education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

אוהד נהרין – רקדן וכוריאוגרף, מנהלה האמנותי של להקת בת-שבע - שינה את פני במת המחול בארץ והעלה את המחול האמנותי בישראל לדרגה גבוהה המוכרת בארץ ובעולם כולו.

 

נולד ב-1952, בנם של צופיה ואליאב נהרין ואחיהם של ורד ויוסי.

 

תחנות דרך ונקודות ציון בקריירה שלו

1974:          רקדן בלהקת בת-שבע

1975:          מוזמן להצטרף ללהקתה של מרתה גרהאם, מייסדת בת-שבע,

                  בניו יורק

1976:          זוכה במלגת לימודים בבית הספר האמריקני לבאלט ובקרן תרבות

                  אמריקה-ישראל

1977:          לומד בבית-הספר לאמנויות ג'וליארד עם מאגי בלאק ועם דייויד

                  האוורד

1978:          מצטרף לעונה אחת ללהקתו של מוריס בז'אר בבריסל

1990-1980: רקדן וכוריאוגרף בניו יורק

2003-1990 ו-2005: מנהל אמנותי, של להקת בת-שבע.

 

רפרטואר עבודות ללהקת בת-שבע

1985: חלב שחור

1986: טבולה ראסה

1989: פאסומצו; ארבוס; מלך וארה; מלכות גולוב

1990: שקיעתה של הטיטניק; קיר

1992: מבול; פרפטום

1993: אנאפאזה

1995: זינה; קאמוס

1996: יאג

1997: סאבוטז' בייבי; שני סיפורים קצרים 

1999: משה; ציטוטים לאנשי עסקים 9-1

2001: וירוס של אוהד נהרין

2003: ממותות

2005: שלוש.

 

רפרטואר עבודות לאנסמבל בת-שבע (הלהקה הצעירה) 

1994: מסיבת ריקודים

1998: זאצ'צ'ה

2001: פלסטלינה

2003: כמויות.

 

פרסים ואותות הוקרה

1998: אביר מסדר האמנויות מטעם שרת התרבות בממשלת צרפת על

         העשרת סצנת המחול העולמית

2001: פרס היצירה מטעם שר החינוך התרבות והספורט (את הפרס העניק לו

         השר מתן וילנאי)

2002: פרס בסי, ניו-יורק, על יצירתו וירוס של אוהד נהרין

2004: פרס בסי, ניו-יורק, על יצירתו אנאפאזה; תואר דוקטור לשם כבוד

          לפילוסופיה ממכון ויצמן למדע.

 

 

אוהד נהרין, בוגר להקה צבאית, החל את דרכו האמנותית כרקדן מתלמד בלהקת בת-שבע. שנה אחר-כך הזמינה אותו מרתה גרהאם, אחת הכוריאוגרפיות והיוצרות הבולטות של המאה ה-20 והמייסדת של להקת בת-שבע, להצטרף אל הלהקה שלה בניו יורק. בעודו רוקד בלהקתה זכה במלגת לימודים בבית הספר האמריקני לבאלט ובקרן תרבות אמריקה-ישראל, ואחר-כך למד בבית-הספר לאמנויות ג'וליארד. כאשר סיים את לימודיו, הצטרף לעונה אחת ללהקתו של מוריס בז'אר בבריסל. ב-1980 החל ליצור ככוריאוגרף בסטודיו של קאזוקו היראבשי בניו יורק, ושם הכיר את אשתו, מארי קז'יווארה ולמד ועבד עם דיוויד גורדון, עם ג'ינה בונץ ועם בילי סייגנפלד. עם הלהקה שהקים בניו יורק יצר ורקד, עד שהוזמן ב-1990 להיות המנהל האמנותי של להקת בת שבע. במשך השנים יצר ללהקה, לחלקה הבוגר ולחלקה הצעיר, כ-20 יצירות מחול. את אחדות מן היצירות העלו גם להקות מחול מן העולם, בהן הבאלט של פרנקפורט, באלט האופרה של ליון, הבאלט הלאומי של מדריד, בלאט האופרה של פאריז ואחרות.

