education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
 קורות חיים
 
 
 

יוסף זינגר - פרופסור אמריטוס לאווירונוטיקה בטכניון, מומחה בעל שם בהנדסת מבנה של מטוסים, חוקר היציבות והקריסה של מבנים דקי דופן, מן הראשונים שקיבלו רשיון טיס בארץ ישראל המנדטורית, מי שהתנדב במלחמת העולם השנייה לחיל האוויר הבריטי ושירת בתפקיד טכני, ואחר כך שירת בחיל האוויר כקצין הנדסה ושימש בתפקידים בכירים בתעשייה האווירית - נולד ב-1923 בווינה, ועלה לארץ בשנת 1933 עם משפחתו מברלין.

 

לימודים והשתלמויות

1948-1946: B.Sc. (ENG.) (First Class Honours), וכן דיפלומה בהנדסה אווירונוטית

                 (D.I.C.), אימפריאל קולג', אוניברסיטת לונדון

1953-1952: M.Sc. בהנדסה אווירונוטית במכון הפוליטכני של ברוקלין, ניו  יורק (בהדרכת 

                  פרופ' ניקולס הוף)

1957:          דוקטור בהנדסה אווירונוטית (בהדרכת פרופ' ניקולס הוף), שם.

 

פעילות מקצועית בתחום התעופה

1956-1949: קצין הנדסת תכן בחיל האוויר, ממקימי מחלקת ההנדסה של החיל (תפקידו האחרון:

                 ראש מדור ניסוי ופיתוח), שם

1973-1971: סמנכ"ל בכיר בתעשייה האווירית ומנהל חטיבת ההנדסה. שימש יועץ מקצועי 

                 לחיל האוויר, לתעשייה האווירית, לרפא"ל, לחיל הים ולחיל הצנחנים.

 

פעילות אקדמית בטכניון

1961-1955: מרצה בכיר במחלקה להנדסה אווירונוטית בטכניון, חיפה  

1965-1961: פרופסור חבר, שם

1991-1965: פרופסור מן המניין, שם

1960-1958 ו-1967-1965: דיקן הפקולטה, שם

1986-1982: נשיא הטכניון.

 

פעילות אקדמית בחו"ל

1965-1963: פרופסור חבר אורח לאווירונוטיקה באוניברסיטת סטנפורד

1969-1968, 1988-1986 ו-1989: פרופסור אורח לאווירונוטיקה במכון לטכנולוגיה של 

                 קליפורניה, פסדנה

1977-1976: עמית בכיר באוניברסיטת הרווארד

1988:         פרופסור אורח באימפריאל קולג', אוניברסיטת לונדון

1991-1990: פרופסור אורח ב-RWTH, אאכן, גרמניה, ב-UCLA ובאימפריאל קולג' שבאוניברסיטת

                 לונדון.

 

פעילות מקצועית ציבורית

1987-1986: יו"ר הדירקטוריון של התעשייה האווירית

1976-1968: חבר הוועדה המייעצת של המדען הראשי במשרד הביטחון

1981-1975: חבר המועצה להשכלה גבוהה

1970, 1971 ו-1979: חבר הוועדה לפרס ביטחון ישראל

1994:         חבר הוועדה לבדיקת תשתיות החלל במשרד המדע והאמנויות.

 

חברות בארגונים אקדמיים ומקצועיים

1977:           עמית במכון האמריקאי לאווירונוטיקה ולאסטרונאוטיקה

1978:           חבר באקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה

1981:           חבר זר באקדמיה הלאומית של ארצות הברית להנדסה

1982 ו-1986: נשיא המועצה הבינלאומית של מדעי התעופה, ICAS

1984:           חבר זר באקדמיה הלאומית של צרפת לתעופה ולחלל.

ממייסדי האגודה הישראלית לתעופה (1951) ונשיאה. עמד פעמים רבות בראש הכינוסים בישראל

של המועצה הבינלאומית למדעי התעופה (ICAS) וכן של האגודה הבינלאומית למכניקה (IUTAM).

