education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 

עדה כרמי-מלמד היא מן האדריכלים הבולטים בישראל, בעיקר בתכנון מוסדות ציבור ומוסדות אקדמיים. בניין בית המשפט העליון בירושלים, שתכננה עם רם כרמי, נחשב יצירת מופת אדריכלית והיה לאחד מסמליה של בירת ישראל ומאתרי התיירות שלה.

עדה כרמי-מלמד היא אלמנתו של עמוס מלמד, שהיה כלכלן, איש עסקים וטייס קרב. היא מתגוררת בתל אביב, והיא אם למיכל, לגור וליעל וסבתא לשבעה נכדים.

 

לימודים והשתלמויות

1959-1956: לימודים בביה"ס של אגודת האדריכלים (AA), לונדון, בריטניה

1962-1961: לימודי אדריכלות, הטכניון, חיפה

1963:          תואר בוגר באדריכלות, הטכניון, חיפה.

 

עבודות נבחרות (על פי שנת הסיום)

1995: בית המשפט העליון בירושלים (עם רם כרמי): תכנון הפנים והחוץ, הריהוט

         ופיתוח הנוף

1995: המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים

1996: אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע: תכנית אב לקמפוס

1997: האוניברסיטה הפתוחה, רעננה: תכנית אב למתחם הקמפוס

1998: המשכן לאמנויות, עין חרוד: הרחבת המוזיאון, משרדים חדשים, ארכיון

         חדש וחנות ספרים

1999: אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע: בית הספר למדעי הבריאות

2001: אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע: הפקולטה למדעי החיים

2004: אוניברסיטת בן גוריון, באר שבע: בית הספר למקצועות הרפואה

2004: נמל התעופה בן גוריון, לוד (עם רם כרמי וחברת S.O.M): תכנון הטרמינל

         היבשתי

2006: האוניברסיטה הפתוחה, רעננה: כיתות לימוד, ספרייה, אודיטוריום,

         משרדים ובית כנסת

2007: בית אבי חי, ירושלים: מכון ללימודי יהדות.

 

תפקידים אקדמיים

1982-1972: פרופסור לאדריכלות באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב

1985:         פרופסור אורח באוניברסיטת ייל, קונטיקט, ארה"ב

1991:         פרופסור אורח באוניברסיטת פנסילבניה, ארה"ב

1993:         פרופסור אורח באוניברסיטת ייל, קונטיקט, ארה"ב.

כמו כן נשאה כרמי-מלמד עשרות הרצאות במוסדות אקדמיים, בכינוסים מקצועיים ובמוזיאונים ברחבי העולם; בהם: אוניברסיטת פרינסטון, ניו ג'רזי, ארה"ב; אוניברסיטת ברקלי, קליפורניה, ארה"ב; המכון הטכנולוגי MIT, מסצ'וסטס, ארה"ב; אוניברסיטת טוליין, לואיזיאנה, ארה"ב; האוניברסיטה השווייצרית-איטלקית, לוזאן, שווייץ; אגודת האדריכלים בניו יורק, ארה"ב; אגודת האדריכלים בלונדון, בריטניה; אגודת האדריכלים בקטלוניה, ספרד; אגודת האדריכלים בצפון יפן, סנדאי, יפן; האוניברסיטה הפתוחה, ישראל; אגודת האדריכלים בישראל; האקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים; אוניברסיטת תל אביב.

 

תפקידים אחרים

1993:          חברה בוועדת השיפוט מטעם Progressive Architecture

                  להענקת פרס שנתי

1997:          חברה בוועדת השיפוט לפרסי עיצוב באגודת האדריכלים

                  האמריקנית, סניף ניו יורק

2002-2001: חברה בוועדת השיפוט לפרסי אמנות מטעם קרן וולף

2002:         חברה בוועדת השיפוט בתחרות לתכנון חוף הרצליה, עיריית

                 הרצליה

2006:         חברה בוועדת השיפוט לפרס עזריאלי לפרויקט גמר מצטיין בבתי"ס

                 לאדריכלות.

