education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

פרופ' בן-עמי שרפשטיין הוא פרופסור אמריטוס בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. עיקר עיסוקו הפילוסופי הוא סוג של מסע בין תרבויות וחקירה של מכלול העמדות וההשקפות. עבודתו מתחקה אחר מבני העומק של ההגות האנושית על ריבוי פניה.

 

לימודים והשתלמויות

1939: תואר בוגר מברוקלין קולג', ניו יורק; תואר בוגר בספרות עברית מבית-

          ספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי, ניו יורק

1940: תואר מוסמך מאוניברסיטת הרווארד

1941: תואר בוגר בחינוך יהודי מבית-הספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי

1942: תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה.

 

תפקידים בהוראה

1949-1941: עמית, מדריך ומרצה בברוקלין קולג'

1947-1946: מרצה בבית-הספר ללימודים מתקדמים בחינוך יהודי

1950-1949: מרצה באוניברסיטת קולומביה

1951-1950: מורה בבית-הספר הריאלי, חיפה

1954-1953: מרצה בהאנטר קולג'

1955-1954: פרופסור חבר באוניברסיטת יוטה

1958-1955: מרצה באוניברסיטת תל-אביב

1976-1958: פרופסור חבר באוניברסיטת תל-אביב

1988-1976: פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל-אביב

1988:          פרופסור אמריטוס.

 

תפקידים אקדמיים

1973-1957 ו-1983-1979: ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב

1971-1967: חבר הוועדה המרכזת של אוניברסיטת תל-אביב

1972-1969: סגן הרקטור באוניברסיטת תל-אביב

1988:          חבר בוועדת הגמלאים באוניברסיטת תל-אביב.

 

תפקידי עריכה

1976-1970: עורך-שותף של קשת – רבעון לספרות, עיון וביקורת.

 

אותות הוקרה

1988: חבר בוועדה הבינלאומית המייעצת לחברה הבינלאומית לפילוסופיה

          סינית

1994: נשיא האיגוד הישראלי לאסתטיקה.              

 

חברויות בארגונים

  • האיגוד האמריקני לפילוסופיה
  •  החברה האמריקנית לאסתטיקה
  • החברה הבינלאומית ללימודים השוואתיים של תרבויות
  •  החברה הבינלאומית לפילוסופיה סינית
  •  אגודת הפילוסופיה הישראלית
  • החברה לפילוסופיה אסייתית והשוואתית.

 

ספרים

בעברית

1961: מילון אנגלי-עברי (עם רפאל ספן)

1970: האמן בתרבויות העולם

1972: החוויה המיסטית; תרבות סין

1978: פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב; תולדות הפילוסופיה מהרנסאנס

         ועד קאנט

1984: פילוסופים כבני אדם

1989: טבעה האוניברסלי של האמנות.

 

בלועזית

1943: Roots of Bergson's Philosophy

1954: The Need to Believe (co-author: Mortimer Ostow)

1972: The Mind of China

1973: Mystical Experience

1978: Philosophy East / Philosophy West: A Critical Comparison of 

         Indian, Chinese,Islamic, and European Philosophy (with

          Ilai Alon, Shlomo Biderman, Dan Daor, and Yoel

          Hoffman)

1980: The Philosophers: Their Lives and Nature of Their Thought

1988: Of Birds, Beasts, and Other Artists: An Essay on the  

          Universality of Art

1989: The Dilemma of Context

1993: Ineffability: The Failure of Words in Philosophy and Religion

1995: Amoral Politics: The Persistent Truth of Machiavelism

1998: A Comparative History of World Philosophy: From the

         Upanishads to Kant.

 

 

פרופ' בן-עמי שרפשטיין נולד בניו יורק ב-1919 להורים שהיגרו מפולין לארצות-הברית. כנער עבד בהוצאת הספרים של הוריו ושלח את ידו בכל המלאכות של בית ההוצאה לאור. "בשל העובדה שאבי היה מורה וסופר המלאכות האלה נראו לי – והן עדיין נראות לי – טבעיות ביותר", הוא נזכר. לצד פיקוח על עבודות דפוס הוא תרגם קטעים מן התנ"ך והשתתף בכתיבת מילון אנגלי-עברי שנחשב חדשני לימיו.

 

בלימודיו בקולג' התעניין בנושאים ההומניסטים. "אני מניח שבחרתי להתמחות דווקא בפילוסופיה משום שאחד ממוריי לפילוסופיה עודד אותי מאוד", הוא אומר. בעת לימודיו לתואר מוסמך באוניברסיטת הרווארד הושפע רבות מאחד ממוריו, הארי וולפסון. וולפסון העמיד את הידע הרחב שלו בפילוסופיה יוונית, לטינית, ערבית ויהודית לרשות מה שראה כתפיסה מחודשת ומהפכנית של התפתחות הפילוסופיה האירופית. "הוא הדגיש", נזכר שרפשטיין, "שבחקר הפילוסופיה יש שיטה אחת רלוונטית, וזאת שיטה שהיא מעין מהדורה חילונית של השיטה התלמודית". על אף ה"פיתוי" לאמץ את שיטתו של וולפסון בחר שרפשטיין למצוא דרך משלו. "רציתי להתייחס לפילוסופיות הלא-אירופיות ממש כמו לאלה האירופיות, ובשל תחומי העניין הרחבים שלי שאפתי ליצור סינתזות אשר תוכלנה לחצות, בהקשרים האינטלקטואליים המתאימים, את הגבולות המלאכותיים המפרידים בין דיסציפלינות אקדמיות שונות".

