education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

יעקב חודורוב - מבכירי הספורטאים של ישראל בכל הזמנים - היה שוער הנבחרת הלאומית מיום הקמתה. הצטיינותו ומסירותו למשחק, לצד הגינותו הספורטיבית, הפכו אותו לדמות מופת לדורות של חובבי ספורט ובני נוער בישראל.

 

ציוני דרך בחייו והישגים ספורטיביים

1945:           מצורף לקבוצת הבוגרים "מכבי ראשון לציון".

1946:           עובר לקבוצת "הפועל ראשון לציון" ומעפיל עמה לגמר גביע ארץ

                   ישראל, ובעקבות הצטיינותו מועבר ל"הפועל תל אביב".

1947:          משתתף עם "הפועל תל אביב" במסע משחקים בארצות הברית.

1948-1947: נוטר במשטרת היישובים העבריים ופעיל בחשאי למען ה"הגנה".

1949-1948: לוחם בחטיבת "גבעתי" במלחמת השחרור.

1949:          שוער נבחרת ישראל במשחק הבכורה שלה, ביוגוסלביה.

1956:          שוער הנבחרת במשחקיה עם ברית המועצות במוסקבה ובישראל.

1956:          לוחם במבצע קדש.

1957:          זוכה באליפות המדינה עם "הפועל תל אביב".

1957:          נבחר לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם בזכות הצטיינותו

                  וגבורתו במשחק עם נבחרת וויילס בקארדיף במוקדמות גביע

                  העולם.

1961:          זוכה בגביע המדינה עם "הפועל תל אביב".

1962:          זוכה באליפות המדינה עם "הפועל רמת גן", לאחר שעלה עמה

                  לליגה הלאומית.

1964:          פורש מן הנבחרת הלאומית אחרי 31 משחקים במדֶיהָ.

1965:          פורש מכדורגל תחרותי בתום עשרים שנות משחק.

1967:          משתתף במלחמת ששת הימים.

1968-1967: בעל טור אישי בעיתון מעריב.

1969:          מאמן את קבוצת הפועל חולון ומעלה אותה לליגה הלאומית.

1962-1950: עובד בחברת מקורות.

2004-1962: מורה דרך מטעם המגבית היהודית.

1973:         משתתף במלחמת יום הכיפורים.

 

אותות הוקרה ופרסים

1973: אות ספורטאי חצי היובל מטעם עיתון "מעריב"

1978: אות ספורטאי מצטיין מטעם הוועד האולימפי בציון 30 שנות עצמאות

1990: עיטור כבור על מפעל חיים לספורטאי

1991: אות ספורטאי כל הזמנים במועדון "הפועל תל אביב"

1998: עיטור ספורטאי היובל מטעם הוועד האולימפי

1998: נבחר להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות ה-50

2002: עיטור כבוד על מפעל חיים מטעם ההתאחדות לספורט ותיקים

2005: עיטור עמית כבוד מטעם מרכז הפועל.

 

נבחר פעמים רבות ל"ספורטאי השנה" ול"כדורגלן השנה" מטעם מדורי הספורט בעיתונות.

 

* * *

 

יעקב חודורוב נולד בראשון לציון ב-1927, בנם הבכור של זוג חלוצים שבאו מרוסיה בעלייה השלישית. בשל סיבוך בלידה הוא נולד נכה, והתקשה מאוד בתנועה. "כשנולדתי, הטיפול בי היה נואש, והתלבטו אם להשאיר אותי בחיים", הוא מספר. "היו לי רגליים מקופלות, והייתי ילד חולני מאוד". בגן הילדים המליץ רופאו כי הגננת תעודד אותו לשחק בכדור, כדי לשפר את כושר התנועה שלו. כך נעורו בחודורוב המשיכה לתנועה ולפעילות גופנית וגם האהבה הגדולה לכדור.

 

כנער התחיל חודורוב לעסוק באתלטיקה קלה, ובן 15 הצטרף גם לקבוצת הכדורגל "מכבי צעיר" בשכונת מגוריו. "שיחקתי בעמדת החלוץ, אבל לא גיליתי שום כישרון מיוחד על המגרש", הוא נזכר. "באחד המשחקים השוער נפצע, ומכיוון שלא הייתי כוכב גדול, נשלחתי להחליפו. זה מצא חן בעיניי מאוד – גם לא רצים הרבה, וגם התחלתי להצטיין". חודורוב צורף לקבוצת הבוגרים של "מכבי ראשון לציון", וכעבור זמן קצר עבר לשחק בשורות היריבה העירונית, הפועל, והעפיל עמה לגמר גביע ארץ ישראל ב-1946. "חוללנו הפתעה עצומה כשניצחנו בחצי הגמר את 'הפועל תל אביב'", הוא מספר. השוער הצעיר צורף ל"הפועל תל אביב", ונסע עמה למסע משחקים בארצות הברית. העיתון "ניו יורק טיימס", שביקר את המשחקים, כינה אותו "ציפור מעופפת".