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

כרמי-מלמד זכתה בפרסים ובאותות הוקרה רבים; כמה מהם:

1985: פרס סנדברג למחקר באמנות ובאדריכלות, מוזיאון ישראל, ירושלים

1986: פרס ראשון בתחרות הבין-לאומית לתכנון בית המשפט העליון בירושלים

         (עם רם כרמי)

2000: פרס הדסה לנשים מצטיינות באדריכלות

2002: פרס ראשון בתחרות לתכנון מכון שכטר ללימודי יהדות, ירושלים

2004: פרס ראשון בתחרות לתכנון גשר להולכי רגל, רמת גן

2005: פרס רכטר לאדריכלות

2005: פרס ראשון בתחרות לתכנון "בית החלוצות" מטעם יד יצחק בן-צבי

2005: "אות העיצוב" על עיצוב בית הכנסת באוניברסיטה הפתוחה

2006: תואר "עמית כבוד" של האוניברסיטה הפתוחה.

 

ספרים ופרסומים

1993: בית המשפט העליון (עם רם כרמי)

2002: בית פרטי אחד (עם חנן פומגרין)

2003: בניין מדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון בנגב (עם דייויד רובינס)

2004: הבניין למקצועות הרפואה ע"ש דייכמן.

 

* * *

 

עדה כרמי-מלמד נולדה וגדלה בתל אביב למשפחת אדריכלים נודעת. אביה, דב כרמי, קיבל את פרס ישראל הראשון באדריכלות ב-תשי"ז, ואחיה, רם כרמי, קיבל את פרס ישראל באדריכלות בתשס"ב. "גם אמי, חיה לבית מקלב, הייתה בעלת חוש מפותח לאסתטיקה ועין ביקורתית, ואף שלא הייתה לה השכלה פורמלית באדריכלות השפעתה ניכרת בכל צעד ושעל בעבודתנו", היא מספרת. "גדלתי בבית תרבותי עם הרבה ספרים, בית שבו העבודה הייתה ערך עליון".

 

בנעוריה הרבתה כרמי-מלמד לצייר, וסברה כי תעבוד בתחום העיצוב.  בהשפעת אחיה רם נסעה ללמוד בלונדון, בבית הספר של אגודת האדריכלים, בהנחה שתבחר את דרכה בתום השנה הראשונה, שלומדים בה את כל תחומי העיצוב, ואולם כעבור זמן לא רב החליטה להתמקד באדריכלות. לאחר שלוש שנים שבה ארצה מתוך כוונה להמשיך את לימודיה בארצות הברית. עקב מות אביה ונישואיה לעמוס מלמד נשארה בארץ, השלימה את לימודיה בטכניון והצטרפה למשרד המשפחתי. לאחר שנים מספר נסעה עם בעלה לפריז ומשם לארה"ב.

 

בניו יורק התחילה כרמי-מלמד לעבוד במשרדו של האדריכל רומלדו ג'ורגולה, שהיה גם דיקן הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת קולומביה, ולאחר כשנתיים עברה לעבוד במשרדו של האדריכל ריצ'רד מאייר.

 

ב-1969 הזמין אותה ג'ורגולה ללמד באוניברסיטה. היא לימדה בקולומביה כתריסר שנים והמשיכה במוסדות אקדמיים נוספים מן השורה הראשונה, כגון אוניברסיטאות ייל ופנסילבניה. "ההוראה הייתה בעבורי בית ספר נפלא, מסקרן ומרחיב אופקים. הסטודנטים הרבים הפכו את האדריכלות בעיניי לטקסט עשיר עם פרשנויות רבות".

