education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

ג'אד נאמן – פרופסור לקולנוע באוניברסיטת תל אביב – הוא יוצר, חוקר, הוגה דעות ומחנך בתחום הקולנוע. סרטיו שעסקו בזכויות האדם ובפצעים של החברה, הטביעו חותם על הקולנוע הישראלי. הוא הוביל מהפכה אקדמית בלימודי הקולנוע, והיה מראשוני החוקרים של הקולנוע הישראלי.

 

ג'אד נאמן מתגורר בתל אביב, והוא נשוי לד"ר תלמה הנדלר ואב לליבה ולרננה.

 

לימודים והשתלמויות

1965: הסמכה לעסוק ברפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

1968: תואר דוקטור לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים

1968: לימודי פילוסופיה ותיאטרון, אוניברסיטת תל אביב (לא הושלמו לתואר).

 

תפקידים אקדמיים

מ-1978:      חבר בסגל החוג לקולנוע, אוניברסיטת תל אביב (מ-1989 בדרגת

                 פרופסור)

1983-1980: ראש החוג לקולנוע, אוניברסיטת תל אביב

1985-1984: אמן אורח, המרכז ללימודי עברית, אוניברסיטת אוקספורד,

                 בריטניה

1994-1991: ראש החוג לקולנוע, אוניברסיטת תל אביב

2005-2003: פרופסור אורח, אוניברסיטת ניו יורק, ארצות הברית

2008:         עמית מחקר, מכון ג'וינר לחקר המלחמה, אוניברסיטת מסצ'וסטס,

                 בוסטון, ארצות הברית.

 

פילמוגרפיה

1969: השמלה - סרט קולנוע: בימאי, תסריטאי-שותף ומפיק-שותף

1970: בדואים בסיני – סרט תיעודי: בימאי ומפיק

1970: חוויית חלב ודבש - דוקו-דרמה: בימאי ומפיק

1971: האדם הוא המרכז – תעודה ודרמה (על פי סיפור מאת י"ח ברנר): בימאי

         ותסריטאי-שותף

1972: החצר של מומו הגדולה - דרמה לטלוויזיה (על פי רומן מאת יהודית

         הנדל): בימאי ותסריטאי-שותף

1973: הרופא הקטן מרחוב החבשים - דרמה לטלוויזיה (על פי סיפור מאת דוד

         שחר): בימאי, תסריטאי-שותף ומפיק

1975: הסתכלות על עכו – סרט תיעודי: בימאי ותסריטאי

1977: מסע אלונקות - סרט קולנוע: בימאי, מפיק ותסריטאי-שותף

1981: יא ברכען! (מרד הימאים) – סרט תיעודי: בימאי ותסריטאי-שותף

1983: הלילה בו נולד המלך – סרט עלילתי קצר: בימאי

1984: מגש הכסף - סרט קולנוע: בימאי, תסריטאי-שותף ומפיק-שותף

1989: רחובות האתמול - סרט קולנוע: בימאי, תסריטאי-שותף ומפיק-שותף

2006: דמעות שחרזאדה – סרט תיעודי: בימאי ומפיק

2007: נוזהאת אל פואד - סרט קולנוע: בימאי, תסריטאי-שותף ומפיק-שותף

2008: זיטרה – סרט תיעודי: בימאי ומפיק.

                                   

השתתפות בפסטיבלי קולנוע

השמלה: פסטיבל קאן, פורום הבימאים, צרפת; פסטיבל אוברהאוזן, גרמניה

מסע אלונקות: פסטיבל לונדון, בריטניה; פסטיבל הונג קונג

מגש הכסף: פסטיבל ברלין, גרמניה; פסטיבל בסטיה, צרפת (פרס השחקן

                 הראשי); פסטיבל שיקאגו, ארצות הברית

רחובות האתמול: פסטיבל ירושלים; פסטיבלי קולנוע יהודי, סן פרנציסקו, ארצות

                        הברית (סרט הפתיחה); פסטיבל שיקאגו, ארצות הברית

דמעות שחרזאדה: פסטיבל פלרמו, איטליה

נוזהאת אל פואד: פסטיבל חיפה; פסטיבל סירקוז, ארצות הברית

זיטרה: פסטיבל דרום, שדרות; פסטיבל ז'יטומיר, אוקראינה; פסטיבל לסרטים

          עצמאיים מאר-דל-פלטה, ארגנטינה.

