education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

שולמית שחר - פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, מבכירי ההיסטוריונים בישראל ומן המוכרים והמוערכים ביותר בעולם בזכות מחקריה בתולדות ימי הביניים, אשר זכתה במוניטין בינלאומיים במיוחד הודות לספריה על תולדות הנשים, הילדים ועולם הזקנה באירופה המערבית של ימי הביניים - נולדה בלטביה בשנת 1928 ומ-1933, היא בארץ.

 

לימודים והשתלמויות

1965: תואר ראשון (בהצטיינות) בהיסטוריה ובספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים

1961: תואר שני (בהצטיינות) בהיסטוריה ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים

1965: תואר דוקטור (בציון לשבח) בסורבון, פריז.

 

תפקידים אקדמיים בארץ

1956-1957: אסיסטנטית בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים

1960-1962: אסיסטנטית בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים

1967-1972: מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב

1972-1982: מרצה בכירה בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב

1982-1990: פרופסור חבר בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב

1990:         פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב

1979 ואילך: ראש מגמת ימי הביניים בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב

1986-1989: ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב

1990-1993: ראש תכנית הלימודים הכלליים באוניברסיטת תל אביב.

 

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1980: פרופסור אורח בקלייר הול, קיימברידג', אנגליה

1990: פרופסור אורח בקולג' סנט אנתוני, אוקספורד, אנגליה.

 

תפקידים אחרים

  • חברת מערכת בכתב העת "היסטוריה"
  • חברת הוועדה לספרות עיונית ב"מוסד ביאליק"
  • מתנדבת ויו"ר הוועד המנהל בעמותת "אישה לאישה" (המעון לנשים מוכות בירושלים).

 

ספרים ופרסומים

  • המעמד הרביעי: האשה בחברת ימי הביניים, תל אביב, 1983
  • מורשת ימי הביניים, תל אביב, 1985
  • ילדות ימי הביניים, תל אביב, 1990
  • החורף העוטה אותנו, זיקנה בימי הביניים, תל אביב, 1995
  • קבוצות שוליים בימי הביניים, תל אביב, 1995
  • מכתבי אבלר ואלואיז, תרגום מלטינית, פתח דבר, אחרית דבר והערות, תל אביב 1997
  • נשים בתנועת מינות של ימי הביניים, אנייס ואיגט הוולנדנסיות, ירושלים, 2001
  • גוף ראשון בשני קולות - האוטוביוגרפיות של גיבר מנוז'ן ויהודה-הרמן, תרגום מלטינית, הערות והקדמה, תל אביב, 2003.

 

ספרים שתורגמו לאנגלית

  • The Fourth Estate, London, 1983
  • Childhood in the Middle Ages, London, 1990
  • Growing Old in the Middle Ages, London, 1997
  • Women in a Medieval Heretical Sect, Woobridge, 2001.

 

חלק מספריה תורגמו אף לגרמנית, להולנדית ולסינית.

 

פרופ' שולמית שחר כתבה בתחומי מחקריה עשרות מאמרים, שפורסמו בכתבי עת מדעיים ובאסופות מאמרים בארץ ובאירופה.

 

פרופ' שולמית שחר היא אלמנתו של הסופר דוד שחר, אם לבן, מאיר (סינולוג), ולבת, דינה (מעצבת) וסבתא לשתי נכדות: אורית לוטאו ועלמה.

 

 

שולמית שחר נולדה בעיר ריגה בלטביה בשנת 1928, ועלתה לארץ עם משפחתה בראשית שנות השלושים. היא גדלה בחיפה, ולמדה בבית הספר הריאלי. "הוריי, דבורה ומשה ויינשטוק, הגיעו לארץ בשנת 1933", היא מספרת, "מתוך השקפה ציונית, ובנו בית בחיפה. אבא היה שותף בבית חרושת קטן לספירט 'לפיד'. הוא ידע עברית היטב, והיה בעל השכלה תורנית. עם אימא דיברנו בבית רוסית. התגייסתי ל'הגנה' בגיל צעיר, וכשהייתי בת 15 כבר עבדתי במחסני הנשק המחתרתיים של ה'הגנה' שהוטמנו במרתף של בית הספר המקצועי, סמוך לבית הספר הריאלי. אני שייכת לדור שהחלום שלו היה עצמאות מדינית ובניית חברה צודקת ככל האפשר".

