education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 
 

משה אורן – פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע – הוא מחוקרי הסרטן החשובים והבולטים בישראל ומן המובילים בתחומו בעולם. הוא היה מחלוצי המחקר בחלבון p53, ועבודותיו העמיקו את הבנת התהליכים המולקולריים והתאיים בהתפתחותם של גידולים סרטניים. תגליותיו עומדות בבסיס פיתוחם של טיפולים ותרופות למחלה.

 

פרופ' אורן מתגורר ברחובות. הוא נשוי לרחל ואב ליוסי, ליעל, ליערה וליונתן.

 

לימודים והשתלמויות

1970:         תואר מוסמך במיקרוביולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב

1978:         תואר דוקטור לווירולוגיה מולקולרית, מכון ויצמן למדע, רחובות

1979-1978: מחקר בתר-דוקטורט, אוניברסיטת פרינסטון, ארה"ב

1981-1979: מחקר בתר-דוקטורט, אוניברסיטת מדינת ניו יורק, ארה"ב.

 

תפקידים אקדמיים בארץ

1995-1981: חוקר במחלקה לאימונולוגיה כימית, מכון ויצמן למדע (מ-1986

                 בדרגת פרופסור)

מ-1995:      פרופסור במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, מכון ויצמן למדע

1998-1991: ראש מרכז פורשהיימר לגנטיקה מולקולרית, מכון ויצמן למדע

2003-1999: דיקן הפקולטה לביולוגיה, מכון ויצמן למדע.

 

תפקידים אקדמיים בחו"ל

1989-1988: מדען אורח, אוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, ארה"ב.

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1976: פרס מדרשת פיינברג, מכון ויצמן למדע

1982: פרס לסטר ארונברג, מכון ויצמן למדע

1986: פרס לוינסון, מכון ויצמן למדע

1988: מלגת אלינור רוזוולט לחקר הסרטן, האגודה הבין-לאומית למלחמה

         בסרטן

1993: פרס קרן פהר, ירושלים

1999: פרס אביש-פרנקל, ציריך, שווייץ

2002: פרס לומברוזו לחקר הסרטן, מכון ויצמן למדע

2002: נושא ההרצאה על-שם הרווי, אוניברסיטת רוקפלר, ניו יורק, ארה"ב

2003: פרס אמ"ת (אמנות, מדע ותרבות), מדינת ישראל

2003: פרס הצטיינות במחקר, מכון הבריאות הלאומי (NIH), ארה"ב

2006: חבר האקדמיה הישראלית למדעים

2007: חבר האקדמיה האמריקנית למדעים ולאמנויות

2007: חבר האקדמיה האירופית.

 

מחקרים/ספרים ופרסומים

פרופ' אורן פרסם יותר מ-200 מאמרים מדעיים בכתבי העת המקצועיים בתחומו. כמה מן הבולטים שבהם:

 

1983: Molecular cloning of cDNA specific for the murine p53 cellular

         tumor antigen, Proceedings of the National Academy of

         Sciences (With A.J. Levine)

1989: Wild type p53 can inhibit oncogene-mediated focus formation,

         Proceedings of the National Academy of Sciences (With D.

         Eliyahu and others)

1990: Conditional inhibition of transformation and of cell proliferation

         by a temperature-sensitive mutant of p53, Cell (with D.

         Michalovitz and O. Halevy)

1990: Different tumor-derived p53 mutants exhibit distinct biological

         activities, Science (with O. Halevy and D. Michalovitz)

1991: Wild type p53 can down-modulate the activity of various

          promoters, Proceedings of the National Academy of

          Sciences (With D. Ginsberg and others)

1991: Wild type p53 induces apoptosis of myeloid leukaemic cells

         that is inhibited by interleukin-6, Nature (with E. Yonish-

         Rouach and others)

1993: Mdm2 expression is induced by wild type p53 activity,

         European Molecular Biology Organization (EMBO) (with Y.

         Barak and others)

1997: Mdm2 promotes the rapid degradation of p53, Nature (with Y.

         Haput and others)

2001: ATM-dependent phosphorylation of Mdm2 on serine 395: role

         in p53 activation by DNA damage, Genes and Development

         (with R. Maya and others)

2006: The tumor suppressor Lats2 activates p53 in response to

          mitotic spindle damage and centrosome stress to trigger a G1

          tetraploidy checkpoint, Genes and Development (with Y.

          Aylon and others)

2007: Induction of miR-34a by p53 mediates antiproliferative effects,

         Molecular Cell (with N. Raver-Shapira and others).

 

* * *

 

כבר בילדותו נמשך משה אורן למחקר המדעי. הוא גילה עניין רב בעולם הטבע, בעיקר בצמחים, והיה עושה בהם מחקרים וניסויים שונים.

 

משה אורן נולד ב-1948, וכשהיה בן שנתיים עלתה משפחתו ארצה. המשפחה התגוררה תחילה במעברת "מחנה ישראל" ליד לוד, ומשם עקרה לרמלה ואחר כך לתל אביב ולגבעתיים. בימי לימודיו בתיכון גמלה בו ההחלטה כי הוא רוצה להיות מדען, והוא אף עבד במחלקה לבוטניקה באוניברסיטת תל אביב. מיד עם סיום הלימודים התקבל כעתודאי לחוג למיקרוביולוגיה, ושם למד במסלול הישיר לתואר שני. בעבודת המחקר שלו הוא בחן ביטוי של גנים בחיידקים.

