education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
תולדות ההתאחדות
 
 
 

התאחדות התעשיינים היא הגוף המאגד כבר כמעט 90 שנה את תעשייני ישראל. ההתאחדות והתעשיינים הובילו את המשק הישראלי מראשית ימי היישוב והצעידו את ישראל לעוצמתה הטכנולוגית ולשגשוגה הכלכלי. התעשייה בישראל ממלאת תפקיד מפתח בכל תחומי החיים, מתרומתה הרבה לביטחון המדינה וסיועה בקליטת העלייה ובחיזוק הפריפריה ועד להשקעתה הרבה בחינוך ובקהילה.

 

ציוני דרך בתולדות התעשייה והתעשיינים בישראל

1885: בירושלים נפתח בית המלאכה היהודי הראשון בעת החדשה, "בית

         האריגה", מפעל בדים שהוקם ביזמת הנדבן משה מונטיפיורי והחזיק

         מעמד רק שלוש שנים.

1888: ביפו מוקם בית החרושת העברי הראשון בארץ ישראל, מפעל המתכת

         של ליאון שטיין.

1921: נוסדת "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה", המאגדת את בעליהם

         של מפעלים הקטנים ובתי המלאכה עם המעסיקים האחרים, בעיקר

         קבלני הבנייה.

1922: המפעלים ובתי המלאכה בארץ-ישראל מעסיקים 4,750 עובדים.

1925: השותפות בין התעשיינים למעסיקים האחרים מתפרקת, והתעשיינים

         מתאגדים ב"התאחדות בעלי התעשייה בארץ-ישראל".

1930: בסקר של התעשייה היהודית בארץ ישראל נמנים 2,315 בתי מלאכה

         ו-160 מפעלים, המעסיקים 10,968 עובדים.

1933: התעשיינים מקימים בכוחות עצמם את "הבנק הארצישראלי לתעשייה".

1939: התאחדות התעשיינים בארץ-ישראל נרתמת למאמץ המלחמה של

         בריטניה בגרמניה הנאצית.

1940: מפקד של ממשלת המנדט בארץ-ישראל מעלה כי במגזר היהודי יש

         908 מפעלים המעסיקים כ-14,500 עובדים.

1942: התאחדות התעשיינים ובנק התעשייה מקימים את "חברת תעשיות ארץ-

         ישראל" כדי לסייע למפעלים קטנים לקבל הזמנות עבודה מהצבא

         הבריטי.

1943: בפעם הראשונה חלקה של התעשייה בהכנסות היישוב היהודי גדול

         מחלקה של החקלאות.

1947: התאחדות התעשיינים נערכת למלחמה על הקמת המדינה ומסייעת

         למפעלים ולרשויות לקנות כמויות גדולות של ציוד צבאי.

1948: עם קום המדינה מפעלי התעשייה שבתחומה מעסיקים כ-65,000

         עובדים.

1953: במדינת ישראל הצעירה נספרים 20,300 מפעלים ובתי מלאכה,

         המעסיקים כ-100,000 עובדים.

1967: זינוק בפעילות התעשייתית בארץ לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים

         והתפתחות גדולה בעיקר בתעשיות הצבאיות ובתעשיות האזרחיות

         הנלוות.

1969: נפתח מבצע "כחול לבן" לעודד העדפה של תוצרת ישראל.

1970: הממשלה, המעסיקים וההסתדרות חותמים על ''עסקת חבילה'' לבלימת

         האינפלציה.

1974: התעשיינים מתמודדים עם משבר האנרגיה העולמי שפרץ עקב מלחמת

         יום הכיפורים.

1981: אחרי עשר שנות בנייה נחנך בתל אביב משכנה החדש של התאחדות

         התעשיינים, "בית התעשייה".

1983: כ-295,000 עובדים בתעשייה הישראלית מועסקים ב-6,480 מפעלים

         ובתי מלאכה.

1983: משבר מניות הבנקים מטלטל את המשק הישראלי כולו ומסב הפסדים

         כבדים לתעשייה.

1985: בהשתתפות התעשיינים נחתמת התכנית הכלכלית לייצוב המשק, כדי

         לרסן את האינפלציה הדוהרת.

1990: התעשייה הקיבוצית מצטרפת להתאחדות התעשיינים.

