education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

הרצל שמואלי - פרופסור אמריטוס למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מי שהכיר ראשון במוזיקה הישראלית כראויה למחקר הן בתחום הזמר והן בתחום האמנותי - נולד באיסטנבול בשנת 1920, ועלה לארץ בשנת 1933.

 

פרופ' שמואלי הלך לעולמו ביום רביעי, כ"ו באדר תשס"א, 21 במרץ 2001, ימים אחדים אחרי שנבחר לחתן פרס ישראל בחקר המוסיקה לשנת התשס"א.

 

לימודים והשתלמויות

1950-1953: מוזיקולוגיה באוניברסיטת ציריך

1950-1952: בית הספר הטכני הגבוה בציריך, מחלקת

                  אקוסטיקה של בניינים

1953:          תואר דוקטור למוזיקולוגיה באוניברסיטת ציריך.

 

תפקידים אקדמיים בארץ

1953:          מורה ב"מדרשה למחנכים למוזיקה" וב"אקדמיה

                  למוזיקה" בתל אביב

1956-1966: מנהל "המדרשה למחנכים למוזיקה" בתל אביב

1966-1972: מרצה בכיר בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל

                  אביב

1972:          פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב

1971-1974: ראש החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב

1983-1986 ו-1983-1986: דיקן הפקולטה לאמנויות

                  באוניברסיטת תל אביב

1985:          פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב

1987-1989: ראש החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

 

תפקידם אקדמיים בחו"ל

1974-1975: עבודת מחקר באוניברסיטאות שונות בארה"ב

                  במסגרת שבתון

1980-1981: עבודת מחקר באוניברסיטת לונדון במסגרת שבתון

1986-1987: שבתון באוניברסיטת ברלין.

 

תפקידים אחרים

1958-1970: חבר המועצה לתרבות ולאמנות שליד משרד החינוך

                  והתרבות

1969-1972: יועץ בכיר למחלקה למוזיקה בטלביזיה החינוכית.

 

חברות בארגונים

1953 ואילך: חבר באגודה השווייצרית למוזיקולוגיה

1960 ואילך: חבר האגודה הישראלית למוזיקולוגיה (המסונפת

                 לאגודה הבינלאומית)

1969-1971: יו"ר האגודה הישראלית למוזיקולוגיה.

 

ספרים ופרסומים

1960:          הספר "אמנות המוסיקה" ספר הכנה לתיאוריית

                  המוזיקה

1969:          הספר "תולדות המקהלה", כרך א'

1971:          הספר "הזמר הישראלי" עיונים בסגנונו, במבנהו

                  ובמילותיו

1995:          הספר "אלכסנדר בוסקוביץ, חייו, יצירתו

                  והגותו" (יחד עם י' הירשברג)

1957-1962: עורך הירחון "Jeunesses Musicales D’Israel"

1960-1963: חבר מערכת של הרבעון "בת קול"

1960-1963: יו"ר מועצת המערכת של IMI המו"ל הממשלתי

                  של המוזיקה הישראלית

1962-1964: יו"ר מועצת המנהלים של IMI

1964-1966: עורך הירחון "גיתית".

 

השתתף בכינוסים בינלאומיים למוזיקולוגיה בארץ ובעולם.

 

פרופ' שמואלי נשוי לאילנה, משוררת ועובדת סוציאלית במקצועה, ולזוג בת, מיכאלה, ושני נכדים, מורן ועמית.

 

 

"הכוח המרכזי שקבע את מסלול חיי והעניק לו משמעות, מקורו בחוש השמע שלי, יותר מאשר בחושיי האחרים. מילה וצליל פעלו עליי תמיד בעוצמה כמעט היפנוטית. התדעתי לשפות ולמוזיקה מוקדם בחיי: בבית הספר ובלימודים פרטיים. כוח נוסף פעל בי לאורך ימי חיי, והוא ממשיך לפעול עד היום: הדחף לידע. אין לי שליטה עליו. חלק לא מבוטל מזמני הקדשתי להרחבתו ולהעמקתו. במחקריי המקצועיים הייתה לי הרחבה זו לעזר רב". כך ממקד פרופ' שמואלי את הכוח המניע שלו לבחור במוזיקה כדרך חייו.

 

הרצל שמואלי נולד באיסטנבול בשנת 1920 להורים יוצאי רוסיה. בבית הספר הגרמני שבו למד היו לו חברים בני לאומים שונים: יוונים, גרמנים, בולגרים, תורכים, יהודים, הונגרים, כורדים, שווייצרים ואפילו פורטוגזי אחד. הוא ספג מתרבותם, משפתם, ממנהגיהם, ממאכליהם ומדתם. ה"היתוך" שנמשך בתהליך של שנים מצא את ביטויו בשפה המשותפת שרכשו כולם, השפה הגרמנית, וגם באהבה לערכי התרבות הכלל-אירופיים. זאת בלי לאבד מן הרקע התרבותי של הבית ומשפת האידיש שדיברו בה הוריו.