 

פרסים ותוארי כבוד

תואר דוקטור לשם כבוד: ב-1983 מהפוליטכניון של ניו יורק, ב-1986 מאוניברסיטת אקס במרסיי,

ב-1993 מאוניברסיטת גלזגו

1990: מדלייתICAS/ Maurice Roy  לשיתוף פעולה בינלאומי באווירונוטיקה

1994: טבעת פראנדטל, Ludwig-Prandtl-Ring, מטעם האגודה הגרמנית למדעי התעופה מדליית

         אקסנר של אגודת הספר והתעשייה באוטריה.

 

פרסומים

חיבר יותר ממאה מאמרים המסכמים את מחקריו בתורת המבנים, ובמיוחד בחקר הקריסה של מבנים דקי דופן. ספרו Buckling Experiments, שיצא בשני חלקים, ב-1997 וב-2000, בהשתתפות שניים מעמיתיו, מסכם את הידע בשיטות ניסוייות בקריסת מבנים דקי דופן ונחשב לספר הקלאסי בתחומו.

 

נשוי לשושנה לבית פריגר, ולהם בת, תמר (וינטר), ושני בנים, גדעון ואורי, ושבעה נכדים: מירה, אדם, מור, מתן, שירה, נוגה ודניאל.

 

 

רשיון הטיס של יוסף זינגר מטעם קלוב התעופה הארץ ישראלי היה מן הראשונים שניתנו בארץ. זינגר הוסמך כטייס בשנת 1941, עוד לפני שקיבל רשיון נהיגה. אבל מה שמשך אותו באמת לטיסה היה הרצון לבנות מטוסים ולאו דווקא להטיס אותם. את כוונתו זאת החל לממש בלימודי הנדסה אווירונוטית בהתכתבות באגודה המלכותית הבריטית לתעופה.

 

אף שבריטניה נזקקה לטייסים במלחמתה בנאצים, סירבו שלטונות המנדט לבקשת זינגר וחבריו, שרצו להתגייס לחיל האוויר המלכותי, ולא הסכימו לקבלם לשירות צבאי כטייסים. רק בלחץ הנהלת הסוכנות היהודית גויסו לקראת סוף המלחמה כעשרה צעירים יהודים, ובהם גם זינגר ועזר ויצמן, שהיו בעלי רשיון טיסה אזרחי, ועמם עוד כמה עשרות מגויסים ארץ-ישראלים שכבר שירתו בתפקידים שונים בחיל האוויר. הם נשלחו למבדקי טיס בבסיס חיל האוויר במצרים. "אבל שם" מספר פרופ' יוסף זינגר "העדיפו להעסיק את רובנו בתפקידים טכניים, וביטלו את קורס הטיס המיוחד שתוכנן ברודזיה. רק כמה בודדים, ובהם עזר ויצמן, הצליחו על אף הקשיים המכוונים להגיע לרודזיה ולהתקבל לקורס טיס, אבל אני, כמו רוב החבורה, נשארתי במצרים והועסקתי כמכונאי מטוסים, ואחר כך עבדתי במשרד התכן של בסיס התחזוקה MU 107 RAF, ליד תעלת סואץ".

כיוון שלא ניתן לו להילחם ניצל יוסף זינגר את זמנו הפנוי על גדת האגם המר והתכונן ללימודי הנדסת מטוסים באוניברסיטת לונדון. הוא החל בהם לאחר שחרורו ב-1946. כעבור כשלוש שנים סיים בהצטיינות את לימודיו באימפריאל קולג', וכמהנדס וכבעל דיפלומה באווירונוטיקה שב ארצה לחיל האוויר המתהווה של ישראל.

