education - חינוך פרסי ישראל

עדכוני rss

 
 
 
 
 
 
 
 
קורות חיים
 
 
 
 

ניסן נתיב – המייסד והמנהל של הסטודיו למשחק ניסן נתיב – הוא מעמודי התווך של התיאטרון בישראל. בית הספר למשחק שהוא ייסד לפני 45 שנים ושהוא מנהל מאז הפך לאחד המוסדות המובילים בתחום, ומאות בוגריו ממלאים תפקידי מפתח בתיאטראות בישראל ובתחומים אחרים של העשייה הבימתית.

 

ניסן נתיב הלך לעולמו ביום ראשון, ט"ו בניסן תשס"ח,

20.4.2008, שבועות מספר אחרי שנבחר לחתן פרס ישראל בתיאטרון לשנת תשס"ח.

 

לימודים ותחנות מקצועיות

1942-1941: לימודים בבית הספר למשחק של תיאטרון "הבימה" (הסטודיה)

1941-2 ו-1946-8: הופעות בלהקת "הצעירים" של קלמן גלעד

1952-1949: לימודים אצל הפנטומימאי אטיין דקרו בפריז והופעות עם להקתו

                  ברחבי העולם

1955-1954: לימודי בימוי, בית הספר "גילדהול" למוזיקה ולדרמה, לונדון,

                  בריטניה

1957-1956: מנהל בית הספר למשחק, תיאטרון "הבימה"

1960:         השתלמות בבימוי טלוויזיה, ערוץ הטלוויזיה ואר"א, הולנד

מ-1957:      ביום הופעות והצגות בתיאטראות שונים בארץ ותסכיתים ב"קול

                  ישראל" והשתתפות בסרטים. 

 

הסטודיו למשחק ניסן נתיב – ציוני דרך

1963:     ניסן נתיב מקים את הסטודיו במרתף קטן ברחוב ריינס בתל אביב.

1967:     "תיאטרון הסטודיו" מתפזר בשל מלחמת-ששת-הימים ומגויס להופעות

             לפני חיילים.

מ-1968: בית הספר פועל במפוזר בין כיתות בית הספר היסודי "נורדאו", צריף

            ברחוב ביאליק, מחסן ברמת גן וביתו הפרטי של נתיב.

1976:    הכנסת דנה בתמיכה ציבורית לבית הספר ובמימונו.

1986:    נפתח בית הספר הירושלמי למשחק בהזמנת ראש העירייה טדי קולק.

1994:    בית הספר בתל אביב עובר למשכנו הנוכחי, ברחוב הרצל 158.

 

הסטודיו למשחק ניסן נתיב – הפקות בולטות

מקום ראשון בפסטיבלים בין-לאומיים לתיאטרון סטודנטים

1968: עין ביד, פסטיבל "אינטרדרמה", ברלין, גרמניה

1991: נעורי ורדה'לה, פסטיבל "ארנה 91", ארלנגן, גרמניה.

 

הפקות שאומצו בתיאטרון ציבורי ומסחרי

1984: כולם היו בניי חוץ מנעמי, תיאטרון בית לסין

1986: שחור היה הלילה, תיאטרון בית לסין

1988: חלום ליל קיץ, בימת צוותא

1990: האבן והשושנים, תיאטרון הקאמרי

1992: אני, יודה ואחותו של הרמטכ"ל, טדי הפקות וצוותא

1994: אל תיגעו בסבתא, שטראוס הפקות

1995: שדוכין, תיאטרון גאריק

1996: מהומות בקיוג'ה, תיאטרון מקסים

2007: צינורות, תיאטרון החאן.

 

אותות הוקרה, תעודות ופרסים

1985: פרס "כינור דוד" (של משרד החינוך) לסטודיו למשחק

1992: פרס תל אביב לאמנויות הבמה ע"ש משה הלוי לניסן נתיב

1999: פרס מפעל חיים לניסן נתיב מטעם האקדמיה הישראלית לתיאטרון.

 

* * *

 

ניסן נתיב (נוטוביץ') נולד באמסטרדם ב-1922, בן לאב תעשיין ולאם עקרת בית שמוצאם במזרח אירופה. האש הציונית ניצתה בלבו כבר בילדות המוקדמת, כשראה שיירות גמלים מובילות שקי זיפזיף בסרט של הקרן-הקיימת-לישראל על הארץ והחליט שעליו להגיע לשם. בגיל צעיר נחשף גם לאהבת התיאטרון. "בנסיבות אחרות אני חושב שאבי היה הופך לשחקן", הוא אומר. "אף פעם לא היה אפשר לדעת אם הוא מדבר ברצינות או משחק". הוריו של ניסן הספיקו לצפות בהצגות של תיאטרון "הבימה" בעת נדודיהם באירופה, והגו ביראת כבוד את שמות השחקנים מארץ הקודש.