 

פרסים

2006: פרס על מצוינות בקולנוע, פסטיבל הסרטים, חיפה

2008: פרס הבימוי בעבור הסרט "זיטרה", פסטיבל ז'יטומיר, אוקראינה

2008: פרס על חדשנות קולנועית בעבור הסרט "נוזהת אל פואד", פסטיבל

         סירקוז, ארצות הברית.

 

מחקרים ופרסומים

ספר בעריכתו

1998: מבטים פיקטיביים – על קולנוע ישראלי (עם נ' גרץ וא' לובין)

 

מאמרים עיקריים

1979: קולנוע דרגה אפס, קולנוע

1991: שאלת הלשון והקולנוע הישראלי, זמנים, רבעון להיסטוריה

1991: קללה לברכה – סרט מפלסטינה א"י, חמישים לארבעים ושמונה,

         תיאוריה וביקורת

2001: מכונת המלחמה המטלורגית: על נוודות בסרט רשימת שינדלר, תיאוריה

          וביקורת

2005: קמרה אובסקורה של הנופלים: הפדגוגיה הצבאית ואביזריה בקולנוע

         הישראלי, ביטחון ותקשורת – דינמיקה של יחסים

2008: הפצע מתנת המלחמה – מכוות זיכרון בגוף הלוחם, ישראל

1995:    The Empty Tomb in the Postmodern Pyramid, Documenting Israel

1996:    A Semantic Analysis of Il Conformista, Journal of Pragmatics (with G. Rachel)

1999:    The Death Mask of the Moderns - A Genealogy of New Sensibility Cinema in Israel, Israel Studies

2001:    A Letter from Mother in the Land of Tears: The Shameful Origin of the Nation-State, Kolnoa – Studies in Cinema and Television

2002:    The Jar and the Blade: Fertitlity Myth and Medieval Romance in Israeli Political Films, Prooftexts – A Journal of Jewish Literary History

2005:    The Tragic Sense of Zionism: Shadow Cinema and the Holocaust, Shofar

 

 

פרקים בספרים

1999: הקולנוע הישראלי, בתוך: מאה שנות תרבות

 

2001:    Israeli Section, In: Companion Encyclopedia of Middle Eastern and North African Film.

 

* * *

 

יהודה ג'אד נאמן נולד בתל אביב ב-1936 וגדל בפתח תקווה. בנעוריו התגורר שנה בירושלים, ושם צפה בסרטים רבים, ובמיוחד חזר שוב ושוב אל "חלף עם הרוח" ששבה את לבו.

 

בצה"ל שירת ג'אד בנח"ל, ולאחר שהשתחרר השתתף בקורס קציני מילואים, ובשנים שלמד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים שירת במילואים בחטיבת הצנחנים. "בתחילת שנות ה-60 ביליתי שתי חופשות בפריז וראיתי את סרטי הגל החדש הצרפתי וסרטים רבים של הוליווד הקלאסית, מערבונים ופילם-נואר. סחרחורת הפלא של פליני ב'שמונה וחצי' הולידה בי את הרצון ליצור סרט ואף מחשבה לוותר על הרפואה".

 

נאמן סיים את לימודיו, עשה סטאז' באיכילוב, והצטרף לחבורה של אוהבי קולנוע. "היינו צופים בסרטים בהקרנות ביתיות ומשוחחים שעות. איש לא למד קולנוע. התחלתי אז למלא תפקידים זוטרים בהפקות". 

 

כמנהל הפקה בסרט "סיירים" (1966) הוא ויתר על שכרו וקיבל ציוד וצוות לכמה ימי צילום. בעזרת מענק קטן צילם את הסרט הקצר "השמלה", סרטו הראשון שעורר עניין. לאחר השלמת הסרט, במלחמת ששת-הימים, שירת כרופא בגדוד צנחנים וקיבל את "אות המופת" על טיפול בפצועים בקרב אום-כתף בסיני.

 

אחרי המלחמה צילם ג'אד נאמן עוד שני סרטים קצרים וצירף אותם לסרט הראשון, וב-1970 הוצג בבתי הקולנוע הסרט "השמלה" שהיה מורכב משלושת הסרטים הקצרים. הסרט זכה להצלחה, ואף הוקרן בפורום הבימאים בפסטיבל קאן.