יוסף זינגר נולד בווינה בשנת 1923, וגדל בברלין עד שמשפחתו עלתה ארצה בשנת 1933. אביו צבי נולד בטרנוב שבגליציה, ואמו אטל נולדה בקרקוב. "אבי היה סוחר באבנים טובות במסגרת של בית מסחר משפחתי שהיו לו סניפים אחדים באירופה." הוריו החלו בהכנות לעלייה ארצה עוד לפני הבחירות שהעלו את היטלר לשלטון בגרמניה. זינגר ואחיו (הצייר מיכאל ארגוב ז"ל) למדו בבית הספר הריאלי. "התחנכתי שם לסדר, למשמעת ולממלכתיות." דרך בית הספר ותכנית חג"ם, לימים הגדנ"ע, הגיע לפעילות ב"הגנה". ממפקדו הראשון חיים לסקוב למד, בין היתר, את עקרונות הפיקוד על אנשים והאחריות לקבוצה. לימים, כשיהיה מראשי מחלקת ההנדסה של חיל האוויר, יעמוד בראש חטיבת ההנדסה של התעשייה האווירית או יכהן בנשיאות הטכניון, הוא ייטיב להשתמש במה שלמד מלסקוב כשהיה נער צעיר, באימונים על הכרמל.

 

בחיל האוויר היה זינגר מן המהנדסים שהפכו גרוטאות שיובאו ארצה למטוסי קרב. הם עשו זאת ללא ספרי התכנון של היצרנים. הם למדו על מה שאפשר להפיק מן המטוסים הללו תוך כדי עיון בפרטי המבנה שלהם. "רוב המהנדסים היו צעירים, והאחריות שהוטלה עלינו הייתה גדולה: ללוות כל פרויקט מן הקונצפט ועד להשלמת הניסויים."

 

כמהנדס תכן וכאחראי על ניסויים נוכח זינגר שהנושא המקצועי המרתק אותו ושהוא רוצה לעסוק בו הוא מבנה המטוס. מי שעוסק במבנים אווירונוטיים עוסק להלכה ולמעשה בתכן גוף המטוס וכנפיו, ועיקר משימתו היא להבטיח שהמבנה דק הדופן של כלי הטיס יהיה קשיח דיו כדי לעמוד בפני הלחצים וכוחות הזרימה שהם עניינה של האווירודינמיקה. הזיקה לתחום המבנה התחזקה אצל זינגר במכון הפוליטכני בברוקלין, שאליו נשלח על ידי חיל האוויר כדי ללמוד לתואר שני בהנדסה אווירונוטית. המכון בברוקלין נחשב אז לאחד החשובים בתחומו בעולם. מנחהו שם, פרופ' ניקולס הוף, מגדולי המומחים למבני מטוסים, הוא זה שכעבור שנים אחדות ידריך אותו גם בלימודי הדוקטורט.

 

מחיל האוויר השתחרר רב סרן יוסף זינגר בתום שש שנות שירות. עמדו לפניו האפשרויות להתקבל לעבודה מקצועית בתעשייה האווירית, ברפא"ל או בטכניון, והוא בחר באקדמיה. הוא הלך לטכניון, אבל לא ננעל בחדרי הלימוד שלו ובמעבדותיו, ואף שהטכניון היה מאז לביתו המובהק, הוא שמר על קשר רצוף עם כל מי שהיה קשור בבניית התעופה הישראלית. כאחד המומחים הנודעים בעולם למבני מטוסים, ובמיוחד להתנהגותם של מבנים דקי דופן, הוא שימש יועץ לחיל האוויר, לחיל הים (גם בעניין העמידות של צוללות), לצנחנים ולרפא"ל, ומילא תפקידים בכירים בתעשייה האווירית.

 

לטכניון פנה יוסף זינגר במידה רבה הודות לפרופ' סידני גולדשטיין ממנצ'סטר, שבא לחיפה כדי להפוך את הטכניון למוסד אקדמי מערבי ולהקים בו את המחלקה לאווירונוטיקה. במחלקה החדשה, שהחלה לפעול בשנת 1955, הופקד זינגר על תחום המבנים של מטוסים.

