education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

זיוה עמישי-מייזלש – פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים שמחקריה על האמנות היהודית המודרנית וספרה המונומנטלי בנושא השפעת השואה על האמנות הם תרומתה הבולטת לחקר האמנות - נולדה בניו יורק בשנת 1939 ועלתה לישראל בשנת 1959.

 

לימודים והשתלמויות

1961: תואר בוגר בתולדות האמנות בברנרד קולג' בניו יורק

1962: תואר מוסמך בתולדות האמנות באוניברסיטת קולומביה

1970: תואר דוקטור בתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

תפקידים אקדמיים בארץ

1969-1962: אסיסטנטית בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים

1970-1969: מדריכה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים

1975-1970: מרצה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים

1984-1975: מרצה בכירה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים

1995-1984: פרופסור חבר בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים

1995 ואילך: פרופסור מן המניין בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה בעברית בירושלים.

 

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1989: פרופסור אורח במכון ברנרד מנקן לאמנות יהודית בסמינר התיאולוגי היהודי בניו יורק.

 

תפקידים אחרים

1974 ואילך: חברת המערכת של כתב העת "אמנות יהודית"

1979-1975: ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת העברית בירושלים

1977-1976: יו"ר הוועדה לתכנית חינוך לאמנות מטעם משרד החינוך והתרבות

1981-1979: יו"ר ועדת הפרוגרמה להקמת בניין מדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בהר הצופים

1980 ואילך: חברת הוועד הפועל של המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים

2003-1988: יו"ר המרכז לתולדות האמנות ע"ש רוברט וקלריס סמית באוניברסיטה העברית בירושלים

1992-1990: חברה בחבר השופטים לבחירת יצירות האמנות למוזיאון של ארה"ב לזכר השואה בוושינגטון

1993-1990: ראש המכון לשפות, ספרויות ואמנויות של האוניברסיטה העברית בירושלים

1990 ואילך: הקתדרה לתולדות האמנות ע"ש אליס ואדוארד וייגנט באוניברסיטה העברית בירושלים

2000-1995: חברת הוועדה לקליטת עולים באוניברסיטה העברית בירושלים

1995 ואילך: ממתכנני התכנית לתואר שני באמנות (ואחר כך ראש התכנית) מטעם האוניברסיטה 

                העברית - מיזם משותף של האוניברסיטה העברית בירושלים והאקדמיה לאמנות

                ולעיצוב "בצלאל"

2003-2000: ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים

2003 ואילך: יו"ר הוועדה האקדמית של המרכז לתולדות האמנות ע"ש רוברט וקלאריס סמית

                באוניברסיטה העברית בירושלים.

  

ספרים ופרסומים

  • Chagall at the Knesset, Tudor, 1973
  • יעקב שטיינהרט: תחריטים והדפסי אבן, דביר, 1981
  • Gauguin`s Religious Themes, Garland Press, 1985
  • חיתוכי העץ האחרונים של יעקב שטיינהרט (עם אלי בר-און), 
  • Depiction and Interpretation: The Influence of the Holocaust on the Visual Art, Pergamon, 1993    

  • Jewish Art, Abrams, 1997

 

(עם גבריאלה סד-רז'נה, דומיניק ז'אראסה, רודולף קליין, רוני רייך; המקור ראה אור בצרפתית ב-1995, ותורגם גם לגרמנית, ב-1997).

 

פרופסור זיוה עמישי-מייזלש פרסמה עשרות מאמרים בתחומי מקצועה בכתבי עת מדעיים ובקטלוגים של תערוכות בארץ בעולם.

 

 

נולדתי בברוקלין בשנת 1939, בשנה שאבי - סופר עברי, פילוסוף ציוני וכתב ב"הדואר" העברי בניו יורק - פרסם את ספרו "מחשבה ואמת" בשם העט מ"ח עמישי. אמי למדה ציור והעבירה את כישרונה ואת אהבתה לאמנות לבנותיה. – כך מתחילה זיוה עמישי-מייזלש לספר את קורותיה בגוף ראשון, וממשיכה: כדי להבטיח שאקבל חינוך חילוני טוב ואף אלמד יהדות וציונות שלחו אותי הורי לישיבה ד'פלטבוש, שבה למדו ביחד בנים ובנות מקצועות עבריים בבוקר ולימודים כלליים אחר הצהריים. בקיץ בילינו במחנה "מסד", ושם דיברנו עברית וחיינו לפי ערכי הדת והציונות. חוויות אלה הכינו אותי לביקורי בישראל בשנת 1957. הרגשתי בביקורי שהגעתי הביתה ושאחיה בארץ.