 

בשנים הבאות יצר ג'אד נאמן סרטים תיעודיים ודרמות טלוויזיה. סרטו התיעודי "הסתכלות על עכו" התמקד בגטו הערבי והציג לראשונה יחסי ערבים-יהודים בישראל בגישה ביקורתית. 

 

במלחמת יום כיפור שירת ג'אד כרופא בגדוד צנחנים ברמת הגולן. בשירות המילואים, לאחר תום הקרבות, עיבד את התסריט של "מסע אלונקות" המבוסס על אירוע משירותו הסדיר. "הסרט מגולל סיפור של טירון בצנחנים שמתאבד לאחר טרטורים קשים. הטרטורים משמשים בצבא שיטה להכשיר את הלוחמים להיפצע ואף ליהרג", אומר נאמן. צה"ל ניסה למנוע את ההסרטה, אך נאמן לא ויתר, ולאחר מאבק צילם את התסריט המקורי. הסרט הוצג בפסטיבלים וזכה לשבחי הביקורת ולהצלחה מסחרית. לימים הוא אף נלמד בבית ספר לקצינים כסרט הדרכה כיצד למנוע התאבדות טירונים.

 

ב-1978 היה ג'אד נאמן חבר בקבוצת קולנוענים שנאבקו על הקמת קרן קולנוע איכותי. "זה היה רגע קריטי בהיסטוריה של הקולנוע הישראלי", הוא מדגיש. "הקרן היא הכלי שאִפשר לקולנוע לפרוץ קדימה".

  

באותה עת התחיל נאמן ללמד בחוג לקולנוע. כראש החוג בשנים 1983-1980 הוא הנהיג רפורמה בתכנית הלימודים. "על לימודי המקצוע הוספנו פילוסופיה, תולדות האמנות, היסטוריה ותיאוריה ופתחנו כיוון מחקרי. אני בניתי את הקורס הראשון על תולדות הקולנוע הישראלי", הוא אומר. "בעשיית סרטים ובמחקר, עם התלמידים ועם המורים, הפכנו את החוג לקולנוע מהבן הדחוי לגולת הכותרת של אוניברסיטת תל אביב".

 

ב-1981 שודר בטלוויזיה הישראלית סרטו "יא ברכען!", על שביתת הימאים של 1951. הסרט מציג את תקופת בן-גוריון כמשטר כמו-טוטאליטרי, ולכן הוא עורר סערה ציבורית.

 

בסרט "רחובות האתמול" משנת 1989 חזה ג'אד נאמן רצח פוליטי בישראל – מתנקש יהודי הורג מנהיג ישראלי המכריז על שיחות שלום עם הפלסטינים. "הסרט, שצולם שבע שנים לפני רצח רבין, הוצג בעולם וזכה לביקורות טובות. בישראל התעלמו ממנו בשל עלילתו המופרכת לכאורה", הוא אומר. "אחרי הדחייה הפסקתי לעשות סרטים; חשתי שאין לי למה לקוות. הייתי חופשי להתמקד בהוראה ובכתיבה על קולנוע". מאמריו על הקולנוע הישראלי, על סרטי מלחמה ועל הפצע בגוף ובחברה נכתבו בגישה מיתו-היסטורית והציעו תובנות חדשות.

 

בשנים האחרונות חזר ג'אד נאמן לעשייה הקולנועית, בלי לזנוח את הכתיבה. סרטו התיעודי "דמעת שחרזאדה" וסרטו העלילתי "נוזהת אל פואד" הוצגו בפסטיבלים וזכו בפרסים. סרטו "זיטרה" מתעד הצגת תיאטרון-מוזיקלי על השואה ועל פיוס שתלמידים ישראלים וגרמנים העלו יחד. שלושת הסרטים עוסקים באוטופיה של שילוב תרבויות.

 

הכינוי ג'אד, על שם יהודה איש-קריות, דבק בו בנעוריו. "בסרטים שלי קיים יסוד של בגידה", הוא אומר. "לי עצמי קראו בוגד, כי בסרטיי ובדבריי אני מביע הזדהות עם הפלסטינים. אולם הסופר ג'וזף קונראד לימד אותי כי 'אדם יכול לבגוד רק במצפונו'. הקולנוע שלי מעלה נושאים טורדי מנוחה; כך אני משקף את עצמי בראי החברה והנוף. בעשיית הסרטים אני מוקף ב'יחד' נפלא, אך תמיד חש בודד". 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012