 

כל אותה העת לא זנח חודורוב את פעילותו למען המדינה שבדרך. הוא התגייס למשטרת היישובים העבריים וניצל את שירותו כנוטר כדי לסייע לארגון ה"הגנה" להעביר נשק בין היישובים, על אף הסיכון. לאחר שחרורו המשיך לשחק ב"הפועל תל אביב", ופילס את דרכו להרכבה הפותח של הקבוצה. "היו שם שוערים מפורסמים, אבל בעבודה קשה, ביזמה ובכישרון הצלחתי להתקדם", הוא מספר.

 

קריירת הכדורגל של חודורוב נקטעה שוב כשפרצה מלחמת השחרור. הוא התגייס לחטיבת "גבעתי", והשתתף בקרבות. בין השאר היה עם הכוחות הנצורים בכפר אוריה, והשתתף בפריצה למפקדה של כנופיית חסן סלאמה במבנה המשטרה ברמלה. בסיום המלחמה שב לשדה הכדורגל, והמשיך להצטיין ב"הפועל תל אביב". הוא זומן לנבחרת הלאומית עם הקמתה, והשתתף במשחק הבכורה שלה, בבלגרד. "הובסנו בידי יוגוסלביה, אבל התוצאה הייתה שולית", הוא מספר. "העיקר היה שנבחרת ישראל משחקת". ב-1956 השתתף חודורוב במסעה ההיסטורי של הנבחרת לברית המועצות ובמשחק המפורסם עם נבחרתה במוסקבה. "זה היה מרגש מאוד. יהודים מכל רחבי ברית המועצות באו לראות אותנו, אף שידעו שלא יוכלו להיכנס למגרש. השליחות הזאת הייתה ציונית יותר מספורטיבית". במשחק הגומלין באיצטדיון רמת גן נלחם כארי, וסירב לרדת מן המגרש גם לאחר ששבר את ידו. משחק השיא שלו מבחינה ספורטיבית היה במוקדמות אליפות העולם ב-1957, עם נבחרת וויילס. הוא עצר בקרדיף 150 בעיטות לשערו, על אף פציעות שספג. לאחר המשחק נבחר לאחד מחמשת השוערים הטובים בעולם.

 

רוב הקריירה שלו שיחק חודורוב ב"הפועל תל אביב", והיה לסמלה. הוא זכה פעמיים באליפות המדינה ופעם אחת בגביע המדינה. הוא דחה הצעות רבות לשחק בקבוצות מובילות באירופה. "העמידה בשער הייתה בשבילי חלק מהפעילות הציבורית והלאומית שלי", הוא מסביר. "לא העליתי על דעתי לתת את שירותיי לזרים. שיחקתי בשביל הסמל ובשביל הגאווה הלאומית, לא בשביל כסף".

 

ב-1965 פרש חודורוב מהכדורגל בתום עשרים שנות משחק ויותר מ-30 הופעות בנבחרת הלאומית. כישוריו כשוער, מסירותו, הגינותו הספורטיבית ומשחק ההקרבה שלו הפכו אותו לסמל לאומי ולמופת לרבים, בעיקר לבני הנוער.

 

לכל אורך הקריירה שלו עבד חודורוב למחייתו, ולא התפרנס מן הכדורגל. "חולצה עם סמל הייתה השכר היחידי שלי", הוא מציין. הוא היה מסגר, ואחר כך עבד  בחברת המים "מקורות". לקראת פרישתו מהספורט עבר קורס מורי דרך. "הדרכתי תיירים רבים, תורמים של המגבית היהודית. זה היה המשך לפעילותי הציונית", הוא מספר. הוא מונה למאמן "הפועל חולון", והעלה אותה לליגה הלאומית, אבל ויתר על האימון בתום עונה אחת. "הרגשתי שאני יכול לתרום יותר בתוך מדריך ידיעת הארץ", הוא מסביר.

 

גם כעת, כשהוא מתקרב לגיל 80, חודורוב ממשיך להתנדב למען הזולת. הוא פועל לקידום נכים, מסייע למשפחות נזקקות ועובד רבות עם בני נוער ולמענם. הוא מטפח נוער משכבות מצוקה, ומשתדל לחנך את הדור הצעיר לציונות ולפעילות ספורטיבית. "חינוך ספורטיבי הוא חינוך לכבוד לזולת, להדדיות, להגינות וגם לשירות המדינה בגאווה. זה מה שדרוש לנו היום".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012