 

עם התקדרותם של ענני המלחמה מעל אירופה נעתרו הוריו של נתיב להפצרותיו העיקשות והתירו לו לעלות ארצה ב"עליית הנוער". ב-1939 בא לארץ ונקלט בקיבוץ משמרות. הוא התיידד עם הבימאי קלמן גלעד, שבא לביים הצגה של הקיבוץ, והמשיך לנסוע אליו לשיעורי משחק. בתיווכו של גלעד התקבל ללמוד בסטודיה של תיאטרון "הבימה", מושא כיסופיו מילדות.

 

בראשית שנות ה-40, בצל השמועות על גורלם של יהודי אירופה וניתוק הקשר עם הוריו, התגייס נתיב לצבא הבריטי. הוא שירת בחיל הרגלים, ובהמשך צורף לבריגדה היהודית ולחם במצרים ובאיטליה. שם התברר לו כי בזכות מסמכים מזויפים שהשיגו הוריו מקרוב משפחה הם היו בין יהודי הולנד האחרונים שנשלחו למחנות והצליחו לשרוד במחנה ברגן-בלזן עד לשחרורם.

   

לאחר סיום המלחמה שב נתיב ארצה והצטרף ללהקת "הצעירים" שהקים גלעד. אלא שרוחות המלחמה שוב החלו מנשבות, ונתיב התגייס ל"הגנה" (והמשיך בצה"ל, עם קום המדינה), היה מפקד פלוגה ולחם עם חייליו בקרבות שונים וסיים קורס מפקדי גדודים כאיש מילואים. לאחר המלחמה יצא לבקר את הוריו בהולנד, ופגש שם את אמן הפנטומימה הנודע אטיין דקרו. הוא נסע ללמוד עמו בפריז והצטרף ללהקתו. "ב'הבימה' למדתי שהתפקיד העיקרי של שחקן הוא לדבר", הוא נזכר. "בפנטומימה למדתי לעבוד עם הגוף, אם כי לקח לי זמן לשלב את הדברים".

   

עם שובו ארצה קיבץ סביבו חבורת שחקנים ותכנן להקים עמם ועם קבוצה דומה של ידידו נסים אלוני תיאטרון עברי בפריז. כדי להגשים את החלום הם החליטו לצאת ללימודים באירופה. נתיב פנה לבית הספר "גילדהול" בלונדון, ובתוך שנה וחצי השלים שלוש שנים של לימודי בימוי. כשהתיאטרון בפריז לא הוקם, שב נתיב ארצה, התקבל ל"הבימה" ומונה לנהל את בית הספר למשחק. כעבור זמן קצר פרש, בעיקר משום שלא קיבל די חופש ועצמאות.

 

נתיב התחיל לביים בתיאטראות שונים, אבל חש שיש פער בינו לבין השחקנים והחליט לחנך בעצמו דור של שחקנים. הוא הקים עם חבר קבוצת שחקנים שתהיה בסיס לתיאטרון. החבר פרש, אבל התלמידים המשיכו לזרום לקבוצה וחולקו לרמות, וכך נולד למעשה בית הספר למשחק. התיאטרון שצמח ממנו הפסיק את פעילותו לאחר שרוב אנשיו, בהם נתיב עצמו, גויסו למילואים במלחמת-ששת-הימים. בשנים הבאות התמסד בית הספר בהדרגה, והיה לאחד ממוסדות הלימוד החשובים בתחום.

 

בעשרות שנות פעילותו העמיד נתיב מאות בוגרים. רובם עובדים בתיאטרון, בתחומי המשחק, הבימוי, הניהול והמקצועות הנלווים, ורבים אחרים השתלבו גם בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. רמתו האמנותית הגבוהה של בית הספר משכה אליו לא רק תלמידים מצוינים אלא גם את הטובים שבכוחות ההוראה והבימוי בישראל ובעולם. ב-1986 נענה נתיב לבקשתו של ראש עיריית ירושלים, טדי קולק, ופתח בית ספר למשחק גם בבירה.

 

נתיב מקפיד מאוד על עבודה אישית עם כל סטודנט, ולכן אינו מקבל יותר מ-15 תלמידים במחזור שנתי בכל סטודיו, על אף הביקוש הרב. "אני רוצה לראות פנים, לא ראשים", הוא מדגיש, "להכיר אותם היטב ושהם יכירו אותנו". עד היום, כשהוא בן יותר מ-85 ומעסיק עשרות חברי סגל, נתיב ממשיך להעביר באופן אישי שיעורים ולבחון בעצמו את התלמידים ואת המועמדים. "התהליך של עבודה עם שחקנים צעירים הוא מרתק, ולראות אותם לומדים ומתקדמים זה סיפוק עצום. נוסף על כך, בכל פעם שאני עובד על מחזה עם תלמידים חדשים, אני לומד עליו דברים חדשים ומגלה בו זוויות לא מוכרות".

 

נתיב משוכנע שישראל יכולה לפתח תיאטרון מוביל ברמה העולמית. "יש לנו כאן בסיס לתיאטרון נפלא – המון שחקנים מצוינים. הבעיות הן בתחום הניהול ובתהליכי ההתמסחרות של הענף, אבל התיאטרון תמיד מתגבר בסופו של דבר, והוא יתגבר גם על זה".

 
 
    תאריך עדכון אחרון:  15/08/2012