ובין הכפר הערבי הסמוך, מסר: הוא חפר, בעזרת בני נוער משני היישובים, בורות בשני המקומות, ומילא אותם באדמה שנחפרה מן היישוב השכן.

 

לאחר שמונה שנות הוראה פוטר אולמן מ"בצלאל" עם כמה ממורי המוסד בשל מרד סטודנטים שביקשו לחולל מהפכה בתכנית הלימודים. "הדיאלוג עם הסטודנטים היה חשוב לי מאוד, והפיטורים העניקו משמעויות חדשות לעבודתי האמנותית".

 

אולמן התחיל ללמד בטכניון ובאוניברסיטת חיפה, והמשיך ליצור ולהציג ברחבי העולם. ב-1987 הוזמן להשתתף ב"דוקומנטה", תערוכת הפיסול היוקרתית בקאסל שבגרמניה. "הצגתי בפעם הראשונה בור באדמת גרמניה, והבנתי בפעם הראשונה את משמעותו של בור במקום אחר, עם עבר מורכב כל כך", אומר אולמן.

 

כעבור שלוש שנים הוזמן אולמן לעבוד שנה בברלין, ואחריה מונה לפרופסור באקדמיה של שטוטגרט, ושם לימד חמש עשרה שנים בעודו מתגורר בישראל. "העבודה בגרמניה היא הדרך שלי לעבד את הטראומה ולקיים דיאלוג עם הגרמנים, גם אם הוא קשה ומסובך". הדיאלוג הזה הגיע לשיאו באנדרטה שהקים אולמן בברלין, בכיכר בבל, שבה הייתה שרפת הספרים הגדולה במאי 1933. "זה חדר תת-קרקעי הנראה כספרייה לבנה ריקה ומואר באור תמיד, וחלון בתקרתו פונה אל הכיכר".

 

מוטיב החדר התת-קרקעי המתכתב עם סביבתו בלשון ייחודית מופיע גם בעבודתו החדשה של אולמן, "יום השוויון", בגן הפסלים במוזיאון ישראל בירושלים. שם הפתח בתקרה הוא ספסל שקוף, והאור – הבא מבחוץ – "משוחח" בפנים עם הצל על פי עונות השנה ויוצר מלבן מואר זהה בגודלו לפתח האפל בימי השוויון בין היום ללילה. עבודה מרכזית אחרת שלו בירושלים היא שני מכסים תואמים של תאי מים שהוצבו בכיכר ציון וברחוב האחים בעיר העתיקה. "שפת הרמזים הזאת אופיינית לעבודתי", אומר אולמן. "זה דיאלוג בין מזרח העיר למערבה, בין ירושלים של מעלה לירושלים של מטה, עם כל המשמעות של המים בעיר לאורך ההיסטוריה". 

 

במשך השנים ייבא אולמן את פסלי הבורות גם לחללים סגורים, באמצעות עבודה באדמה ובחול. "הפסלים קשורים בדרך כלל לחפצים ביתיים, כמו ספרים או רהיטים, ואפשר לראות בחומר הגלם את האדמה שהוצאה מהבורות, וגם בפנים היא מתייחסת מעצם טבעה למקום ולסביבה".

 

"החלל הפנימי של הבור הוא הרווח בין מרכיביו", אומר אולמן, "כמו הרווח בין אנשים ובין האדם לסביבתו. הרווח הזה, ועולם היחסים הזה, ייחודיים בכל מקום ומקום. התוכן של הבורות עמוס משמעות, משום שכל נגיעה באדמה היא טעונה, עד גרגר החול האחרון".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012