education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

חיים אדלר – פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית - הוא מהחשובים בחוקרי החינוך בארץ וחלוץ המחקר הישראלי בסוציולוגיה של החינוך. מחקריו עוסקים בין השאר בחקר הנעורים והנוער, בקידום נוער משכבות חלשות ובקליטת נוער עולה, ותרמו רבות לקידומה של מערכת החינוך בארץ ולקביעת מדיניותה. 

 

נשוי לבת-שבע, אב לאיילת ולהגר וסב לחמישה נכדים.

 

לימודים והשתלמויות

1951:         תואר מוסמך בסוציולוגיה ובחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים

1957-1956: לימודי פוסט-מוסמך באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק

1966:          דוקטור בחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים.

 

תפקידים אקדמיים בארץ
1996-1966: חבר בסגל החוג לסוציולוגיה ובסגל בית הספר לחינוך

                  באוניברסיטה העברית, ירושלים (מ-1977 פרופסור חבר)

1992-1969: ראש המגמה לסוציולוגיה של החינוך בבית הספר לחינוך

                  באוניברסיטה העברית, ירושלים

1992-1970: מנהל המכון לחקר הטיפוח בחינוך בבית הספר לחינוך

                  באוניברסיטה העברית

1979:          מינוי לקתדרה ע"ש פישר לחינוכם של יוצאי שכבות חלשות

                  באוניברסיטה העברית, ירושלים

1995-1992: מנהל בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים

מ-1992:       ראש תחום מחקרי החינוך במרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית

                  ישראל, ירושלים

2003-1996: ראש מדור לימודי החינוך במכון מנדל למנהיגות חינוכית, ירושלים

מ-2004:       חבר בצוות היועץ לבוגרי מכון מנדל למנהיגות חינוכית, ירושלים.

 

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1969-1967: עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס

1973:          חוקר אורח באוניברסיטת שיקאגו, אילינוי

1978:          עמית אורח באוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס

1988:          חוקר אורח באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה

1991:          חוקר אורח במכללת ריד, אורגון

1997:          פרופסור אורח באוניברסיטת רוטג'רס, ניו ג'רזי.

 

תפקידים עיקריים אחרים

1964:           יו"ר הוועדה הציבורית מטעם ראש הממשלה לבדיקת בעיות

                  הנוער בשכונת "מורשה" בירושלים

1972-1970: חבר בוועדת ראש הממשלה לילדים ולבני נוער במצוקה ויו"ר

                  התת-וועדה לחינוך בלתי פורמלי ולעבודה קהילתית

מ-1975:      שותף לייסוד כפר מנו"ף לבני נוער מנותקים ויו"ר ההנהלה של

                  עמותת הכפר

1978:          חבר בוועדה הממלכתית לבדיקת הרפורמה במערכת החינוך

1981-1979: יו"ר הוועדה הציבורית מטעם משרד החינוך לבחינת חלופות לבית

                 הספר בעבור נוער מנותק

1987-1985: יו"ר עמית של הוועדה הירושלמית לקליטת עולים מאתיופיה

מ-1988:      חבר בחבר הנאמנים של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית

                  בישראל (מ-1992 ראש התחום של חקר החינוך במרכז)

1991:         חבר בוועדה הציבורית לבחינת דרכים לשיפור הישגיה של מערכת

                 החינוך בעיירות הפיתוח

מ-1994:      יו"ר הוועדה הציבורית לפיתוח החינוך העל-יסודי במעלה אדומים

1996-1995: יו"ר הוועדה מטעם משרדי החינוך והאוצר לבחינת הארכתו של יום

                 יום הלימודים בישראל.

 

מחקרים/פרסומים וספרים

1962: תנועות הנוער בחברה הישראלית

1965: החינוך לערכים בבתי ספר לילדים עולים (עם לאה אדר)

1979: חולצה כחולה וצווארון לבן: עולמם החברתי של בוגרי תנועות נוער

         בישראל (עם רינה שפירא, מירי לרנר ורחל פלג)

 

1977: Ethnic Integration in Israel: A Comparative Study of Morrocan

 Brothers Who Setteled in France and Israel (with M. Inbar)    

 1994: Beyond the Dead-End Alley of Mass Education (with R.        

  Sever)

פורסם גם בעברית.             

 

ספרים בעריכתו

1972:           ישראל – חברה מתהווה: ניתוח סוציולוגי של מקורות (עם ש"נ

                   אייזנשטדט, ר' בר-יוסף ו-ר' כהנא)

1977:          אינטגרציה וחינוך בישראל – פרסום מיוחד של כתב העת

                  "מגמות" (עם מ' חן ו-ז' קליין)

2003-2001: כללי המשחק להכרת עקרונות הדמוקרטיה: תכנית להוראת

                  האזרחות (ארבעה כרכים, עם ק' דרוק, י' רובינשטיין וא' פלזנטל)

 

1970: Integration and Development in Israel (with S.N. Eisenstadt, & 

          R. Bar-Yosef)

1981: Residential Education in Israel

1984: Special Issue of Youth and Society (with R. Kahane).

 

כמו כן פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת מקצועיים בישראל ובחו"ל, וחיבר דוחות מחקר רבים.

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1986: פרס החינוך מעיריית תל אביב

1990: אות יקיר אגף הנוער ממשרד החינוך

1999: פרס ע"ש חיים ציפורי מהחברה למתנ"סים.

