education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

ברוך חגאי הספורטאי הישראלי הבולט והמצליח ביותר בתחום ספורט הנכים בארץ ובעולם והספורטאי הנכה היחיד בעולם שזכה ארבע פעמים רצופות במדליית זהב אולימפית - נולד בטריפולי שבלוב בשנת 1944, ועלה לארץ כנכה שיתוק ילדים בגיל 7, בשנת 1951.

 

ציוני דרך בתחום ספורט הנכים

1964:

  • אולימפיאדת טוקיו - זכייה במדליית זהב בטניס שולחן
  • זכייה במדלית זהב בשחיית 50 מטרים חזה

1967: זכייה במקום הראשון בכדורסל במשחקי סטוק-מנדוויל

1968:

  • זכייה באולימפיאדת ישראל בשתי מדליות זהב אולימפיות בטניס שולחן, יחידים וזוגות
  • זכייה במדליית זהב אולימפית בכדורסל נכים

1969: זכייה במקום הראשון בכדורסל במשחקי סטוק-מנדוויל

1971: זכייה במדליית זהב בכדורסל באליפות העולם לנכים באנגליה

1971: זכייה במדליית זהב אולימפית באליפות אירופה בכדורסל נכים ברלטה שבהולנד

1972: זכייה במדליית זהב אולימפית בטניס שולחן באולימפיאדת היידלברג שבגרמניה

1975: זכייה במדליית זהב בכדורסל באליפות העולם לנכים בברוז'

1976: זכייה במדליית זהב אולימפית בטניס שולחן באולימפיאדת טורונטו שבקנדה

1978:

  • זכייה במדליית זהב באליפות אירופה בכדורסל נכים בלורן שבצרפת
  • ספורטאי השנה לספורט הנכים של העיתון "מעריב"

1980: זכייה במדליית זהב אולימפית בכדורסל נכים באולימפיאדת ארנהיים שבהולנד

1981: זכייה במקום הראשון בכדורסל במשחקי סטוק-מנדוויל

1981: זכייה במדליית זהב באליפות אירופה בכדורסל נכים בז'נבה שבשווייץ

1985: בית האלופים, Jewish Sports Hall of Fameבאוניברסיטה העברית בירושלים

1986: איש השלום מטעם הוועד האולימפי הבינלאומי

1988: ספורטאי השנה בשנת ה-40 למדינת ישראל מטעם הוועד האולימפי בישראל

1997: זכייה במדליית זהב בעלת ממד משולש, המסמלת תרומה יוצאת דופן בכל הרמות לספורט כדורסל

         הנכים בתחום הלאומי והבינלאומי

1998: עיטור ספורטאי היובל בשנת ה-50 למדינת ישראל מטעם הוועד האולימפי בישראל

1999: פרס היובל בתחום הספורט והחינוך הגופני מטעם משרד החינוך והתרבות.

 

מוזכר בכל עת כשחקן מספר אחת של ספורט הנכים של כל הזמנים.

 

ברוך חגאי נשוי לאסתר, מורה במקצועה, ולבני הזוג שלושה בנים.

 

"נולדתי בטריפולי שבלוב בשנת 1944. בגיל שנתיים חליתי בשיתוק ילדים, ומאז אני נכה משותק ברגל ימין. אבא היה נגר, ואימא עקרת בית שגידלה 11 ילדים. בטריפולי לא היה טיפול רפואי מיוחד לחולי שיתוק ילדים, ולא קיבלתי שום טיפול עד גיל 10. בשנת 1951 עלינו ארצה כעולים חדשים. קיבלנו דיור ארעי במעברת קיסריה, ולאחר שנים מספר עברנו לשכונת מונטפיורי בתל אביב, ושם למדתי בבית ספר עממי. לאחר מכן המשכתי להשתלם בקורסים להכשרה טכנית במסגרת משרד העבודה". כך מספר ברוך חגאי, הנחשב לשחקן כדורסל הנכים הבולט ביותר שידע העולם עד כה. משנת 1960 עבד ברוך כטכנאי מכונות במפעל "הארגז" לאוטובוסים, שם התקדם עד הגיעו לדרגת רכז פרויקט. בשנת 2000 פרש פרישה מוקדמת לגימלאות והוא הקדיש את כל כולו לספורט הנכים ולהדרכת ספורטאים נכים.