 

שישים שנה אחרי שבחר בפילוסופיה פלורליסטית למחקר ולהוראה הוא אומר: "הייתה לי סקרנות טבעית שפנתה לכל הכיוונים. מבחינה רגשית ההתעניינות שלי בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה, באנתרופולוגיה, בדת או בספרות הייתה שווה. זאת התעניינות טבעית שקיבלתי בחלקה מאבי ובחלקה מן החינוך בתיכון ובאוניברסיטה". עירוב הנושאים הביא אותו ליצור תפיסה פילוסופית שהיא, כדבריו, "סינתזה בין דיסציפלינות". בעיני רוחו ראה את לימודי הפילוסופיה נשענים על השכלה רחבה ואינטגרטיבית, "המוּדעת למרחבים המשתרעים הרבה מעבר לעולמה התָחוּם בדרך- כלל של הפילוסופיה", הוא אומר. את קהל התלמידים ראה, משום כך, כקהל רב-תחומי.

 

על אף העובדה שהעיסוק בפילוסופיה של עמים מקצווי העולם מחייב, בדרך כלל, לימוד של שפות ותרבויות, בחר שרפשטיין להסתמך על תרגומים ועל פירושים טובים של כתביהם של הוגי הדעות הגדולים מהמזרח. "לא הצטיינתי בלימוד שפות", הוא מסביר, "וידעתי שזה יהיה תהליך קשה, וספק אם אהיה מומחה אמיתי בשפות ההן, אבל הנכונות להשתמש בתרגומים שחררה אותי לשלב את תפיסות העולם, לעבור את הגבולות בקלות יחסית ולהגיע לסוג איחוד שהטבע עושה". 

 

במרוצת השנים הביא בספריו ובהרצאותיו תפיסה פלורליסטית של הפילוסופיה "בלי שזו תהפוך לדוגמטית וקשוחה מחד גיסא ולרלטיביסטית והרסנית מאידך גיסא", הוא אומר. "אין לי ספק שבדרך זו אפשר להקטין דעות קדומות ביחס לבני האדם בכלל. כשאני מלמד פילוסופיה ומביא טיעון במשקל שווה מן הבודהיזם או מתורה סינית קונפוציאנית ומשווה אותם לאירופית, התלמידים סופגים סובלנות אינטלקטואלית, וזה הופך לטבעי מאוד". כאיש אקדמיה רב-תחומי ובין-תחומי עסק שרפשטיין במשך  יותר מחצי מאה בהסרת מחיצות בין תחומי מחקר, בין רעיונות ותפיסות עולם ובין נקודות מבט וזוויות ראייה.

 

בשנות החמישים עלה שרפשטיין לארץ עם אשתו, וכאן נולדה בתו היחידה, דורית. כאשר הוקמה אוניברסיטת תל-אביב הוזמן להורות בה. בראשית ימיה של האוניברסיטה, עדיין באבו-כביר שעל גבול יפו, היה מורה יחיד לפילוסופיה, ומספר התלמידים שהתעניינו בתחום היה מצומצם. לאחר שהוקם החוג לפילוסופיה, עמד בראשו במשך שנים רבות. "לנגד עיניי עמד חוג שיהיה פלורליסטי ככל האפשר מבחינת תכניו, ללא מחויבות קשוחה לזרם, לעמדה או להשקפה וללא העדפה – גלויה או סמויה – של נושא, תקופה או אזור", הוא אומר. פרופ' שרפשטיין רווה נחת כאשר הוחלט להקים חוג עצמאי ללימודי-אסיה שבו נלמדות השפות והתרבויות של המזרח, לרבות הפילוסופיה, הדתות, הספרות והאמנות. "במובן מסוים אני יצרתי את החוג לפילוסופיה", הוא מספר, "והוא עדיין נושא את האופי הראשוני שלו: יש בו נציגות של כל התורות הפילוסופיות, לא של אסכולה אחת. אנחנו מאוד פלורליסטים, והיינו פתוחים לתרבויות שונות".

 

חקר ראיית העולם ותולדות חייהם של פילוסופים רבים הביא אותו למסקנה ש"אחוז מפתיע של פילוסופים גדולים הם אנשים שסבלו ממוות של הורה או הורים בהיותם צעירים. מוות כזה תמיד משפיע על הילד, וההשפעה מערערת את חוש המציאות ומעוררת שאלות רבות". על העיסוק בפילוסופיה, שהיה בעבורו לדרך חיים, הוא אומר: "היה לי ברור שלא אוכל לעסוק בפילוסופיה רק כמקצוע. בעבורי הדרך היחידה היא הפיכת הפילוסופיה לתכלית ולייעוד המרכזי של חיי. משמעותה של הסינתיזה היא ללמוד וללמד פילוסופיה".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012