education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

יעקב בקנשטיין - פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים - הוא מהחוקרים הבולטים של תורת הגרביטציה והשלכותיה על תחומים שונים במדע. עיקרי מחקריו: תורת החורים השחורים ובמיוחד התרמודינמיקה ותורת הקוואנטים של חורים שחורים, ההגבלות הטבעיות על אכסון מידע במערכות פיזיקליות ואלטרנטיבות לתורת הכבידה התקנית כתחליף לאמונה הרווחת שהיקום מלא בחומר אפל.

 

מתגורר בירושלים, נשוי לבלהה, ואב ליהונדב, לאוּריה ולרבקה.

 

לימודים והשתלמויות

1969-1965: תואר בוגר ותואר מוסמך בפיזיקה במסלול המצטיינים במכון

                 הפוליטכני של ברוקלין (כיום האוניברסיטה הפוליטכנית של ניו יורק) 

1972:        תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון

1974-1972: פוסט-דוקטורט במרכז לתורת הכבידה באוניברסיטת טקסס

                   באוסטין.

 

תפקידים אקדמיים בארץ

1976-1974: מרצה בכיר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

1978-1976: פרופסור חבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

1990-1978: פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

1990-1983: מופקד הקתדרה לאסטרופיזיקה על-שם רוברט וג'ין ארנו

                 באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

1990:        פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים

1993:         מופקד הקתדרה לפיזיקה תיאורטית על-שם מיכאל פולק

                 באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1981-1980: פרופסור אורח באוניברסיטאות קליפורניה בסנטה ברברה, ויסקונסין

                  במילווקי ופרינסטון

1986:        חוקר אורח באוניברסיטת טקסס באוסטין

1987-1986: פרופסור אורח במכון הקנדי לאסטרופיזיקה תיאורטית, טורונטו

1993-1992: פרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה

2004:        פרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד.

           

תפקידים אחרים

1979:           חבר באיחוד הבינלאומי לאסטרונומיה (IAU)

1992-1983 ו-1997: חבר הוועדה הבינלאומית ליחסות כללית ולגרביטציה

1990-1989 ו-2002: חבר הוועדות לאסטרונומיה של האקדמיה הלאומית

                  למדעים

1992-1989: חבר במועצת הקרן למחקר בסיסי

1992-1990: חבר במועצת מלגות רוטשילד

1997-1993: חבר במועצת פרסי רוטשילד

1997-1994: חבר הוועדה לפרס וולף בפיזיקה

2001:           חבר מועצת סוכנות החלל הישראלית.

 

אותות הוקרה ופרסים

1977:         פרס ארנסט דוד ברגמן למדע

1981:         הפרס הראשון של הקרן לחקר הכבידה בארצות-הברית

1981:         פרס לנדאו לחקר הפיזיקה

1988:         פרס רוטשילד למדעים הפיזיקליים

1997:         חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

2003-2002: סדרת חוברות לכבודו בירחון המדעי Foundations of Physics

2003:          חבר האקדמיה היהודית העולמית למדעים.

 

מחקרים/ספרים ופרסומים

פרסם כמאה מאמרים ופרקים בספרים בתחום של חקר הכבידה והאסטרופיזיקה, בהם מאמרי מדע פופולרי ב-Scientific American, Physics Today וב-Contemporary Physics, וכמו כן ספר פופולרי על החורים השחורים שפורסם באיטלקית: Buchi neri, comunicazione, energia.

 

פרופ' יעקב בקנשטיין נולד במקסיקו סיטי ב-1947. הוריו, יוסף ואסתר ז"ל, היו יוצאי פולין. כילד הוא התחנך בבית-ספר דתי ורכש ידע רב בשפה העברית שסייע לו בהיקלטות מהירה בארץ והיה לו, לדבריו, "מקור לגאווה". לימודי הכימייה והמתמטיקה משכו את לבו כבר מגיל צעיר. "רציתי לדעת איך העולם מתקתק", הוא מסביר. הוא הקים עם שני חברים "מועדון" לחקר הכימייה שפעל בערב שבת לאחר הלימודים. יחד הם ייצרו דלק מוצק לטיל מתוצרת בית וניסו לשגר את הטיל.

 

בקנשטיין החל להתעניין באסטרונומיה כאשר משפחתו עברה להתגורר בארצות-הברית. "חצאי לילות ביליתי בפינות חשוכות בשכונה עם טלסקופ זעיר", הוא נזכר. כאשר התקבל ללימודיו בפוליטכניקום של ברוקלין, בחר בכימייה, אך בתוך זמן קצר עבר לפיזיקה. "מצאתי שאם מבינים פיזיקה", הוא מסביר, "מבינים תופעות יום-יומיות ואפשר להתגבר על תקלות. כך אתה מרגיש יותר בשליטה על העולם".