1996: "שנת התעשייה" במערכת החינוך בישראל היא שיאה של פעילות

         נמרצת של ההתאחדות וראשיה לקדם את החינוך הטכנולוגי בישראל.

1999: 1,700 מפעלים מאוגדים בהתאחדות התעשיינים, בהם רבים מתחום

         הטכנולוגיה העילית.

2008: ההתאחדות מאגדת יותר מ-2,000 מפעלים, המעסיקים כ-365,000

         עובדים.

 

התעשייה והתעשיינים – נתונים מספריים

  •  2,000 מפעלים מאגדים בהתאחדות התעשיינים מן הסקטור הפרטי, הציבורי, הקיבוצי הממשלתי.
  • 365,000 עובדים מועסקים בתעשייה בישראל.
  • 80 מיליארד דולרים - היקף המכירות השנתי של התעשייה בישראל.
  •  80 אחוזים מן היצוא בישראל הוא תפוקתם של מפעלי תעשייה.
  • 55 אחוזים מעובדי התעשייה מועסקים בפריפריה.
  •  10,700 שקלים בחודש הוא השכר הממוצע בתעשייה (כ-40% יותר מן הממוצע במשק).
  • 30,000 תלמידים מבקרים בכל שנה במפעלי תעשייה במסגרת פרויקט "תעשיידע" לעידוד החינוך התעשייתי-טכנולוגי.

 

נשיאי התאחדות התעשיינים

1959-1930: אריה שנקר

1962-1960: יהודה בר-נתן

1963-1962: אברהם קליר

1965-1963: ד"ר יואל אוגוסטו לוי

1969-1965: זלמן סוזאייב

1975-1969: מרק מושביץ

1981-1975: אברהם שביט

1986-1981: אלי הורביץ

1993-1986: דב לאוטמן

1999-1993: דן פרופר

2005-1999: עודד טירה

מ-2005:      שרגא ברוש.

 

מנכ"לי התאחדות התעשיינים

1968-1957: יוסף א' ליינקרם

1980-1968: פלג תמיר

1982-1981: שאול רוזוליו

1990-1982: ארנון טיברג

2006-1990: יורם בליזובסקי

מ-2006:       יהודה שגב.

 

* * *

 

בראשית ימיו של היישוב היהודי המתחדש לא הייתה בארץ-ישראל שום תשתית לצמיחת תעשייה. מכונות לא היו, חומרי גלם היה צורך לייבא במחיר יקר ובדרכים נפתלות, וגם עובדים מיומנים לא היו בנמצא. נוסף על אלה, היישוב הצעיר ומוסדות התנועה הציונית ראו בחקלאות את מלוא הגשמתו של החזון הציוני, שיבת העם לאדמתו, והתבוננו בחשדנות מסוימת בניסיונות של גורמים פרטיים לפתח תעשייה.

 

אף על פי כן, כבר בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הקימו בארץ יזמים מקומיים אמיצים ונדבנים מאירופה כמה וכמה מפעלי תעשייה, שהעסיקו עובדים רבים והניחו תשתית גם לחיזוקה של החקלאות ולמיכונה.

   

ב-1921 התאגדו בפעם הראשונה המעסיקים במשק העברי, והקימו את "התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה". כעבור ארבע שנים התפרקה השותפות, והתעשיינים הקימו את "התאחדות בעלי התעשייה בארץ-ישראל", שתהיה לימים "התאחדות התעשיינים". ההתאחדות שמה לה למטרה לסייע לבעלי המפעלים בגיוס הון, בהתמודדות משותפת עם האיגודים המקצועיים של העובדים, במאבקים עם הרשויות בענייני מכס, היטלים, הגבלות יבוא וכן הלאה, ובעיקר בפיתוח החזון של התעשייה הציונית המשגשגת, שהייתה נדבך יסודי בחוזקה של המדינה שבדרך.

   

בשנות ה-40 סייעה התעשייה בישראל רבות לצבא הבריטי במלחמתו בגרמניה הנאצית, ובתוך כך הניחה את היסודות לתעשייה צבאית ישראלית. עם סיומה של מלחמת העולם השנייה הופנו משאביה של תעשייה זו לבנייתו ולחיזוקו של כוח המגן העברי. לתעשיית הנשק של ה"הגנה" היה חלק מכריע במאבק הצבאי על הקמתה של מדינת ישראל. לאחר הקמת המדינה, ובעיקר לאחר מלחמת ששת-הימים, צמחה התעשייה הביטחונית בהדרגה להיות אחת המתקדמות בעולם.