   

לאחר כמה שנים פתחה כרמי-מלמד משרד בניו יורק ועסקה בעיקר בתכנון פנים ובתכנון אורבני. היא זכתה בתחרות לתכנון השדרה השנייה במנהטן, ותכניתה התמקדה בשילוב בין תנועת הקהל לשימושי הקרקע לאורך ציר עתידי של הרכבת התחתית. קו הרכבת לא נבנה, אך עיריית ניו יורק השתמשה בתכנית כבסיס לחוק עזר עירוני שיושם בכל תחנות הרכבת החדשות. 

 

בראשית שנות ה-80 חזר בנה של כרמי-מלמד לארץ, התגייס לצה"ל ולחם במבצע שלום הגליל. "ביקשנו להיות לצדו. בהדרגה צמצמתי את עבודתי המקצועית והאקדמית בארה"ב, וב-1984 חזרתי לעבוד בארץ עם אחי, רם". ב-1986 הוזמנו שניהם  להשתתף בתחרות הבין-לאומית לתכנון בית המשפט העליון בירושלים וזכו בפרס הראשון. תכנון המבנה ארך כשמונה שנים וכלל את כל פרטי החוץ, הפנים, הנוף והגשר לאזור החנייה. "ראינו בבניין זה שער לקריית הממשלה ורצינו לאפשר להולך הרגל מעבר ישיר דרכו לכנסת. יצרנו ציר בכיוון צפון-דרום החוצה את המבנה ויורד לעבר הכנסת", כרמי-מלמד מסבירה. "ציר זה מחלק את הבניין לשניים: בצדו המזרחי התפתחה אדריכלות מופנמת, ובמערבי אדריכלות פתוחה וים-תיכונית.  במאונך לציר זה ניצב הציר הפנימי המבטא את הממד הציבורי והטקסי של המבנה: בצדו האחד אדריכלות הקשורה לירושלים, ובצדו האחר אדריכלות לבנה חופשית ומודרנית יותר. שתי השפות הארכיטקטוניות חיות בבניין זו לצד זו, בלי שהאחת תבטל את רעותה. תהליך התכנון בבניין זה והיחסים הנוצרים בתוכו בין החופש לסדר, בין האבן לטיח ובין האור לצל מלווים אותי מאז בכל עבודותיי".

 

בשנים האחרונות כרמי-מלמד עוסקת בתכנון מבני ציבור רבים, בעיקר במוסדות אקדמיים. היא שימשה אדריכלית של תכנית האב באוניברסיטת בן גוריון בנגב ותכננה כמה מבנים. כמו כן היא תכננה מבנים במרכז הבין-תחומי בהרצליה, את הקמפוס החדש של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, את מבנה הקופקסון במפעל "טבע" ברמת חובב, ובעת האחרונה השלימה את בית אבי-חי בירושלים. במקביל היא מקפידה לעסוק בבנייה פרטית שבה "הדיאלוג בין הלקוח לאדריכל אישי יותר, וכל פרט במבנה מקבל משמעות מיוחדת".

 

בכל עבודותיה של כרמי-מלמד ניכרת יכולתה להפוך את המסלול שבו הקהל והמשתמשים בבניין עוברים לחוויה אדריכלית עשירה המלווה כל העת בשימוש נדיר וייחודי באור הטבעי. "האור החזק הוא מאפיין מיוחד של הארץ. זהו חומר הבנייה הזול ביותר, ואפשר לעשות בו שימוש מופלא", היא אומרת.

 

"האדריכלות בעיניי היא ספר פתוח עם תחביר משלה, שבו מובנים שונים מתחרים זה בזה, ומשלימים וסותרים זה את זה. כל משפט בתוכה הוא חלק מפרק שלם. החלל הארכיטקטוני יוצר את מצב הרוח הכללי, והוא הפרק, ואילו הפרט הארכיטקטוני יוצר את מצב הרוח האישי, והוא המשפט, ושניהם כרוכים זה בזה", מסכמת כרמי-מלמד. "אני מאמינה שלאדריכלות יש תפקיד אנושי וחברתי. אני מחפשת אותו תמיד".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012