 

ב-1969 סיים במקביל תואר ראשון בהצטיינות יתרה ותואר שני. המדריך שלו בעבודת הגמר בפיזיקה אטומית, יוסף קריגר, שכנע אותו להמשיך לתואר שלישי. בעקבות התעניינותו הרבה בתורת הגרביטציה בחר באוניברסיטת פרינסטון, שפעלו בה באותם ימים שני חוקרים מפורסמים בתחום הזה. אחד מהם, ג'ון ווילר, אז הדמות הבולטת ביותר בעולם המערבי בחקר העיוני של הכבידה, כיוון אותו לנושא החורים השחורים. במבט מחויך לאחור הוא אומר: "באופן מקרי נפלתי לתחום, ומאז אני לא מצליח לצאת..." בפרינסטון הוכיח בקנשטיין שאין כל אפשרות שחור שחור יהיה מוקף בשדה חיצוני מטיפוס סקלארי או וקטורי בעל מסה. בכך חיזק את השערתו של ווילר (כיום עיקרון מקובל) שחורים שחורים נבדלים זה מזה בפרמטרים בודדים בלבד. כמו כן ייסד את חקר התרמודינמיקה של חורים שחורים, ושתי העבודות גם יחד היו לחלקים בעבודת הדוקטור שלו. חוקרים רבים, בהם הוקינג, התנגדו לגישתו בנושא התרמודינמיקה.

 

באוניברסיטת טקסס, שבה התקבל לפוסט-דוקטורט, המשיך בקנשטיין לגבש את תפיסתו על תרמודינמיקת החורים השחורים. ה"בדידות" המדעית שלו הסתיימה ב-1974, כאשר הוקינג גילה שמבחינה קוואנטית חור שחור קורן קרינה-תרמית בעלת טמפרטורה שמתאימה לאנטרופיה שהציע בקנשטיין שנתיים קודם לכן. מאותו רגע התקבלה משנתו התרמודינמית בכל מקום.

 

בתקופה הזו החליט לממש חלום ילדות ולעלות לארץ. הוא זכה להצעות עבודה מהטכניון ומאוניברסיטת בן-גוריון, ובחר בהצעה השנייה. ב-1974, בן 27, הגיע לישראל בפעם הראשונה והחל ללמד תוך שהוא ממשיך לפתח את התרמודינמיקה של חורים שחורים ונכנס לשטחי מחקר נוספים: המגנטו-הידרודינמיקה היחסותית ותורות כבידה אלטרנטיביות כמו התיאוריה של מסות משתנות.

ב-1983 נתמנה למופקד הקתדרה לאסטרופיזיקה על-שם ארנו.

ב-1990 עבר למכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, וכעבור שלוש שנים נתמנה למופקד הקתדרה לפיזיקה תיאורטית על-שם פולק. הוא מונה לחבר במועצת הקרן למחקר בסיסי (לימים הקרן למחקר לאומי), במועצת מלגות רוטשילד ובמועצת פרסי רוטשילד וכן בוועדה לפרסי וולף בפיזיקה. במשך שנים רבות בקנשטיין מייצג את ישראל בוועדה הבינלאומית ליחסות כללית ולגרביטציה.

ב-1997 הוא נבחר לחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, וב-2003 היה הישראלי הראשון שנבחר לאקדמיה היהודית העולמית למדעים. משנת 2001 הוא חבר במועצת סוכנות החלל הישראלית. בשנים האלה הוא חקר את האפשרות ששטח הפנים של חור שחור מקוונטט עם מרווחים שווים בין רמה לרמה ואת ההגבלות שהטבע מטיל על קיבולת האינפורמציה של מערכות פיזיקליות.

 

בשנים האחרונות הוא שב לחקור את האפשרות לפתור סדרה של בעיות ידועות באסטרופיזיקה ובקוסמולוגיה בלי להזדקק להנחה הרווחת שחומר אפל שופע ביקום. הוא הסתמך על השערתו של מ' מילגרום ממכון ויצמן כי הבעיות הללו משקפות סטייה מחוק הכבידה הניוטוני בתאוצות נמוכות. כבר ב-1984 ניסחו בקנשטיין ומילגרום תורת שדה גרביטציונית למימוש הרעיון הזה. במאמר

שפרסם ב-2004 הציג בפעם הראשונה תורה יחסותית קונסיסטנטית כמסגרת להשקפה החדשה הזו על הכבידה.

 

"דווקא כחובש כיפה מעניין אותי לדעת איך הטבע עובד", הוא מסביר. "ברור שיש משמעות לדברים, ואני רוצה להבין איך לקשור דברים שלא תמיד נראים קשורים. בניגוד לדעתם של אחדים היום, אני סבור, כפי שרבים מחכמי ישראל סברו, שעל האדם להבין את העולם הפיזי שהוא נמצא בו". על התועלת של מחקריו התיאורטיים הוא מעיר: "מרבית הטכנולוגיה היום, אם באלקטרוניקה ואם בגרעין, מושתתת על הפיזיקה שהייתה מוכרת כבר בשנות ה-30. אני מניח שלכל תחום בפיזיקה תהיינה השלכות בעתיד. אנחנו מכינים את הקרקע."

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012