   

לצד תרומתה הישירה לביטחון במדינה חיזקה התעשייה הישראלית את המדינה בדרכים שונות ומגוונות. תעשיינים שהעמידו את החלוציות לנגד עיניהם העתיקו מפעלים רבים לאזורים מרוחקים בנגב ובגליל, בסיוע מדיניות נבונה של הממשלה, ויצרו במקומות רבים את התשתית התעסוקתית העיקרית לתושבי האזור. מפעלי התעשייה קלטו לעבודה במשך השנים מאות אלפי עולים חדשים, וסייעו בפרנסתם ובשילובם בחברה. התעשיינים, בשיתוף צה"ל, גם פיתחו תכניות חונכות לשילוב מוצלח בתעשייה של קצינים ושל נגדים שפרשו מן השירות.

   

התעשייה הישראלית נזקקה תמיד למהנדסים ולעובדים מקצועיים אחרים, ופעלה רבות להכשרתם ולקידום החינוך הטכנולוגי בישראל. התאחדות התעשיינים יזמה כמה וכמה תכניות להעמקת לימודי התעשייה, היזמות והטכנולוגיה המתקדמת בבתי ספר ובמוסדות להשכלה גבוהה ולשיתוף פעולה פורה בין מוסדות החינוך למפעלי התעשייה. ההתאחדות גם הייתה חלוצה בפעילות למען הקהילה והקימה בשנות ה-80 את העמותה לקשרי התעשייה עם הקהילה.

   

להתאחדות התעשיינים ולנשיאיה, העומדים בראש לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, היה לאורך השנים תפקיד חשוב בעיצוב יחסי העבודה עם ההסתדרות וביצירת אפיקי הידברות יעילים ונכונים. לצד ההסתדרות והממשלה, מילאה התאחדות התעשיינים תפקיד מכריע במערכה לייצוב ולבלימת ההיפר-אינפלציה שאיימה למוטט את המשק הישראלי באמצע שנות ה-80.

   

במשך השנים התמודדו התעשיינים בישראל עם משברים רבים – תקופות של מצוקה כלכלית ואינפלציה דוהרת, שביתות עובדים, מלחמות ומתיחות ביטחונית ותחרות גוברת והולכת עם יבוא זול ממדינות העולם השלישי. על אף הקשיים האלה השכילו התעשיינים בישראל, בחריצות, ביזמה, בתושייה ובחזון, לבנות ולפתח תעשייה משגשגת, המנצלת את היתרונות הטכנולוגיים של ישראל. התעשייה של הטכנולוגיה הישראלית ושל חברות ההזנק היא מן המובילות בתחומה בעולם, אך החדשנות הטכנולוגית אינה מוגבלת רק לתחום זה, והיא מושכת קדימה את כל ענפי התעשייה, מטקסטיל ומתכות ועד תעשייה חקלאית וייצור מזון.

 

"התאחדות התעשיינים ידעה להיות מנוף למגמות האלה, והשכילה להבין כבר לפני שנים כי מחקר ופיתוח וחדשנות יהיו המפתחות להתמודדות עם התעשיות בעולם", אומר נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. "היא פעלה לשכנע את חבריה להתאים את עבודתם לאמות המידה בעולם ולהביא את הממשלה לתמוך במחקר ובפיתוח. התוצאה היא שהתעשייה תרמה 40 אחוזים מהצמיחה בשנים האחרונות, וזה מנוע צמיחה משמעותי מאוד. התעשייה למעשה סוחבת על גבה את המשק הישראלי. מחצית מהתפוקה התעשייתית מיועדת ליצוא, ובתוך עשור אנו מתכוונים להעלות את שיעור התפוקה ליצוא ל-65 אחוזים. כמו כן אנו מתכוונים להמשיך ולפזר את מפעלי התעשייה בפריפריה ולהכפיל את היקף המכירות ל-160 מיליארד דולרים. הצעדים האלה יתרמו להגדלת שיעור התעסוקה, לצמצום הפערים בחברה ולביסוס עוצמתה ועצמאותה הכלכלית של מדינת ישראל". 

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012