 

משה רשקס, בעצמו נכה צה"ל ממלחמת השחרור, הקדיש פרק שלם לברוך בספר שכתב, "הנידונים לתהילה" (בהוצאת "מלוא"). בין היתר הוא כותב: "במשך עשרים וחמש שנה הטיל ברוך את מוראו על יריבות הכדורסל של ישראל בזירה הבינלאומית. המאמנים היריבים החלו לפתח טקטיקות משחק נגד ישראל, שמטרתן הייתה לבלום ולסגור את ברוך." ורשקס ממשיך: "מבעד לעיניו של ברוך אפשר לסקור את התפתחות כדורסל הנכים הישראלי ואת הישגיו בעולם. בשנת 1962, לאחר שברוך הצטרף לנבחרת, נעשתה זו לגורם חשוב בספורט הנכים העולמי והתבלטה באליפות הספורט של סטוק-מנדוויל. בשנת 1964 התקיימה אולימפיאדת הנכים בטוקיו, וקבוצת הכדורסל הישראלית לא באה לשם בהרכבה המלא, אף על פי כן הצליחה הקבוצה לתפוס מקום שלישי. בכל המשחקים האלה היה ברוך השחקן מספר אחת על המגרש."

 

מאפיין מיוחד של ברוך, מאז תחילת דרכו הספורטיבית, הייתה הגינותו. כאשר היה שחקן יריב נופל מכיסא הגלגלים בזמן משחק כדורסל, היה ברוך עוצר מיד את תנופת הסתערותו וממתין עד שיחזור השחקן היריב לכיסא הגלגלים שלו.

 

ברוך מספר: "החל משנת 1960, כשנפתח מועדון 'ספיבק' (כיום 'איל"ן מרכז הספורט לנכים' ברמת גן), הגעתי לשם באמצעות 'איל"ן' ושם התחלתי את הספורט התחרותי. זה בער בעצמותיי, והייתי בורח מבית הספר כדי להתאמן. בשנת 1962 חוויתי את הנסיעה הספורטיבית הראשונה לחו"ל. אני זוכר את הנסיעה הזאת בגלל הליווי המשפחתי הנרחב לשדה התעופה, כאילו ירדתי מן הארץ. היו שם הוריי, כל אחיי, עשרה במספר, הדודים ובני הדודים אוטובוס שלם. זה חייב אותי להביא לכולם מתנות."

 

על דרכו של ברוך כספורטאי כותב משה רשקס בספרו: "כשהחזיר ברוך בשנת 1988 את החולצה מספר 11 בנבחרת ישראל, לאחר אולימפיאדת סיאול, הוא רשם עוד שיא ישראלי ועולמי: הוא שיחק ב-224 משחקים בינלאומיים במדי נבחרת ישראל, וכן שיחק בעוד 66 משחקים בינלאומיים במדי נבחרת המועדון ('איל"ן') במקביל לפעילותו בתחום הכדורסל עסק ברוך גם בשחייה ובטניס שולחן."

 

למרות מאות המשחקים שלו יש לברוך זיכרון מרגע מרגש במיוחד: "בשנת 1968 התקיימה אולימפיאדת הנכים בישראל. זה היה לאחר האופוריה של מלחמת ששת הימים. הרגע המרגש היה הניצחון במשחק הגמר בכדורסל נגד הנבחרת האמריקנית החזקה והענקת מדליית הזהב לנבחרת הישראלית על ידי שר הביטחון דאז, משה דיין ז"ל. חשוב לציין שבמשחק הזה נכחו 6,000 צופים שהיו בארץ קהל שיא במשחק ספורט הנכים."

 

נוסף להצטיינותו של ברוך בכדורסל הוא הציב שיא עולמי נוסף בכך שזכה ארבע פעמים ברציפות במדליית זהב אולימפית בתחום טניס השולחן. על כך אנו מוצאים בספר "הנידונים לתהילה": "בניגוד לצפוי היה משחק הגמר (בטניס שולחן) באולימפיאדת הנכים בטורונטו עצבני ומתוח, וברוך לא נקט בו את פעלוליו הרגילים. זכייה באליפות אולימפית בפעם הרביעית ברציפות היא אירוע יוצא דופן, ומיד עם סיום המשחק זינק המאמן הישראלי אוטו פפרבאום לחבק את חניכו וצעק לעברו: 'אתה פורש כאלוף, פורש כאלוף!'. ברוך הנרגש חזר על הודעת מאמנו לפני מצלמות הטלביזיה שהקיפו אותו."

 

לשחקן בשיעור קומתו של ברוך הייתה הפרישה מנבחרת הכדורסל ומהעיסוק הבינלאומי במשחק טניס השולחן חוויה קשה, אבל הוא לא קטע את עיסוקו הספורטיבי אף לרגע, והמשיך לשמש ספורטאי פעיל במסגרת קבוצת הכדורסל של "איל"ן" רמת גן וכן מאמן ראשי במועדון שגדל בו, "מרכז הספורט לנכים של איל"ן". על מחויבתו האישית של ברוך לספורט הנכים ועל זיקתו למועדון שבו גדל והתפתח תעיד העובדה שבמשך כעשרים שנה עבד כמאמן מתנדב במועדון "איל"ן", שבו שימש דוגמה אישית לאלפי ילדים וצעירים נכים בישראל.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012