 

לפני מלחמת העצמאות שהתה שנה בקיבוץ חצרים. במלחמה שירתה בש"י ("שירות ידיעות" - היום חיל המודיעין). בשנים 1948-1949 הייתה בקיבוץ הצופים א' שישב בגבעת הקיבוצים ברחובות - לימים מעגן מיכאל. "מעגן מיכאל הייתה חשובה לי. הגעתי לקיבוץ בגלל גיסי מאיר זורע ז"ל ואחותי נעמי, תיבדל לחיים, שהיו חברי הקיבוץ. ההיכרות שלי עם המקום הזה העצימה את ההערכה הרבה שרכשתי לבני הדור שהקימו קיבוצים לתפארת".

 

בראשית שנות החמישים החלה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים. "חונכנו להגשמה, וכשהלכנו ללמוד היו לנו רגשות אשמה. כמעט לאיש מבני דורי לא הייתה מחשבה על קריירה אקדמית. למדתי כי רציתי ללמוד. בבחירה של ההיסטוריה של ימי הביניים הייתה יד למקריות. באתי לתחום הזה כ'לוח חלק' - לא ידעתי על הנושא כמעט דבר. כל הידע שלי בא מרומנים היסטוריים, והנזירים ואנשי הכמורה שנזדמן לי לראותם בחיפה עירי עוררו בי סקרנות."

 

בשנת 1954 סיימה שולמית בהצטיינות את לימודי התואר הראשון בהיסטוריה ובספרות אנגלית. בלימודיה לתואר השני בהיסטוריה כללית ויהודית התמחתה בתרבות ימי הביניים. את תואר המוסמך סיימה בהצטיינות בשנת 1961, והמשיכה את לימודיה לתואר דוקטור באוניברסיטת הסורבון בפריז. בהדרכתו של ההיסטוריון הנודע מישל מוֹלָה כתבה דיסרטציה על מחשבה פוליטית בצרפת בתקופתו של שארל החמישי, וקיבלה את תואר הדוקטור בציון לשבח בשנת 1965.

 

בשובה לישראל החלה שולמית ללמד באוניברסיטת תל אביב, והייתה דמות מרכזית בפיתוח המגמה ללימודי ימי הביניים בחוג להיסטוריה כללית. רבים היו תלמידיה במגמה הזאת, והיא רואה חשיבות רבה בתפקידה כמורה וכמכשירה דורות חדשים של אנשי מדע בתחומה. "מקור גאווה עבורי הוא העובדה שחלק מן החוקרים ומן המורים להיסטוריה של ימי הביניים בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב היו - לפחות במשך כמה שנים - תלמידיי".

 

בנה מנישואיה הראשונים, אביתר, ששירת בסיירת מטכ"ל, נהרג בעת שירותו הצבאי בשנת 1968. מאז שנות השישים היא חיה בירושלים עם בעלה השני, הסופר דוד שחר, שהלך לעולמו לפני כמה שנים. היום היא סבתא לנכדות משני ילדיה: מאיר ודינה.

 

בצעד נדיר פרשה פרופ' שולמית שחר פרישה מוקדמת לגמלאות מאוניברסיטת תל אביב, בעיקר כדי להתמסר לפעולה מסוג אחר, שנראתה לה חשובה במיוחד: עבודה התנדבותית במעון לנשים מוכות. את העבודה הזאת היא ממלאה בהתנדבות ובצנעה, מתוך תפיסה חברתית-מוסרית מוצקה שחובה לסייע לחלש ולסובל. "הייתה לי הרגשה שהייתי סגורה מספיק בעולם האקדמי, והרגשתי צורך לעשות משהו ישיר לעזרת הזולת. התלבטתי מה לעשות, והחלטתי לפעול למען נשים מוכות. הרגשתי שזה דבר חשוב וזה נותן לי הרגשת סיפוק שאני עושה משהו קטן למען מישהו שהיה פחות בר מזל ממני. עם זאת, אני לא חושבת שאני מצילה את העולם", היא מסיימת שוב בטון צנוע. כיום היא מחלקת את זמנה בין העבודה במעון בירושלים ובין מחקר וכתיבה היסטורית.

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012