 

בינואר 1933, בגיל 12, הגיע שמואלי עם הוריו ועם אחיו לארץ. הודות ל"כור ההיתוך" שעבר לא חש זרות בארץ כבר מן היום הראשון. המעבר לסביבה חדשה, בעלת אופי שונה - ההתחברות לצלצול השפה העברית שלא הייתה ידועה לו היו חלקים. מלימודיו בבתי הספר היהודי והתיכון יצא נשכר בעושר ובאהבה לשפה העברית, וכפועל יוצא גם לשפה הערבית. "צלצולן של שפות מקסים אותי. לגביי לא קיימת שפה 'לא יפה', שפה 'מכוערת'. ברגע שעולה בידינו לחדור ולו רק במעט לנשמתה, היא מבליטה את הייחוד שלה. הייחוד הזה עושה אותה למה שהיא ולאיך שהיא. ה'מה' וה'איך' הם חן השפה שאיננו יכולים ואיננו רוצים להיפרד ממנו. כך הדבר לגבי המוזיקה. עוד בבית הספר באיסטנבול הייתי נכנס לכעין מרה שחורה כאשר האזנתי למוזיקה מסוימת, או שלא יכולתי למצוא מנוח לעצמי מרוב התרגשות והתעלות כשהאזנתי ליצירה אחרת וכל זאת עוד לפני שידעתי דבר וחצי דבר על המוזיקה."

 

עוד בשנות לימודיו בגימנסיה התחוור לשמואלי כי עליו לבחור למחייתו במקצוע "מאוזן". לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה למוזיקה בתל אביב, נרשם למחלקה למדעי המוזיקה באוניברסיטת ציריך וכן לבית הספר הטכני הגבוה ללימוד אקוסטיקה של בניינים. בין הפרופסורים של המחלקה למוזיקולוגיה נמנה אז, בשנות החמישים המוקדמות, גם הקומפוזיטור והתיאורטיקן פאול הינדמיט, מגדולי היוצרים והתיאורטיקנים בעולם. לימים תרגם פרופ' שמואלי שניים מספריו לעברית, ביחד עם הקומפוזיטור א"א בוסקוביץ. "עוד לפני שהתחלתי להיכנס לעובי הקורה של מהות המוזיקולוגיה, סברתי כי מדעי המוסיקה צריכים ויכולים לתרום לחשיפת הקשר שבין המוסיקה ובין שטחי ידע אחרים וכי חשיפה זו יכולה להעשיר את ההוויי האנושי-הרוחני. סברתי זו זכתה לעידוד הן על ידי הינדמיט והן על ידי מרבית הפרופסורים האחרים של המחלקה. כדאי לזכור כי בשנות החמישים המוקדמות הייתה גישה זו למהותה של המוזיקולוגיה מקובלת פחות בקרב המוזיקולוגים מכפי שהיא היום. אז הם דגלו בחקר המוזיקה בתור כזאת, על 'טהרתה'. אני כיוונתי את ההוראה ואת המחקר לקשר שבין המוזיקה ובין הספרות, הפילוסופיה, הטבע, המתמטיקה, הסוציולוגיה, החינוך והארכיטקטורה". התואר "דוקטור למוזיקולוגיה" במסגרת הפקולטה למדעי הרוח, כמקובל בשווייץ, הוענק לפרופ' שמואלי בשנת 1953.

 

עם שובו לארץ נתקבל שמואלי לעבודה ב"מדרשה למחנכים למוזיקה" וב"אקדמיה למוזיקה" בתל אביב, להוראת תולדות המוזיקה ואקוסטיקה. לאחר תקופה קצרה היתוספו המקצועות מוזיקה יהודית, מוזיקה ישראלית ואסתטיקה של המוזיקה. הוא היה בין ראשוני המרצים בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטת תל אביב שנפתח ב-1966. לאחר שנים מספר נבחר לעמוד בראש החוג ופעמיים אף כיהן כדיקן הפקולטה לאמנויות.

 

על שטחי המחקר שהוא עוסק בהם אומר פרופ' שמואלי: "שטחי המחקר שלי הם בראש ובראשונה מוזיקה ישראלית הזמר הישראלי ומוזיקה ישראלית אמנותית - ומוזיקה באירופה במעבר מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19. בשטח זה כללתי גם מוזיקאים יהודים. שנים רבות אני מתמסר לחקר שני שטחים אלה בתקווה שיעלה בידי להוסיף ולחשוף אמיתות תרבות, לא רק במוזיקה של המקומות והזמנים שבהם מדובר כי אם גם משהו מצפונותיה של החברה שהייתה אז ודחתה, או קיבלה, את אשר הוגש לה על ידי יוצרי המוזיקה."

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012