education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 
 

דוד הלבני – פרופסור לדתות וליהדות – הוא מחשובי חוקרי התלמוד בעולם. בעבודתו הגדולה, "מקורות ומסורות", פירוש מדעי לתלמוד הבבלי, הוא שינה וחידש את חקר הספרות היהודית ומקורותיה. במחקריו הרבים הוא ממזג בין שיטות הלימוד המסורתיות לשיטות מחקר מודרניות ביהדות ובפילוסופיה של דתות. הוא מורה נערץ, והעמיד אלפי תלמידים בארצות הברית ובישראל.

 

פרופ' הלבני מתגורר בירושלים. הוא נשוי לציפורה-חנה, אב לברוך, לאפרים-בצלאל ולישעיהו וסב לשישה נכדים.

 

לימודים והשתלמויות

1943: הסמכה לרבנות, ישיבת סיגט, הונגריה

1953: תואר ראשון בפילוסופיה כללית, ברוקלין קולג', ניו יורק, ארה"ב

1956: תואר שני בפילוסופיה, אוניברסיטת ניו יורק, ארה"ב

1957: תואר דוקטור לספרות יהודית, בית המדרש לרבנים, ניו יורק, ארה"ב.

 

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1984-1957: מרצה בבית המדרש לרבנים (JTS), ניו יורק, ארה"ב (מ-1969

                 בעל הקתדרה ע"ש אדלר לספרות רבנית)

1984-1961: מרצה מן החוץ במחלקה לדתות, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק,

                  ארה"ב

2004-1985: מרצה במחלקה לדתות, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק, ארה"ב

                 (בעל הקתדרה ע"ש ליטאואר)

מ-1990:      ריש מתיבתא (ראש ישיבה), המתיבתא ללימודי יהדות, ניו יורק,

                 ארה"ב

1994:         מרצה אורח, אוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס, ארה"ב.

 

תפקידים אקדמיים בארץ

מ-1964 (לסירוגין): מרצה אורח, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת

            בר-אילן

מ-1981: חבר במכון ללימודים מתקדמים, האוניברסיטה העברית, ירושלים

מ-2005: מלמד קורסים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן.

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1960: נשיא האקדמיה האמריקנית לחקר היהדות

1964: פרס מטעם המכון למחקר במדעי הרוח, וושינגטון, ארה"ב

1965: תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת לונד, שוודיה

1970: מלגת קרן גוגנהיים ללימודי היהדות, וושינגטון, ארה"ב

1980: מלגת הקרן הלאומית למדעי הרוח (NEH), וושינגטון, ארה"ב

1985: פרס ביאליק, עיריית תל-אביב

1986: פרס הספר הטוב במחשבת ישראל, כתב העת Present Tense, ארה"ב

1993: תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת חיפה

מ-1993: חבר האקדמיה האמריקנית למדעי הרוח ולמדעים מדויקים

1998: תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת תל אביב

2003: תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן.

 

מחקרים/ספרים ופרסומים

ספרים

1959: שרידים של פירוש הר"א על תענית

1969: מקורות ומסורות, סדר נשים

1975: מקורות ומסורות, יומא-חגיגה

1982: מקורות ומסורות, שבת

1982: מקורות ומסורות, עירובין-פסחים

1993: מקורות ומסורות, בבא קמא

1999: עלה לא נידף: חיים של לימוד בצל המוות (מתורגם מאנגלית, ראה אור

         בשפות נוספות)

2002: מקורות ומסורות, בבא מציעא

2007: מקורות ומסורות, בבא בתרא

 

1986: Midrash, Mishna and Gemara

1991: Peshat and Derash

1996: The Book and the Sword: A Life of Learning in the Shadow of

         Destruction   

1997: Revelation Restored

2007: Breaking the Tablets: Jewish Theology After the Shoah.

 

כמו כן פרסם יותר מ-70 פרקים בספרים ומאמרים בכתבי העת החשובים בתחום.

 

* * *

 

דוד הלבני (וייס) נולד ב-1927 בכפר זעיר באוקראינה, פוליאנה-קובולצ'קה, וכעבור זמן קצר עברה משפחתו לעיר חוסט בחיפוש אחר פרנסה. כשהיה בן ארבע נפרדו הוריו, ואמו לקחה אותו ואת שתי אחיותיו להתגורר עם אביה בסיגט שבהונגריה (כיום ברומניה). הסב, שהיה חסיד בעלז ותלמיד חכם גדול, פרס את חסותו על הנכד, ונפשותיהם נקשרו. כבר בילדותו נחשב דוד הצעיר לעילוי ב"חדר" ואחר-כך בישיבה. הוא נהג לאתגר את מלמדיו בתובנות ובקושיות, ועד מהרה נישא שמו למרחקים. כשהיה בן 15 כבר הוסמך לרבנות. למדנותו וידענותו סייעו גם לפרנסתה של המשפחה הענייה, בזכות פרסים ותרומות שקיבל ממשפחות אמידות ושוחרות לימוד.

