education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 
 

מרים בן פרץ – פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה - היא מגדולי החוקרים בחינוך ובהוראה. מחקריה הרבים עוסקים בפיתוח ובהערכה של תכניות לימודים, בקביעת מדיניות חינוכית, בהכשרת מורים ובהתפתחותם המקצועית ובחינוך יהודי בישראל ובתפוצות.

 

מתגוררת בחיפה, נשואה לעורך הדין משה בן פרץ, ולהם בן ושלוש בנות, נכדים ונינים.

 

לימודים והשתלמויות

1958: תואר בוגר בביולוגיה (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית, ירושלים
1969: תואר מוסמך בהוראת המדעים (בהצטיינות) באוניברסיטה העברית, ירושלים
1977: תואר דוקטור בחינוך באוניברסיטה העברית, ירושלים.
   

תפקידים אקדמיים בארץ

1997-1969: חברת הסגל של בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה (מ-1990 פרופסור מן המניין)
1985-1978: ראש החוג להוראה באוניברסיטת חיפה
1993-1988: ראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה
1996-1993: נשיאת מכללת תל חי
2000-1993: מייסדת וראש המרכז לחינוך יהודי בישראל ובתפוצות באוניברסיטת חיפה.
   

תפקידים אקדמיים בחו"ל (סמסטר קיץ וסדרות של הרצאות)

1986-1980,
1993 ו-1994:
פרופסור אורח במכון אונטריו לחקר החינוך, טורונטו, קנדה
1980: פרופסור אורח באוניברסיטת יוהנס גוטנברג, מיינץ, גרמניה
1987-1986
ו-1998-1994:
פרופסור אורח באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה
1987,
1991-1989,
1996-1994
ו-2001-2000:
פרופסור אורח באוניברסיטת מישיגן, ארצות הברית
1987: פרופסור אורח באוניברסיטת קלגרי, קנדה
1994-1992: פרופסור אורח באוניברסיטת אלברטה, קנדה
1993: פרופסור אורח באוניברסיטת רוצ'סטר, ניו יורק, ארצות הברית
2001-1999,
2003 ו-2005:
פרופסור אורח במכון קרנגי לקידום החינוך, סטנפורד, קליפורניה.
   

תפקידים אחרים

מילאה שורה ארוכה של תפקידים מקצועיים וציבוריים, ובהם:

1978-1973,
1988-1983
ו-1998-1997:
חברת המועצה של עיריית חיפה
מ-1992: חברת ההנהלה של קרן תרבות חיפה
1994-1993: יו"ר הוועדה לעניין הרפורמה בבחינות הבגרות, משרד החינוך
מ-1993: חברת ההנהלה של בית "יד לבנים" בחיפה ויו"ר ועדת התכניות
1999-1996: חברת הוועדה לקשרי-חוץ באגודה האמריקנית לחקר החינוך
1998-1997: יו"ר הוועדה להכנת תכנית החומש לחינוך במגזר הערבי, משרד החינוך
מ-1998: יו"ר ועדת ההיגוי של התמחויות מורי מורים במכון מופ"ת להכשרת עובדי הוראה במכללות
מ-1998: יו"ר ועדת ההיגוי ברשות הבין-מכללתית למחקר במכון מופ"ת להכשרת עובדי הוראה במכללות
2003-1999: יועצת לראש עיריית חיפה בענייני מדע, קהילה וקשרי חוץ
2000: יו"ר הוועדה לרפורמה בהכשרת מורים, משרד החינוך
מ-2001: חברת חבר הנאמנים במכללת תל חי
2005: חברת ועדת המשנה לעניין מורים בכוח המשימה הלאומי לקידום החינוך ("ועדת דוברת")
מ-2005: חברה בצוות המומחים במרכז הארצי להערכה.
   

אותות הוקרה ופרסים

1971: פרס עמוס דה-שליט בהוראת המדעים ממכון ויצמן למדע, רחובות
1997: פרס על מפעל חיים בחקר תכנון לימודים מאגודה האמריקנית לחקר החינוך
2001: אות יקירת העיר חיפה
2002: אות יקירת אוניברסיטת חיפה.
   

 

מחקרים/ספרים ופרסומים

מספריה

1986: Advances of Research on Teacher Thinking (editor, with R.