 

בחגיגות העשור למדינה השתכנע אבי, שהיה אז עורך "הדואר", להיענות להזמנה רשמית לבקר בארץ. ידעתי שבעקבות ביקורו זה הוא עלה לארץ, ואמנם הוא הוזמן להיות עורך ראשי ב"מוסד ביאליק" ומשפחתי עלתה ב-1959.

 

לאחר שנה ב"בצלאל" חזרתי לניו יורק לסיים את התואר הראשון והמשכתי לתואר השני באוניברסיטת קולומביה, אצל פרופ' מאיר שפירו, מגדולי ההיסטוריונים של האמנות. עבודת הגמר שלי הייתה על חלונות שאגאל בבית החולים "הדסה" בירושלים.

 

לאחר קבלת התואר השני שבתי ללמוד בירושלים, ואת הדוקטורט שלי, בהדרכת פרופ' משה ברש, כתבתי על "הנושאים הדתיים של גוגן". את התואר קיבלתי ב-1970 בהצטיינות יתרה. לאחר קבלת התואר חיפשתי נושא למחקר. פרופ' משה דיוויס טען שכישוריי הכינו אותי לחקור את השפעת ההיסטוריה היהודית המודרנית על האמנות. כשהתחלתי לחקור את הנושא נדהמתי לגלות שאיש לא הזכיר עד אז את השפעת השואה על האמנות. הרגשתי שאני רוצה להקדיש את זמני ואת מרצי לנושא זה ועבדתי עליו במשך 20 שנה, והתוצאה הסתכמה בספר גדול (ראה ברשימת הספרים). לאחר שנבחרתי ב-1975 לראש החוג לתולדות האמנות, פתחתי בו מסלול שיאפשר לתלמידי הב"א להתמחות באמנות היהודית.

 

ב-1979 סייעתי לייסד את האגודה לאמנות יהודית, וב-1980 צורפתי להנהלת המרכז לאמנות יהודית. במקביל השתתפתי בחיי הציבור בירושלים: התנדבתי למשמר האזרחי והייתי חברה בוועדות לאמנות של העירייה והממשלה. בשנות ה-80 כתבתי שני ספרים על שטיינהרט שגילו צדדים בלתי ידועים באמנותו. שטיינהרט וגוגן עניינו אותי כאמנים שהיגרו ממולדתם לארץ אחרת וגדלו בשתי תרבויות.

 

לאחר שהועליתי לדרגת פרופסור חבר, התמניתי לראש המרכז לתולדות האמנות ע"ש רוברט וקלריס סמית. ב-1995 הועליתי לדרגת פרופסור מן המנין, וב-2001 נבחרתי שוב לראש החוג לתולדות האמנות. משנת 1972 התחלתי להרצות בקונגרסים ובהרצאות מוזמנות באוניברסיטאות ובמוזיאונים בעולם בשלושה נושאים מרכזיים: גוגן, אמנות יהודית מודרנית והשפעת השואה על האמנות.

 

משנת 1995 ואילך אני מעורבת ביצירת תכנית משותפת של האוניברסיטה העברית והאקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", המובילה לתואר שני באמנות. תכנית זאת החלה לפעול בתשס"ג, ומאז אני מנהלת אותה מטעם האוניברסיטה (לצד מנהל מטעם "בצלאל"). הדחף שלי לבניית התכנית היה אמונתי שיש לקיים דיאלוג בין אמנים להיסטוריונים של האמנות וכן לפתוח לפני האמנים את עושר הקורסים הקיימים באוניברסיטה ולתת להם אפשרות ללמוד לתואר שני בלי לעזוב את מקצועם כאמנים.

 

בין כל הפעילויות שלי מקור גאוותי העיקרי הם תלמידיי. אלה שלמדו אצלי למ"א ולדוקטורט עובדים במוזיאונים, באוניברסיטאות ובמכללות, ומפיצים בכל הארץ ידע על אמנות בכלל ועל האמנות היהודית בפרט.

     
     
        תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012