 

פרופ' זינגר הוא גם איש מדע וגם מהנדס. "המדען שואף לגלות דברים חדשים" - הוא מסביר את ההבדל המהותי שבין שתי הדיסציפלינות הללו - "ולעומתו המהנדס עוסק ביישום המעשי של גילויי המדע. לכן אין אני מסתפק בהוכחת היתכנותו של דבר אלא מנסה ליישם אותו. אני ממשיך בכך את מה שעשיתי בחילות האוויר של בריטניה וישראל. מחצית מעבודתי המדעית נוגעת אמנם בתיאוריה, אבל החלק האחר שלה, המוקדש לניסויים הוא החלק המאפיין את דרכי".

 

להישגיו הגדולים באווירונוטיקה הגיע זינגר באמצעות הניסויים. כמורו הוף גם הוא בוחן תוך ניסוי את הצד הבסיסי התיאורטי בניסויים, ועל פי התוצאות הוא מסיק את המסקנות לגבי התנהגותם הצפויה של המבנים. המעבדה בנושא קריסת מבנים דקי דופן שהקים פרופ' זינגר בטכניון היא בעלת שם עולמי בחקר היציבות של מבנים דקי דופן, ובמיוחד בחקר היציבות של קליפות גליליות וקוניות (מלשון קונוס) ובפיתוח שיטות ניסוי חדשניות. המחקרים נוגעים לא רק להתנהגות המטוסים והטילים באוויר, אלא גם לצוללות בים ולחוזקם של מגדלי קידוח בים. השיטות שפיתח זינגר עם עמיתיו ועם תלמידיו מיושמות אפוא, בידי מדענים במכוני מחקר חשובים וכן בתעשיות ברחבי העולם בתחומי התעופה, החלל, הספנות, הפקת נפט, הנדסת מכונות ועוד.

 

מחקרים רבים של זינגר נעשו במימונו של חיל האוויר האמריקאי. אחד התנאים שהציבו הגנרלים האמריקאים למתן הכסף למחקרים היה שיהיה להם ערך מוסף מעשי. ואכן את טביעות האצבעות של פרופ' זינגר אפשר למצוא אפילו בתכנית "אפולו" של האמריקאים. יוסף זינגר מגדיר זאת במילים "הבורג הקטן שלנו בתכנית 'אפולו'". יצרני הטיל "סאוטרן 5" פעלו בתכנונו ובבנייתו גם על פי תוצאות ניסוייהם של זינגר ועמיתיו, ובגוף הטיל הענק אפשר להבחין ב"קליפות מחוזקות" שחושבו ונבנו בהתאם לתוצאות המחקרים הללו. את ספר היסוד באווירונוטיקה, בתחום של ניסויי קריסה, חיבר פרופ' זינגר (בהשתתפות שניים מעמיתיו: ארבוץ מדלפט בהולנד ווולר מהטכניון), והוא נחשב לספר המסכם והחשוב ביותר מסוגו.

   

במשך שנתיים וחצי (1973-1971) עמד פרופ' זינגר בראש חטיבת ההנדסה של התעשייה האווירית והיה בה סמנכ"ל בכיר. זינגר: "זה לא היה מעבר קל. הייתי אחראי ליותר מאלף וחמש מאות עובדים, מרביתם מהנדסים. הייתי הממונה על כל הפרויקטים ההנדסיים, והיה עליי להתמודד גם עם המתח המתמיד הקיים בין חטיבת ההנדסה לחטיבת הייצור. אני הייתי גם אחד מאלה שעודדו את הפיתוח של תחום האוויוניקה שעליו התבסס אחר כך פיתוח הלביא."