         Bromme & R. Halkes)  

1990: The Nature of Time in Schools: Theoretical Concepts

          Practitioner Perceptions (editor, with R. Bromme)

1990: The Teacher-Curriculum Encounter: Freeing Teachers from

          the Tyranny of Texts (יצא לאור גם בעברית)

1995: Learning from Experience: memory and the Teacher’s Account

         of Teaching

2000: Behind Closed Doors: Teachers and the Role of the Teachers’

         Lounge (with S. Schonmann)

2000: The Routledge International Companion to Education (editor,

         with B. Moon & S. Brown).

 

פרסמה כ-50 פרקים בספרים, ובהם:

1990: Research on Teacher Education in Israel: Topics, Methods       and Findings, in: Research in Teacher Education, International

    Perspective                                                                           

1990: Perspective on Time in Education, in: The Nature of Time in

         Schools:Theoretical Concepts Practitioner Perceptions

1996: Women as Teachers – Teachers as Women, in: Teachers’      

  Professional lives                                                                 

2005: Classroom Management in Israel: Multicutural Classrooms in    

         an Immigrant Country (with B. Eilam & Y. Yankelevitz), in: 

         Handbook of Classroom Management: Research, Practice  

         and Contemporary Issues.  

 

פרסמה יותר מ-60 מאמרים בכתבי עת מקצועיים ידועים, וביניהם:

1997: The Quest for Utopia: Social and ideologies and the                Curriculum, American Journal of Education                         

  2001: The Impossible Role of Teacher Education in a Changing      

   World, Journal of Teacher Education                                  

2003: How Teachers in Different Educational Contexts View Their

         Roles, (with F.Kron & N. Mendelson), Teaching and Teacher

         Education

2003: Identifying with Horror: Teaching about the Holocaust,

         Curriculum Inquiry.

 

כמו כן כתבה ערכים באנציקלופדיות, תכניות לימודים, דוחות מחקר וניירות עמדה.

 

* * *

 

פרופ' מרים בן פרץ נולדה ב-1927 בברסלאו, גרמניה, בתם של הד"ר ישראל אברהם רבין ז"ל, ראש הישיבה הגדולה באודסה ורקטור הסמינר לרבנים בברסלאו ומראשוני הציונים הדתיים ("המזרחי") ברוסיה ובישראל, ושל הסופרת ד"ר אסתר רבין ז"ל, צירה מטעם נשי "מזרחי" בקונגרס הציוני ובאספת הנבחרים לפני קום המדינה. אחֶיה הם פרופ' חיים מנחם רבין ז"ל, שהיה מגדולי החוקרים בתחום הבלשנות השמית והעברית, ופרופ' מיכאל עוזר רבין יבדל"א, מחשובי החוקרים בעולם בתחום מדעי המחשב (חתן פרס ישראל בתשנ"ה). ב-1935 עלתה המשפחה ארצה והשתקעה בחיפה. בן פרץ למדה בבית הספר לבנות "מזרחי" ובבית הספר הריאלי. היא שירתה בשירות הלאומי בקבוצת "אמונים" (לימים קיבוץ עין הנצי"ב), הייתה קשרית ב"הגנה" וקיבלה את עיטור "על"ה". במלחמת השחרור היא שירתה בצה"ל כמדריכת נשק קל בירושלים הנצורה, ושם שכלה את בעלה הראשון, יוסף קופלר, שהיה בין הל"ה שנפלו בדרכם לגוש עציון. לימים היא נישאה לעורך הדין משה בן פרץ, שהיה תובע צבאי של מחוז חיפה ושל חיל הים בזמן מלחמת השחרור, ואחר כך שותף בכיר במשרד עורכי-הדין יעקב סלומון ונפתלי ליפשיץ.

 

כבר בגיל הילדות גילתה פרופ' בן פרץ עניין בהוראה ובעיצוב מסגרות חינוכיות. כשלמדה בבית הספר התיכון כתבה עם חברה ספר על בית הספר האידיאלי. כשסיימה את לימודיה בתיכון פנתה ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה העברית, אך מלחמת השחרור קטעה את לימודיה, ורק כעבור שנים שבה לאוניברסיטה והשלימה את התואר. בשנים 1969-1963 לימדה ביולוגיה בבית הספר הריאלי, ואת רישיון ההוראה קיבלה לאחר קורס קיץ בחינוך. הרצאה ששמעה בקורס נטעה בה את הרעיון למחקר לתואר שני על פיתוח היצירתיות באמצעות הוראת הביולוגיה.