 

ב-1944 נכנסו כוחות הנאצים לסיגט, וכעבור כמה שבועות נשלחו כל בני המשפחה למחנה ההשמדה אושוויץ. על רציף הרכבת במחנה עמד יוזף מנגלה ובהצלפת שוט הפריד בין הנכד לסבו האהוב. "הוא שלח את סבא לימין, למוות, ואותי לשמאל, לעבודת פרך ולמאבק", מספר הלבני בספרו האוטוביוגרפי "עלה לא נידף". מאושוויץ הוא נשלח למחנה וולפסבורג שבשלזיה התחתית, ושם עבד בחציבת אבנים ובכריית מנהרות. ב-1945, עם התקדמות הרוסים, הועבר למחנה מאוטהאוזן, ושם עבד בבנייה עד לשחרור המחנה בידי כוחות אמריקניים, בימיה האחרונים של מלחמת העולם השנייה. בגטו, ובתקופות מסוימות גם במחנות, המשיך הלבני ללמוד תלמוד, ובהעדר ספרים למד מן הזיכרון.

 

לאחר המלחמה נדד הלבני כמעט שנתיים במחנות עקורים באירופה, נוכח שאיש ממשפחתו לא שרד, והחליט בסופו של דבר להגר לאמריקה. "רציתי מאוד ללמוד גם לימודים חיצוניים, עוד לפני המלחמה. התלבטתי בין ארצות הברית לארץ-ישראל, וחששתי שבישראל, בלי משפחה שתסייע לי, לא אוכל ללמוד לימודי חול".

 

ב-1947 הוא הגיע לניו יורק, ובהעדר השכלה שאינה תורנית התחיל את לימודיו מראשיתם, בבית הספר היסודי. "למדתי תחילה עם ילדים בני שמונה ותשע", הוא נזכר. כושר הלימוד והצמא לידע לא נטשו אותו, ובתוך כמה שנים סיים תואר ראשון בפילוסופיה, במקביל להמשך לימודי התלמוד בישיבה. בתואר השני בחר בפילוסופיה של הדת, ושב בהדרגה למקורות היהודיים. הוא בחן בעבודת המחקר את התיאולוגיה של ההוגה הפרוטסטנטי פאול טיליך והשווה אותה למקבילות ביהדות. את הדוקטורט כבר עשה בבית המדרש

 

הקונסרבטיבי לרבנים, ובדק את שורשי הפירושים הקדומים למסכת תענית. ב-1957 קיבל תואר דוקטור, וכעבור שנתיים ראתה עבודת המחקר שלו אור בספר. בעבודת הדוקטור עדיין עסק הלבני בפירוש מסורתי של התלמוד. כעבור כמה שנים שינה את כיוון עבודתו לקריאה ביקורתית של התלמוד ושל פירושיו ולניסיון להתחקות אחר מקורותיו של הטקסט וגלגוליו ההיסטוריים כדי לפענח את מה שנראה כסתירות או פגמים.

 

במפעל חייו הספרותי, סדרת "מקורות ומסורות", כבר ראו אור שבעה ספרים, ובהם פירוש חדש ומקורי לסוגיות שונות. "הגישה המסורתית משתדלת לסלק את הקושי, כדי שהטקסט יֵצא נוח וחלק, בלי סייגים", אומר הלבני. "ואילו הגישה המחקרית אינה מתעלמת מן הקושי, אלא מסבירה כיצד הוא התהווה ומה מקורו. חוקרים רבים מאמצים פירושים דחוקים כדי ליישב את ההדורים. אני מציע לחזור אחורה בהיסטוריה ולבדוק, כשאפשר, מתי לא היו סתירות וכיצד הן נוצרו".

 

לאחר סיום הדוקטורט לימד הלבני שנים ארוכות בבית המדרש לרבנים, והמשיך בעבודת המחקר שלו. בשנות ה-60 היה מורה מן החוץ באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק ולימד שם יהדות. באמצע שנות השמונים, לאחר שנפרד מבית המדרש, היה חבר סגל במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה, ולימד שם כעשרים שנה. מ-1961 הוא מבקר בישראל באופן קבוע, וב-2005 עלה ארצה סופית. "כל הזמן הייתי מחובר לארץ", הוא מספר, "וכבר בביקור הראשון שלי הרגשתי מיד נוח, כבן המקום". משנות ה-60 ועד היום הוא מלמד גם באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר אילן. "כבר חמישים שני אני מלמד, ואיני יכול להפסיק. זו שליחות נשגבת שיש בה סיפוק רוחני ונפשי". 

 

יותר מ-75 שנים אחרי שפתח בפעם הראשונה את התלמוד הלבני ממשיך ללמוד ממנו בדבקות. "התלמוד הוא חיי. אין יום שבו איני לומד משהו", הוא אומר. "התלמוד יוצר קשר של אלפיים שנה בין היהודים, ולדאבוני החילונים בארץ זנחו אותו, בשל התפיסה כי זהו טקסט דתי, אף שרוב מסורותיו אינן נהוגות בימינו. מהתלמוד לומדים היסטוריה, מנהגים קדומים ודרך חשיבה, וחבל שאיננו מורישים את הנכס הזה לילדינו". 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012