 

 

* * *

 

פרופ' חיים אדלר נולד בפראג ב-1928. משפחתו נמלטה מצ'כיה ביום הכיבוש הגרמני, ב-1939, והשתקעה בירושלים. "אבי היה סוציאל דמוקרט", מספר אדלר, "וכבר כנער יישמתי את תפיסתו: הקמתי קבוצת נוער עם מטרות חברתיות, וצירפנו אליה נערים משכונות המצוקה בעיר". בן 15 הצטרף אדלר לתנועת הצופים, והמשיך להדריך בה גם לאחר שסיים את לימודיו. הוא נתבקש לרכז את צופי ירושלים, ואחר כך מונה למרכז הארצי של התנועה.

 

בתוך כך התחיל אדלר ללמוד סוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה העברית, ובעבודת המוסמך שלו הוא חקר את מניעי הנוער לפעילות בצופים. זה היה מחקר ראשון מסוגו בארץ, וחוקרים אחרים המשיכו אותו אחר כך לגבי תנועות נוער נוספות. לאחר קבלת התואר יצא אדלר לעבוד עם נוער יהודי בארצות הברית, והשתלם בסוציולוגיה של החינוך באוניברסיטת קולומביה. עם שובו לארץ השתלב בחוג לסוציולוגיה ובבית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, והתחיל לחקור בעבודת הדוקטור את הנשירה מבית הספר התיכון. "הייתי הראשון בארץ שעסק בסוציולוגיה של החינוך", מסביר אדלר. "זה תחום שלא היה כאן לפני כן, והוא אפשר לי לשלב את הדיסציפלינה המדעית של הסוציולוגיה עם תחום החינוך שבאמצעותו קיוויתי לפעול לטובת החברה". בעבודת הדוקטור החל לעסוק בתחומים שילוו בעתיד את כל עבודתו – חקר הנעורים והנוער, קבוצות וארגוני נוער, וחקר החינוך כמכשיר לקידום בני נוער משכבות חלשות.

 

אדלר השתלב בסגל האוניברסיטה העברית והקים בה את המכון לחקר הטיפוח בחינוך המתמקד בקידומם של בני קבוצות חלשות בחברה. חוקרי המכון עוסקים במגוון רחב של תחומים, בהם הגיל הרך, חינוך מקצועי, חינוך בלתי פורמלי, השלמת השכלה וקליטת עלייה. אדלר ניהל את המכון יותר מ-20 שנה, ובהנהלתו הוא צמח להיות המכון הגדול בארץ למחקר חינוכי. "חשיבות המכון היא לא רק בפרסום מחקרים הזוכים להערכה מקצועית, אלא גם בפיתוח תכניות יישומיות ובניהולן בשטח", אומר אדלר. "זה ביטוי של המחויבות שלי לתרום את הידע שאני רוכש גם למעשה, ולא רק לפיתוח התיאוריה". תכניות שפותחו במכון מיושמות בהצלחה בארץ ובמדינות רבות בעולם.

 

בשנות ה-70 היה אדלר ממייסדיו של כפר הנוער מנו"ף ליד עכו, המיועד לבני נוער מנותקים – שאינם לומדים או עובדים – ועד היום הוא יו"ר הנהלתה של עמותת הכפר. המוסד זכה להצלחה רבה, ושיעור תלמידיו הזכאים לתעודת בגרות דומה לשיעורם באוכלוסייה הכללית. המוסד גם עורר עניין בין-לאומי. "הראינו במנו"ף שבהשקעה מתאימה אפשר לעשות לא מעט כדי לקדם צעירים שלא שפר עליהם גורלם", מדגיש אדלר.

 

אחת מעבודותיו החשובות של אדלר הייתה "מחקר האחים", שנולד על רקע טענות של עולים ממרוקו כי אחיהם שהיגרו לצרפת הגיעו שם למעמד חברתי גבוה יותר. פרופ' אדלר ופרופ' מיכאל ענבר השוו עשרות של זוגות אחים כאלה ואת ילדיהם ומצאו כי תנאי הקליטה של העולים והטיפול בהם הם הגורם העיקרי להצלחה בקליטת העולים, ולא היכולת האישית שלהם. במחקר הזה הבחינו החוקרים כי ילדים המהגרים בין הגילים 12-6 הם בעלי סיכויים פחותים להגיע להשכלה גבוהה, והתברר שהדבר נכון בכל קבוצת מהגרים. אדלר ושותפיו טבעו את מונח "הגיל הפגיע", ומאמריהם בנושא צוטטו בהרחבה בעולם כולו.

 

בשנות ה-90 ניהל אדלר את בית הספר לחינוך באוניברסיטה העברית, ובשנים האחרונות הוא עומד בראש תחום החינוך במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. "יזמתי במכון מחקרים במדיניות החינוך, המבטאים את הנושא שהעסיק אותי כל חיי – החינוך כמכשיר להקטנת האי-שוויון בחברה", הוא אומר. לאחר פרישתו מן האוניברסיטה עמד אדלר בראש לימודי החינוך במכון מנדל למנהיגות חינוכית, וכיום הוא חבר בצוות המייעץ לבוגרי המכון. "גם העבודה הזאת היא דרך לממש את תפיסתי כי החינוך הוא מכשיר לשינוי חברתי", מסכם אדלר.

 

פרופ' אדלר עמד בראש ועדות רבות לבחינת מערכת החינוך. בין השאר בחנו הוועדות את הצלחתן של חטיבות הביניים ואת השפעת האינטגרציה והגישו חוות דעת על התכנית להרחיב את החינוך-חינם גם לתיכון ועל התכנית להנהיג יום לימודים ארוך. רבות מן ההמלצות שהגיש עם חבריו יושמו במערכת החינוך. "אני רואה בחינוך לא רק מכשיר לתיקון אי-צדק חברתי, אלא גם כלי שיבטיח את עתידנו כמדינה ויאפשר לנו לעמוד בתחרות הגלובאלית", הוא אומר. "אנחנו מדינה קטנה, ואין לנו הלוקסוס לוותר על חלק מאוכלוסיית הצעירים שלנו".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012