 

לאחר קבלת תואר מוסמך בהוראת המדעים פנתה בן פרץ לחקר החינוך. בעבודת הדוקטור שלה, בהדרכתם של הפרופסורים שלמה פוקס, ראש בית-הספר לחינוך, ואברהם מאייר, ראש המכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית, פיתחה סכֵמה לניתוח תכניות לימודים, תחום שיהיה לימים נדבך מרכזי בעבודתה המדעית. החוקרים העיקריים שהושפעה מהם הם פרופ' שלמה פוקס ופרופ' ליי שולמן מאוניברסיטת סטנפורד. עבודת הדוקטור שלה ומחקריה הרבים האחרים בתחום של תכניות לימודים זכו להכרה רחבה בעולם. היא חקרה את הנושאים של פיתוח תכניות לימודים, הפעלתן והערכתן. במחקריה גם טבעה את המונח "פוטנציאל קוריקולרי" – תפיסה כי תכנית הלימודים אינה מוצר מוגמר, אלא תבנית מודולרית שהמורים יכולים להתאים אותה לצורכיהם ולצורכי תלמידיהם. ספרה על תכניות לימודים (מ-1990) נחשב קלאסי בתחום.

 

במהלך לימודיה הצטרפה בן פרץ לסגל בית הספר לחינוך ולחוג להוראה באוניברסיטת חיפה. היא המשיכה בחקר תכניות לימודים והרחיבה את עבודתה גם למחקרים על הכשרת מורים. במחקריה עסקה רבות בהתפתחותם האישית והמקצועית של מורים. אחד ממחקריה החשובים משלב את חקר ההוראה עם חקר הזיכרון, והיא בדקה בו כיצד חוויות מקצועיות של מורים משפיעות על התפתחותם ועל רכישת הידע שלהם. היא פיתחה גישה השוואתית מקורית להכשרת מורים. בן פרץ מרבה להשתמש במחקריה בתחום החינוך גם בכלים ובתיאוריות מתחומים אחרים, ומחקריה בוחנים את התפתחותם של המורים בין השאר גם מהיבטים ובכלים פסיכולוגיים, היסטוריים וסוציולוגיים. מחקריה על לימודי מורים התרחבו בהדרגה גם למחקרים על מורי מורים: היא בודקת את המאפיינים של התפתחותם המקצועית ואת השפעתם על יצירתה של קהילת מורים לומדת.

 

בשנים האחרונות בן פרץ מרבה לעסוק במחקריה בחינוך היהודי בישראל ובתפוצות. היא ניתחה תכניות לימודים בחינוך היהודי בתרבויות שונות ובדקה תפיסות של סמלים יהודיים ושל זהות יהודית.

 

מחקריה הרבים והחלוציים של פרופ' בן פרץ הקנו לה מוניטין בין-לאומיים כחוקרת מן המעלה הראשונה. היא חברה באגודות מדעיות רבות בעולם ובישראל במערכותיהם של כתבי עת מקצועיים חשובים, והיא הוזמנה להרצות וללמד קורסים אקדמיים במוסדות רבים.

 

נוסף על עבודתה המחקרית הענפה תרמה בן פרץ לקידום החינוך בישראל, ועסקה רבות בפיתוח תכניות לימודים, בתכנון ובהערכה של תכניות חינוכיות ובעיצובן של כמה מן הרפורמות הגדולות במערכת החינוך. היא גם תרמה כל השנים מכישוריה ומזמנה לחברה בישראל ולקהילה בחיפה בפעילות בתחומים שונים במועצת העירייה, בשיתוף פעולה עירוני עם מוסדות בחוץ לארץ ובקידום התרבות והאמנות בעיר. הפעילות הזאת, אומרת בן פרץ, מבטאת את השקפת עולמה: "המחקר החינוכי והמעשה החינוכי משלימים ובונים אלו את אלה. שאלות המחקר נובעות מן השדה, ופֵרות המחקר מכוונים לתרום לעשייה החינוכית."  

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012