education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
נימוקי השופטים
 
יצירתו של מיכאל גרוס, דור שישי בארץ ומהבולטים באמני ישראל, מושרשת עמוק הן באמנות הישראלית והן באמנות הבינלאומית.

מיכאל גרוס הוא אמן הנוף, האור וחומרי המציאות המקומיים שהם נקודת מפגש בין הביטוי הטהור של צורה, חומר וצבע לבין ביטוין של איכויות אנושיות והרגשיות. הוא תיאר את חוויית שנות חייו המוקדמות על שפת הכינרת במונחים של "אדמה צרובת שמש, מרחב צלול, שמים רועדים באור, רחש ברחשים, עושר של כוחות-מוזיקה" (קטלוג גרוס, מוזיאון תל-אביב, ‏1993), וכל אלה מפליאים להגדיר את אפיונה הפנימי של יצירתו ואת הדיאלוג החרישי שהיא מנהלת עם סביבתה. גרוס לא אימץ תכתיבים של תנועות וסגנונות, והלך בדרכו-הוא בצניעות ובנאמנות בלתי-מתפשרת לעקרונותיו. שלא כאמני "אופקים חדשים" בשנות החמישים, אשר יצירתם אופיינה בליריות חופשית ובצורות אמורפיות, גרוס משך את המופשט שלו לעבר תמצות גיאומטרי. ניתן היה אכן להגדיר תמציתיות זו העומדת בבסיס יצירתו כמינימליסטית, אלמלא חיבוריה עם חומרי המציאות הסובבים אותה והמטען הרגשי והתחושתי הנלווה אליה.

אמנותו של מיכאל גרוס, המצטיינת בהתפתחותה הדינמית לאורך שנים רבות ובגיוון עשיר בטכניקות, בנושאים ובחומרים, זכתה בהכרה רבה הן בארץ והן מחוצה לה. ציוריו ופסליו הוצגו בתערוכות בינלאומיות מובילות, זכו בפרסים יוקרתיים (כגון מדליית זהב בבינאלה ה-XI בסאו פאולו ב-‏1971), ונרכשו על ידי רבים מהמוזיאונים החשובים בעולם. חשיבות מיוחדת נודעת לתרומתו לנוף האמנות בישראל, אשר בגינה זכה בפרסים חשובים כפרס סנדברג (‏1977) ופרס שר החינוך (1987). תרומה זו מתבטאת הן בתערוכות היחיד שהציג במוזיאונים הגדולים וביצירות הציור והפיסול המעשירות מבני ציבור ואתרי זיכרון והן בפעילותו כמורה לאמנות אשר תחילתה באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים (‏1960‎-1957) והמשכה בסמינר "אורנים"  (‏1985‎-1960). מיכאל גרוס העמיד דורות של אמנים, ורבים מבכירי אמני ישראל כיום רואים אותו כבעל השפעה רבת-משמעות על דרכם כיוצרים.

על כל אלה מצאה ועדת השופטים את מר מיכאל גרוס ראוי לפרס ישראל בתחום
הציור והפיסול לשנת תש"ס.


 
השופטים
פרופ' נורית כנען-קדר, יו"ר
ד"ר אסתר לוינגר
פרופ' חנן לסקין
גב' נעמי סמילנסקי
פרופ' חיים פינקלשטיין
 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012