 

"הריקוד מחבר אותי לחיה שבי", אומר נהרין. "בעיניי הריקוד קשור לתחושות ולחושים. הרקדן צריך להיות מחובר למקום הזה – לזריזות, לחולשות ולפחדים – ומאותגר ונהנה מסכנות פיזיולוגיות". כדי לחבר את הגוף ואת הנפש ולשכלל את היכולות הפיזיות פיתח נהרין "שפת תנועה" משלו, ובחר לקרוא לה גאגא. "גאגא משכללת את התנועה האינסטינקטיבית ומחברת את החלטות התנועה המודעת והבלתי-מודעת", הוא מסביר. "המשתמשים בגאגא אינם חייבים להיות רקדנים, כי השפה מתאימה מאוד גם למי שאינם רקדנים". על השפה עצמה הוא אומר, שהיא "מציעה דרך לחזק את הגוף, להעיר את החושים ואת הדמיון, למצוא חופש ותענוג. ההתנסות בה מפתחת מודעות לחולשות גופניות, מעירה מקומות מנוונים, חושפת את הקיבועים הפיזיים ומציעה דרכים לביטולם".

 

נהרין אומר שפיתוח השפה הזאת, שפת הגוף, תרם ליכולת היצירה שלו ולחדשנות ולהתחדשות שלו ושל הרקדנים. "זה מלווה את העבודה בתענוג", הוא מסביר. "הגאגא מחזקת את המנוע, וכאשר יש מנוע חזק אפשר לצוף, ואפילו לעוף, גם ביום קשה וכבד, כי גאגא מאפשרת התחדשות מנטלית ופיזיולוגית". הוא מוסיף שעל אף כל התובנות שלמד על עצמו והשכלול שפיתח ביכולות הגוף, "המתנה הגנטית שקיבלתי מהוריי, צופיה ואליאב נהרין, והמפגש עם מארי קז'יווארה הם הדברים הדומיננטיים ביותר בעיצוב התכונות והיכולות שלי".

 

נהרין רואה את הריקוד לא כמקצוע אלא כדרך חיים. "אין לי עבודה לחוד וחיים לחוד" הוא אומר, "אבל בלהקת בת-שבע הייתי חייב ליצור בועה שהיא איכותית יותר מהסובב אותנו". על יצירותיו הרבות למחול, החל מהכוריאוגרפיות הראשונות שלו בניו יורק ב-1980 ועד ליצירותיו האחרונות לבת-שבע, הוא אומר: "בכל יצירה וכוריאוגרפיה יש שכלול לעומת היצירה הקודמת לה. תהליכי העבודה עם מעצבים, עם רקדנים ועם מוזיקאים מביאים אותנו למקומות חדשים שלא ידעתי עליהם. אני נכנס לתהליך יצירה בלי לדעת מה תהיה התוצאה. אני גם אינני יכול לדמיין את התוצאה", הוא משחזר. "בתחילת התהליך אני יודע מה המסגרת ומה המגבלות. המסגרת היא קרש קפיצה למשהו בלתי-ידוע".

 

יצירותיו הרבות זיכו אותו בפרסים בישראל ומחוצה לה. ב-1998 העניקה לו ממשלת צרפת את תואר הכבוד אביר מסדר האמנויות. בעקבות הופעותיה של להקת בת-שבע בניו יורק עם וירוס של אוהד נהרין ועם אנאפאזה הוענק לו פעמיים פרס בסי היוקרתי בניו יורק על הישגים יוצאי-דופן וחדשנות במחול, ומכון ויצמן למדע בחר לכבד אותו בתואר דוקטור לשם כבוד בפילוסופיה.

 

בספטמבר 2003 פרש נהרין מתפקידו כמנהל האמנותי של להקת בת שבע, אך המשיך להיות כוריאוגרף הבית של הלהקה, ובינואר 2005 חזר לשמש מנהלה האמנותי. אחרי יותר משלושים שנה בתנועה כרקדן וככוריאוגרף הוא ממשיך לחפש את החידוש ואת השכלול. "הפנטזיה שלי היא שכולם ירקדו גאגא", הוא אומר, "כי הבנתי שהשפה הזאת מציעה אפשרות לחיים טובים יותר". 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012