 

בתקופתו של זינגר בתעשייה האווירית נערכו בה מבחני הרישוי הבינלאומי של המטוסים האזרחיים הראשונים מתוצרתה, "ערבה" ו"ווסטווינד". מטוס הקרב "כפיר" עבר לסדרת ייצור, ונולד ופותח ה"כפיר" המשופר, עם הכנפון הקדמי. זינגר ארגן מחדש את חטיבת ההנדסה והרחיב אותה, תוך שהוא קובע סטנדרטים גבוהים בכל אגפיה ולא רק בתחום המבנים, הקרוב ללבו. את הקשר ההדוק עם התעשייה האווירית לא ניתק זינגר גם כששב לטכניון, והוא אף שימש לימים יו"ר הדירקטוריון שלה.

 

בשנת 1982 נבחר פרופ' יוסף זינגר לנשיא הטכניון, והוא הראשון מבין אנשי הסגל הזוכה לעמוד בראש הפירמידה. ארבע שנותיו בנשיאות הטכניון עמדו בסימן הקיצוץ התקציבי הגדול שקיצצה הממשלה בתקציבי ההשכלה הגבוהה, במסגרת תכנית ההבראה של המשק הישראלי כולו. אף על פי כן המשיך הטכניון באותן "שנים רזות" להתפתח ולגדול בהנהגתו. "הצלחתי" - קובע פרופ' זינגר - "למנוע את פיטורי כל המרצים הצעירים שהיו ראויים לקבל קביעות. שמתי דגש על 'מצוינות' בכל התחומים, וככל הידוע לי אני קבעתי לראשונה את המושג הזה". כדי לשמור על איכות ההוראה והמחקר בטכניון, על אף הקיצוץ הגדול בתקציב, הפך זינגר להיות "מתרים" נמרץ למען הטכניון ונאלץ להקדיש למסעות ההתרמה יותר זמן מכפי שהועיד לכך בתכניותיו המוקדמות. הוא שכנע תורמים כי עדיף להועיד את הכספים לקרנות-עד ולקרנות מחקר, שמפֵרותיהם יפעל הטכניון ויתפתח, מאשר לבניית בניינים.

 

היו ששאלו את פרופ' זינגר אם אכן ההחלטות שקיבל במהלך הקריירה שלו היו נכונות: האם, למשל, טוב עשה כשעזב את חיל האוויר? האם נהג בתבונה בדחותו הצעות מפתות שקיבל מן החשובות בפקולטות בעולם לאווירונוטיקה לחבור אליהן בתפקידי מפתח? הוא משיב תמיד בחיוב, לא רק כמי ששמח בחלקו אלא כמי שיודע להעריך את תרומתו למדינת ישראל. הטכניון, הוא אומר, העניק לו את האפשרות להעמיד דורות של תלמידים שעשו חיל. לתלמידיו בשנים הראשונות נהג לומר, שרק הם, ולא שום גורם אחר זולתם, יקבעו אם תימצא להם תעסוקה מתאימה בארץ. אף שהוא אופטימיסט מטבעו, הרי באותן שנים ראשונות לא האמין זינגר שישראל תהיה ליצרנית של מטוסים. ובכל זאת הוא ותלמידיו, יחד עם גורמים אחרים, עשו את ישראל למעצמת תעופה לכל דבר. מעורבותו של זינגר ניכרת גם בתחום של פיתוח הטילים בישראל, גדולים כקטנים.

 

יוסף זינגר שימש פרופסור אורח באוניברסיטאות חשובות בעולם. הוא חבר בארגוני חוקרים ועתיר תוארי כבוד ופרסים. ברור לו שאילו היה בונה את הקריירה שלו במקום אחר, עשיר יותר, ייתכן שהיה מצליח להשיג הישגים אישיים גדולים יותר, אבל כאן בארץ, בעבודה מדעית של עשרות שנים בטכניון בזיקה למערכת הביטחון ולתעשייה, התוצאה בכל זאת איכותית יותר. "דווקא בארץ קטנה" - זה הסיכום שלו - "ניתן לפעול במקביל בתחומים רבים, לפרוץ כיווני התפתחות חדשים ולפתח נושאים חדשניים אף יותר מאשר במרכזי התעשייה והמחקר הגדולים בעולם".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012