 

לאחר שהשלים את שירותו הצבאי התקבל אורן ללימודי דוקטורט במכון ויצמן למדע, ושם התחיל לעסוק בחקר הסרטן. בהדרכתו של הפרופ' ארנסט וינוקור הוא חקר שינויים בחומר הגנטי של נגיף מסרטן. לאחר קבלת התואר הוא יצא להשתלם אצל הפרופ' ארנולד לוין באוניברסיטת פרינסטון האמריקנית, והמשיך לחקור אצלו את הביולוגיה של הנגיף. "אחד הסטודנטים במעבדה גילה חלבון לא מוכר, שהיה ברור כי הוא קשור לתהליך הסרטני, אך מהות הקשר לא הייתה ברורה", מספר אורן. כדי להמשיך את המחקר היה על המדענים לשבט את הגן שעל פיו נוצר החלבון הזה, כלומר לבודד את מקטע ה-DNA וליצור ממנו עותקים רבים. אורן קיבל עליו את המשימה לשבט את הגן של החלבון המכונה היום p53, תהליך שדרש אז חודשים ארוכים של עבודה. "הצלחת השיבוט פרצה את הדרך להבנת הפעילות של החלבון הזה, והיום אנו יודעים שזהו כלי מרכזי במנגנוני ההגנה הטבעית של הגוף נגד סרטן", אומר אורן. "אצל כמחצית מהחולים יש אבדן פעילות של p53".

 

עם התבררות חשיבותו של p53 בתהליך הסרטני היה החלבון ששיבט אורן לנחקר ביותר בעולם. "כבר קרוב לעשרים שנה הוא עומד במרכז העניין של הקהילה המדעית, בשל תפקיד המפתח שלו בסרטן", מסביר אורן. "זהו חלבון שמסוגל לזהות נזקים ושיבושים רבים המתרחשים בתא ועלולים להוליך להפיכתו לתא סרטני. p53 מפעיל תהליכי תיקון ומונע את התרבותם של תאים שהנזק בהם לא תוקן כהלכה. הוא עושה זאת באמצעות שליטה בביטויים של כמה מאות גנים המעורבים בתהליכי חיים ומוות ובבקרה של חלוקת התא". אורן, שהוא חובב נלהב של מוזיקה קלאסית, אוהב לתאר את p53 כמנצח של תזמורת גדולה: "הוא מסוגל להפעיל את הנגנים הנכונים על פי התוצאה הצפויה. בסרטן התא יוצר לעצמו סגנון משלו, תוך התעלמות מהמנצח ומהקהל באולם, וברוב המקרים זה מוביל למותו. התהליך הסרטני עלול להתרחש גם כאשר המנצח, p53, מפסיק לתפקד."

 

בראשית שנות ה-90 השיגו אורן ותלמידיו עוד פריצת דרך, והראו בפעם הראשונה כי הפעלה מחודשת של p53 בתאים שהגן המקורי הפסיק לתפקד בהם גורמת למוות – למעין התאבדות – של התא הסרטני. הגילוי הזה שימש בסיס לפיתוח של ריפוי גנטי בסרטן המבוסס על הדבקת תאי הגידול בנגיף הנושא עותקים של הגן p53 התקין. הטיפול הזה טרם אושר לשימוש במערב, אך רופאים בסין מדווחים על הצלחה נאה בניסוי בחולים שכבר הפסיקו להגיב לכל טיפול אחר.

 

במחקר פורץ דרך אחר מצאו אורן ותלמידיו כי חלבון אחר, MDM2, המופיע בכמות גדולה בגידולים שונים, אחראי לפירוק של p53 ולדיכוי פעילותו. גם הממצא הזה הוא בסיס לפיתוח של תרופה ניסיונית לסרטן, המונעת מ-MDM2 לתקוף את p53. התרופה הזאת עדיין לא נוסתה בבני אדם, אבל ניסויים בחיות מעבדה כבר הניבו תוצאות מבטיחות.

 

במשך השנים טיפח אורן תלמידי מחקר רבים. "אני אוהב ללמד ולראות אנשים צעירים מתפתחים למדענים", הוא מסכם. "בכלל, אני אוהב בני אדם. יכול להיות שהרגישות שלי לסבל אנושי היא אחת הסיבות שפניתי דווקא לחקר סרטן".

 

מחקריו של אורן משמשים בפיתוח תרופות וטיפולים לסרטן, אך הוא מעדיף להמשיך במחקר הבסיסי. "כל מפגש שלי עם חולי סרטן או עם בני משפחותיהם מזכיר לי כמה רחוקה הדרך לפתרון הבעיה. עם זאת, הביולוגיה התקדמה מאוד בהצעת פתרונות כאלה בעשור האחרון. יש כבר לא מעט אנשים שחייבים את חייהם לפתרונות שפותחו במעבדות מחקר בסיסי", הוא אומר. "זה הר אדיר שאנחנו רק מתחילים לטפס עליו, אבל התחושה היא שאנחנו מטפסים בכיוון הנכון ושהתרומה של המחקר הבסיסי בתחום רק תגדל בעשורים הבאים".  

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012